ממצאי הניטור הלאומי לשנת 2021 שערך המשרד להגנת הסביבה באמצעות המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת מעלים תמונה מדאיגה המצביעה על הידרדרות המערכת האקולוגית הרגישה גם כך של מפרץ אילת. הדוח הוגש לוועד המנהל של תוכנית הניטור שמממן המשרד להגנת הסביבה על-ידי ד"ר יונתן שקד ופרופ' אמציה גנין.
אחת מהמלצות הדוח היא שלאור גורמי העקה הגלובליים שצפויים להתגבר בשל שינויי האקלים, יש למנוע הצטברות גורמי עקה מקומיים, מכיוון שמערכת מוחלשת תתקשה להתמודד עם מגוון עקות הפועלות עליה במקביל.
בחודש מארס 2020 התמודדה העיר אילת עם סערה חריגה בעוצמתה שהובילה לשבירת חלק מהאלמוגים וכיסויים בחול וכן לסחף פסולת חוף וחלקי תשתיות. הסערה גרמה לאובדן של בין 6% ל-22% מכיסוי האלמוגים בשונית. בסיכום השנה שלאחר הסערה, 2021, עולה כי לא רק שהשונית לא השתקמה, אלא נמצאה ירידה של כ-5% נוספים בכיסוי האלמוגים. מממצאי הניטור עולה, כי תוצאותיה ההרסניות של הסופה ניכרות במפרץ עד היום – כשברקע יש חשש לפגיעה נוספת בערכי הטבע כתוצאה מפעילות הבנייה לחופי הים, עבודות אשר מקשות עוד יותר על שיקומה של שונית האלמוגים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
מגמה מדאיגה נוספת שנצפתה בדוח היא המשך העלייה בטמפרטורת המים העמוקים שתועדה בסקרים הקודמים. במקביל, גם טמפרטורת פני הים נמצאת בעלייה מאז 1988, בקצב ממוצע של כ -0.045 מעלות צלזיוס לשנה. קצב זה גבוה פי 2.5 מהממוצע העולמי שחושב על ידי ה-IPCC.
שנת 2021 היא התשיעית ללא ערבוב עמוק במפרץ. ד"ר דרור צוראל, מרכז מדעי לניטור ומחקר בים ביחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה וחבר הוועד המנהל של תוכנית הניטור, מסביר על חשיבות הערבוב העמוק: "ערבוב עמוק הוא תהליך שקורה אחת למספר שנים, שבו המים העליונים מתקררים בחורף ושוקעים למטה והמים העמוקים, שבהם הצטברו נוטריינטים (חנקן וזרחן) עולים לפני השטח. חלק מהנוטריינטים נצרכים על-ידי אצות באביב, מה שמעלה את עכירות מי הים ומקשה על האלמוגים לבצע פוטוסינתזה. שארית הנוטריינטים ממשיכים עם הזרמים אל מחוץ למפרץ, וכך מתנקה המפרץ מעודפי נוטריינטים. בעבר התרחש ערבוב עמוק בתדירות של אחת ל-3-4 שנים. ככל שעובר יותר זמן ללא ערבוב עמוק כך מצטברים יותר נוטריינטים במים העמוקים, מה שגורם לעכירות גבוהה יותר ולמשך זמן ארוך יותר. בחורף 2022 התרחש ערבוב עמוק, שהתבטא בפריחת אצות, בעכירות גבוהה ובקצף דביק על פני המים בחודשי מאי-יולי. עליית נוטריינטים שהצטברו במשך עשור אל פני השטח מקשה גם היא על השונית להשתקם מנזקי סערת 2020".
פגיעה חמורה נוספת נמצאה גם במגוון הביולוגי שבמפרץ אילת. כך, נצפתה ירידה של כ-50% במספר קיפודי הים ביחס לשנת 2019 ובסדר גודל יחסית למספרם בשנת 2004, כשהחל הניטור. לקיפודי הים תפקיד חשוב בניקיון השונית מאצות המתחרות עם האלמוגים על אתרי התיישבות בשונית. כמו-כן, כ-1% מאוכלוסיית החוריריות באזור שפך תעלת הקינט נצפתה עם עיוות בשלד הגירני, שלא התרחש בעבר. ממצא נוסף שמעלה הדוח הוא כי לא ניתן עוד לצפות בעשב ים בעומק של כ-10 מטרים. היעלמות עשב הים בעומק זה, מהווה פגיעה אנושה בבית הגידול לדגים צעירים וחסרי החוליות.
פרופ' נגה קרונפלד שור, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה ויו"רית הוועד המנהל של תוכנית הניטור, מציינת כי "ממצאי הניטור מראים כי למרות שים סוף הוא גוף מים גדול המשותף למספר רב של מדינות, עיקר ההשפעה על המערכת בשטח הימי של ישראל נובעת מפעילות שמקורה בישראל, ובנוסף לאלו ניכרים בדוח גם השינויים שעוברת המערכת הימית בשל משבר האקלים. מדובר במערכת רגישה וחשובה, ועלינו לעשות ככל שביכולתנו כדי למנוע את המשך הפגיעה בה".
תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה: "ממצאי הניטור מדאיגים. הם מצביעים על המשך הידרדרות במערכת האקולוגית הרגישה של מפרץ אילת. השונית באילת היא לא רק מוקד המשיכה העיקרי של העיר אילת, אלא גם אוצר טבע בעל חשיבות עולמית, ובאחריות כלל הגורמים לשמור עליה. אי אפשר להשאיר נכס כל כך נדיר ושברירי בניהול מקומי בלבד. צריכה להיות מעורבות גדולה יותר של משרדי הממשלה בשמירה על המפרץ אל מול איומים, שהמקור של הרבה מהם הוא מקומי. ממצאים אלו מחזקים את הצורך בהמשך אימוץ מדיניות 'תוספת אפס סיכון למפרץ אילת' שאותה מתווה המשרד להגנת הסביבה וכן בהפחתת הלחץ האנושי ברמה המקומית – דבר שיסייע לשפר משמעותית את המערכת הימית כך שתצלח גם את אתגרי משבר האקלים. הפיתוח באילת המתבצע בימים אלה, ובמיוחד לאורך חופיה, צריך להיעשות בצורה רגישה יותר מכפי שנעשה כיום. עבודות הפיתוח המתקיימות כיום בחופי אילת מתעלמות משיקולים סביבתיים בצורה שאינה יכולה להיחשב כסבירה במצב של הידרדרות המערכת האקולוגית".
