לפיד בטקס האזכרה ליצחק שמיר ז"ל: "מדינת ישראל עודנה עומדת מול אתגרים אדירים"

ראש הממשלה יאיר לפיד השתתף היום (ראשון), בטקס האזכרה הממלכתי לראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל, בהר הרצל שבירושלים.

בפתח דבריו, דיבר ראש הממשלה לפיד המכנה המשותף שבין תקופת שמיר להווה ועל המשבר הפוליטי: "בני משפחת שמיר היקרים, קהל נכבד, ב-1984 המערכת הפוליטית הייתה תקועה. לאף מחנה פוליטי לא היו האצבעות הדרושות להקים ממשלה. מנהיגים שונים הסכימו לשתף פעולה, אבל רק אם הם עצמם יהיו בשלטון. מדינת ישראל עמדה על ספו של משבר פוליטי חסר תקדים. לא משהו שהיה קורה היום… ישראל חזרה למסלול כשיצחק שמיר החליט לוותר על האגו, והציע לשמעון פרס לכהן ראשון ברוטציה. שמיר לא חיבב במיוחד את פרס, אם להיזהר בכבוד המתים, אבל הוא הבין שאהבת ישראל היא לא רק סיסמה. זו אחריות המוטלת על כתפי המנהיגים. האחדות הלאומית", הוא קבע עם השבעת הממשלה, "אינה עניין של נוחות פרלמנטרית בלבד. בעצם הקמתה וקיומה, תקרין הממשלה הזאת מסר של אחדות, של קירוב לבבות, של אהבת ישראל ושל שיתוף פעולה אמיתי בקרב ההנהגה הפוליטית של המדינה ובין כל שכבות הציבור בארץ". שמיר האמין שיש עם ישראל אחד, ותפקידם של מנהיגים לאחד ולקרב בין בניו ובנותיו, לא לסכסך ביניהם. "

לפיד המשיך ודיבר על ראש הממשלה שמיר ז"ל בהקשר של ממשלת הרוטציה שהקים: "חשבתי על שמיר לא מעט כשהקמתי את ממשלת הרוטציה השנייה של ישראל. על המחויבות שלו לאחדות, על האופן בו חשב תמיד על האינטרס הלאומי ולא על האישי. בכך אני גאה להיות תלמידו. שמיר הבין כי בעם ישראל, בוודאי בקרב הרוב הציוני, רב המשותף על המפריד. מי שאיבד את משפחתו בשואה, והיה ללוחם מחתרת נועז ומרגל אגדי, לא הסכים לראות את עמו נקרע לשניים. לא הסכים לראות מדינה מפסיקה לתפקד. יחד עם זאת, שמיר הבין כי אחדות אין פירושה לקבל כל עמדה, או לברוח ממאבק מוסרי. שמיר היה איש ימין אידיאולוגי מהזן הקשיח ביותר, אך כשהרב כהנא הגזען היה נואם בכנסת, ראש הממשלה שמיר היה קם ויוצא מהמליאה. הוא ידע שעל עם ישראל נגזר לחיות על חרבו, אבל שההיסטוריה היהודית מחייבת אותנו גם להוקיע את הגזענות, לדחות את הפשיזם, להיות אנשים מוסריים. אני ממליץ לכל סטודנט לקולנוע להציץ בחייו של שמיר במחתרת. ב-1946 הבריטים רדפו אותו בכל ארץ ישראל והוא חמק מהם בתחפושות ותחבולות, בלי להפסיק לנהל את המאבק על המדינה שבדרך. הוא נתפס בידי הבריטים, ברח מהכלא, נתפס פעם נוספת, לבוש כרב מבני ברק, הבריטים שלחו אותו למחנה המעצר הידוע לשמצה באריתראה. שמיר חפר את דרכו החוצה גם ממחנה המעצר הזה, חמק לאתיופיה, יצר שם קשרים שהביאו אותו עד לצ'כוסלובקיה, לרכוש נשק ללוחמים היהודים. היהודי קטן הקומה, עם המבטא המזרח אירופי הכבד, היה בעצם ג'יימס בונד של העם היהודי."

עוד הוסיף לפיד ואמר: "לימים הלוחם הנועז, נודע דווקא כראש ממשלה שמרן וזהיר. הוא לא היה מוכן לסכן את המדינה עליה נלחם כל חייו. הוא ידע שהמאבק לחירות, לריבונות, לשגשוג המפעל הציוני, לא הסתיים בתש"ח. היה לו ביטוי מפורסם, "נו, טוף". ככה הוא היה פותר כל בעיה. זה לא היה במקרה, הוא רצה שהאנשים סביבו יבינו שקור הרוח שלו לא נפגע לעולם. זה היה "נו, טוף" של מנהיג שיודע שמי שעומד על משמר העם אינו מתייאש, איננו נבהל, לעולם אינו בורח מאחריות. הוא ידע שעליו להיאבק גם על אדמת הארץ וגם על נפש האומה. גם על עמדותיו וגם על האחדות. ככה הוא חיסל את האינפלציה, נאבק בטרור, העלה לישראל את יהודי אתיופיה וברית המועצות. אבל הפרוייקט הגדול של יצחק שמיר, מורשתו הגדולה, היא האחדות. "על כל העם בישראל לשמור על אחדות מקסימלית, להימנע ממלחמת אחים, להימנע מהשמצות ומגידופים הדדיים, לכבד איש את רעהו", הוא אמר. "למרות חילוקי הדעות, כולנו בנים לעם אחד, ותהיה הממשלה אשר תהיה". המילים של שמיר, ובעיקר המעשים שלו, צריכים לשמש לכולנו מגדלור של אמת. הוא לא דיבר במונחים של ימין ושמאל, אלא במונחים של כבוד הדדי וגורל משותף, מול אלה המבקשים לפלג את העם ולשסות איש באחיו. כמו קודמיו, ז׳בוטינסקי ובגין, שמיר האמין שזכויות הפרט והמיעוט, חופש הביטוי וחירויות האזרח, הם כולם חלק הכרחי מהציונות. הם ידעו שרק חברה חופשית המבוססת על שלטון החוק תוכל לשרוד ולשגשג בארץ. שמיר לא התלבט אם הוא לאומי או ליברלי, יהודי או דמוקרטי. הוא ידע שמהות התפקיד היא ליצור איזון נכון ביניהם. הוא הבין שהאחריות היסודית של ראש ממשלה בישראל היא לנווט בזהירות כדי להוביל לטוב משותף. "

לסיום, אמר: "גם אם הפוליטיקה מסתירה את זה, הרוב הגדול בישראל הוא ציוני וליברלי, רוב של ימנים, אנשי מרכז ושמאלנים שרוצים לחיות יחד, במדינה יהודית ודמוקרטית חזקה. יצחק שמיר איפשר להם להרגיש כמו רוב. שלושים שנה לאחר שעזב את הפוליטיקה ועשור לאחר מותו, משימת חייו של יצחק לא תמה. מדינת ישראל עודנה עומדת מול אתגרים אדירים מבית ומחוץ, ועלינו למצוא דרך להתמודד איתם יחד. בדבר אחד אני בטוח. שמיר לא היה מתייאש. הוא היה קם בבוקר והולך לעבוד לטובת הציבור. עובד למען תומכיו וגם למען מתנגדיו. עול הדורות, יצחק, מונח עתה על כתפינו. נמשיך בדרכך זו".