העליון דחה ערעורו של מרדכי לייבל: "הטרדה אישית מכוונת בקרבת ביתה של הנפגעת"

בית המשפט העליון קיבל היום (שני) את עמדת הפרקליטות והותיר על כנה את הרשעתו של מרדכי לייבל, בעבירה של פגיעה בפרטיות כלפי עובדת ציבור.

בית המשפט העליון קבע בפסק הדין, כי "מלאכת האיזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי היא לעתים מורכבת, אולם כאשר אדם עושה מעשה העלול להטריד את זולתו ובכך לפגוע בפרטיותו, ללא הצדקה עניינית ובהעדר עניין ציבורי, מצווים אנו לבכר את הזכות לפרטיות על פני חופש הביטוי… לא בחופש הביטוי עסקינן אלא בהטרדה בוטה של עובדת ציבור. שׂוּמָה על בית המשפט להגן על כל אדם בכלל ועל עובדי ציבור בפרט העושים את מלאכתם, ובין היתר, להגן על החיץ שבין מקום העבודה לבין חייהם הפרטיים".

הנאשם מרדכי לייבל הגיע בשעת לילה מאוחרת לרחוב בו מתגוררת עובדת סוציאלית ראשית לחוק האימוץ במשרד הרווחה ותלה כרזות פוגעניות רבות סביב ביתה, לרבות על שמשות מכוניות, גדרות וקירות, זאת על רקע אי שביעות רצון מקבלת החלטה בתיק אימוץ. הכרזות בגנותה של עובדת ציבור כללו מידע אישי החושף את זהותה, לרבות שמה, עיסוקה ותמונתה בתוך סמל של גולגולת ועצמות.

נגד לייבל הוגש כתב אישום המייחס לו אישומים רבים והוצא נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת אשר אסר עליו להתקרב או להימצא במרחק של 500 מ' מבית מגוריה. הוא הפר את הצו.

בית משפט השלום זיכה את הנאשם מכל העבירות למעט בהפרת הצו השיפוטי, כולל מהעבירה של פגיעה בפרטיות באישום המתייחס להליך דנן. הפרקליטות ערערה על הזיכוי בעבירה של פגיעה בפרטיות, בית משפט המחוזי קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע את הנאשם.

הנאשם הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדונה בהסכמת הפרקליטות נוכח השאלות העקרוניות והחוקתיות כערעור, וכאמור נדחתה.

בית המשפט העליון (הרכב כב' המשנה לנשיאה נ' הנדל (בדימ'), כב' השו' ג' קרא (בדימ') וכב' השו' י' וילנר) דחה את כלל טענותיו של הנאשם וקבע פה אחד, כי הנאשם פגע פגיעה בעוצמה גבוהה ואובייקטיבית בפרטיות המתלוננת, וכי ההטרדה יכולה להתבצע גם באירוע חד פעמי של תליית שלטים וכרזות בסמוך לביתה של הנפגעת, בין אם בנוכחות פיזית של אדם במקום ובין אם לאו.

בית המשפט העליון עמד על האבחנה בין הבעת ביקורת לגיטימית כלפי עובדי ונבחרי ציבור לבין הטרדת עובדי ציבור ופגיעה בפרטיותם שהיא עבירה פלילית, ודחה את טענתו של הנאשם כי מדובר בפעולת מחאה החוסה תחת הזכות לחופש הביטוי. בית המשפט העליון ציין, כי ""מחאתו" הנטענת של המערער פוגעת במישור ה"פרטי-אישי", באופן החורג משמעותית מביקורת – קשה ובוטה ככל שתהיה – על תפקודה של א' כעובדת ציבור. לא כל ביטוי נגד אדם הממלא משרה ציבורית הוא בהכרח ביטוי פוליטי" …

עוד צוין, כי "במקרה שלפנינו אין מדובר במחאה בעלת ממד ציבורי, אלא בהטרדה אישית מכוונת בקרבת ביתה של הנפגעת, באופן הפוגע בפרטיותה ובזכותה, כמו של כל אדם, למרחב בו יניחו לו לנפשו. יתר על כן, הטרדה כזו, יש בה משום פגיעה באינטרס הציבורי כי אנשי מקצוע יעשו את עבודתם נאמנה וללא מורא…עסקינן בעבודתם של עובדים סוציאליים בשדה של הליכי אימוץ. זוהי עבודה רגישה המחייבת קבלת החלטות מורכבות במיוחד. לא בכדי מתנהלים הליכי אימוץ בדלתיים סגורות. הגנה על טובת הילד ופרטיותו היא כמובן מוקד העניין, אך ההגנה על טובת הילד מחייבת שמירה על ההליך כולו ועל המעורבים השונים בו. ושוב אין זה אומר כי לא ניתן למחות נגד גורמי רווחה שעוסקים בהליכי אימוץ, אלא יש להקפיד על הדרך שהדבר נעשה".

את המדינה יצג בהליך הערעור עו"ד יאיר חמודות מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. בבית המשפט המחוזי נוהל התיק ע"י יובל קידר מפרקליטות מחוז ירושלים.