הרצוג בטקס האזכרה לז'בוטינסקי: קרא לאחדות בעם ומלחמה בפשיעה במגזר הערבי

נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם היום (חמישי) בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי. הנשיא שם את נושא האחדות במרכז דבריו, אך גם התייחס לגל הרציחות במגזר הערבי.

הרצוג החל את דבריו: "על אף שאת דבריי בהמשך אני מבקש להקדיש לאחדות וללכידות שאותן ז'בוטינסקי הציג כערך חשוב ביותר; אני מבקש לפתוח בנושא שמדיר שינה מעיניי וצף ועולה בימים האחרונים. כידוע לתלמידיו ולמוקירי זכרו של זאב ז'בוטינסקי, הוא ראה את החברה הערבית בישראל כחלק מהותי ובלתי נפרד מהמדינה, וכפי שכתב במפורש: 'שָׁם יִרוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע, מֵאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבנִי'. פעם אחר פעם הוא התווה בראייה כמעט נבואית את הדרך לנהוג בשוויון אזרחי, בשותפות, ובדאגה עמוקה לכל תושבי הארץ, ובוודאי עם הציבור הערבי בתוכה".

הוא המשיך לנושא המגזר הערבי: "ועל כן אני לא יכול שלא להביע את צערי וכאבי מגל הרציחות בחברה הערבית בישראל שמאיים על כולנו. כל יום – כל יום! – בכל בוקר, בכל ערב, בכל מהדורת חדשות, אני שומע על עוד רצח, ועוד משפחה שעולמה חרב עליה, ומתחלחל. אני קורא את הסיפורים, על ההורים, על היתומים, על האלמנות, והלב פשוט נקרע".

עוד הוסיף: "רק בימים האחרונים שמענו שוב ושוב על טרגדיות שכאלה. מג'וזף רוחאנא מעוספיא; ועד רבאב אבו-סיאם מלוד שנרצחה בדם קר לנגד עיני בנותיה הקטנות; ושתי נשים שנפצעו מירי ברהט אתמול בבוקר, והמקרה שאירע בלילה האחרון בדיר אל אסד, שרשרת בלתי פוסקת ובלתי נתפסת. אני מבקש בראש ובראשונה להביע את תנחומיי למשפחות האבלות, לאחל החלמה מהירה לפצועות ולפצועים, ומעל הכול לומר לאחינו ואחיותינו בני החברה הערבית שנמצאים בחרדה של ממש: אתם לא לבד! אנחנו לא אדישים למציאות הקשה הזאת. אנחנו – כולנו – במצב חרום! מדינה שבה נשים וילדים הולכים לישון ומפחדים שלא יקומו בבוקר היא מדינה מאוימת".

הרצוג הצהיר: "עלינו לזכור: היום זה אצל השכן שלנו – ומחר זה אצלנו. לפשע ולטרור אין גבולות, ומדובר בטרור על כל המשתמע מכך. עלינו להילחם ברוצחים הללו מלחמת חורמה ולמגר אותם בכל מחיר".

לאחר מכן פנה לנושא האחדות בעם: "מכובדי, 'חַד נֵס: לָבָן תָּכֹול, וְאֵין שֵׁנִי'. במילים האלה, תיאר זאב ז'בוטינסקי את העקרונות היסודיים שעליהם עמדה ועומדת תנועת בית"ר: אחדות ישראל, מתוך דבקות בלתי מתפשרת ברעיון הציוני. עיקרון לפיו ראוי שהעם כולו יהיה מגובש יחדיו תחת נס אחד, תחת דגל אחד, יחיד, ומיוחד, דגל ישראל, הדגל של כולנו".

הוא המשיך: "על הצורך הזה, באחדות, ביכולת לפעול יחד להשגה של מטרה משותפת, אני מבקש לדבר היום. כי המחלוקות הקיימות בתוכנו, לא התחילו היום, ולא ייגמרו מחר".

עוד הוסיף: "הדור הצעיר שיעמוד כאן אולי יראה את הדמיון המאחד בין חלקת הקבר של הרצל לזו של ז'בוטינסקי. את האבן המרובעת והשחורה, את בני המשפחה שקבורים בסמוך, את היום הממלכתי שתוקן לזכר המנהיג. אבל אני מאמין שהדור הזה צריך ללמוד גם על המחלוקת העמוקה, ולא פחות מכך – ללמוד מז'בוטינסקי ומבני דורו על ההתנהלות בתוך מחלוקת, ועל היכולת לדמיין את ה-יחד שלנו, אפילו כשהאתגרים הפנימיים נראים עצומים".

הוא העלה את הקשר שבין המציאות הנוכחית להיסטוריה שלנו: "שהרי מכובדי, בזיכרון הלאומי שלנו, החלוקה למחנות פוליטיים – ימין ושמאל, מגולמת באופן מזוקק מאוד ביריבות שבין ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית לבין בן גוריון ותנועת העבודה. יריבות שהייתה רוויה בעויינות, ובמחלוקות מרות, כאובות, עמוקות ויצריות, שאגב, נגעו בין היתר לאותו 'חד-נס' של ז'בוטינסקי. אבל, וזה אבל הכי חשוב שצריך להדגיש בימים אלה בדיוק: בתוך כל המחלוקות הללו, היו גם הסכמות לא מעטות ולא מבוטלות, ודיאלוג, ושיח, וקשרי קרבה, ואפילו, רגעים מסוימים של אחווה, גם בין האישים, וגם בין התנועות. גם ברגעים המקוטבים ביותר, ז'בוטינסקי ובן גוריון לא ויתרו על שלמות עם ישראל משום שהם ידעו שרק בבסיסה יוכל להתקיים הפרויקט הציוני".

הוא הזכיר את מערכת היחסים המורכבת בין ז'בוטינסקי ובן גוריון: "הדוגמה הבולטת ביותר לערך הנעלה הזה שאני מזכיר בכל פעם מחדש – האחדות – היא המגעים שקיימו ביניהם ז'בוטינסקי ובן גוריון בשנת 1934 בלונדון, במה שנודע לימים כ-'הסכמי לונדון'. ז'בוטינסקי העריך מאד את יריבו הפוליטי, ובכתביו תיאר את היחסים ביניהם כמלווים בידידות ולבביות הדדית. ואכן, היום אנחנו יודעים היטב, שגם אם יישום ההסכמים נכשל, היה למפגשים הללו ערך! אפילו שהתנועה הרוויזיוניסטית פרשה באותה עת מההסתדרות הציונית, אפילו אז, היו לפגישות הללו, ולהלך הרוח הידידותי ביניהם – השפעה חיובית משמעותית על היחסים בין התנועות לעתיד עד לממשלת האחדות שכוננו שני אישים גדולים, לוי אשכול ומנחם בגין עליהם השלום. ואחר כך התוו דרך לממשלת אחדות כמודל במדינת ישראל. כי עצם הפגישות והשיחות, עצם ההבנה שמותר מצד אחד להתווכח, אבל אסור לשרוף את כל הגשרים, עצם התפיסה של כולנו יחד, כחלק משלם, מסיפור ענק ומלא גאווה ותקווה ששמו 'ישראל' – כל אלה הם הלב של קיומנו כאן, הלב שלנו כעם וכאומה".

הוא סיים את דבריו בקריאה נוספת לאחדות: "מכובדי, בעת הזאת, בפתחה של מערכת בחירות נוספת, כשהקיטוב והעויינות אופפים את המרחב הציבורי, וההתלהמות שבה לגאות בתוכנו בצורה שחייבת להדאיג את כולנו, עלינו לזכור שכששני האבות המייסדים הללו פגשו האחד את השני, הם ראו אחים. שותפים למטרה, ובני אותו העם. הם כיבדו זה את זה, ועבדו יחדיו. וכאן טמון העניין עצמו. גם אם אי אפשר לפתור מחלוקות, תמיד יהיו מחלוקות, והרי נאמר פה – 'שקט הוא רפש', וגם אם יש פערים אידאולוגיים, עלינו להקפיד על צעדים בוני אמון שתורמים להנמכת גובה הלהבות, לנהוג בהדר, ביושר, בכבוד ובדרך ארץ, והכי חשוב – עלינו לזכור שמעל לכל המחלוקות, כולנו עדיין עם אחד. זהו כלל חיוני בתקופה הנוכחית. ומכאן מהר הרצל ליד קברו של זאב ז׳בוטינסקי, אני קורא לכולם ליישמו. ״חַד נֵס: לָבָן תָּכֹול, וְאֵין שֵׁנִי". יהי זכרו של זאב ז'בוטינסקי הגדול, ברוך ונצור בליבנו לעד".