מחקר ראשון מסוגו: הקשר בין פליטות מזהמים לאוויר לבין הדירוג החברתי-כלכלי של רשויות מקומיות

במחקר ראשון מסוגו שערך של המשרד להגנת הסביבה, נבחן הקשר בין פליטות לאוויר לבין הדירוג החברתי-כלכלי של רשויות מקומיות. דירוג זה הוא מדד המסייע בזיהוי אזורי רווחה ואזורי מצוקה וכן עשוי לסייע בשיפור המדיניות של השלטון המרכזי כלפי הרשויות המקומיות. המחקר בוצע על נתוני מצאי 2018 ובימים הקרובים יפרסם המשרד את נתוני מצאי 2021 ומפל"ס 2021.

לפליטות לאוויר השפעות חיצוניות שליליות על בריאות האדם ועל הסביבה, הגורמות לעלויות כספיות, אשר אינן נלקחות בחשבון בעת ביצוע הפעולה. כיוון שעלויות אלו אינן משולמות על-ידי מבצע הפעולה אלא מהוות עול כספי על המשק, הן נקראות "עלויות חיצוניות". העלויות משתנות בין מזהם למזהם.

העלויות החיצוניות במחקר זה משמשות כאמצעי לייצוג הפליטות לאוויר, שכן לא ניתן לחבר כמויות פליטות מזהמים שונים יחד, אך ניתן לחבר את העלויות החיצוניות הנובעות כתוצאה מפליטתם.

הרשויות במחקר, שערך המשרד להגנת הסביבה בסיוע חברת אקוטריידרס, מסווגות לפי עשרה אשכולות: אשכול 1 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה ביותר, ואשכול 10 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הגבוהה ביותר.

מבדיקת כלל סוגי הרשויות יחדיו (עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות), עולה כי ברשויות בדירוג חברתי-כלכלי 6-7, שבהן מתגורר מעמד הביניים, כמות הפליטה היא הגבוהה ביותר.

בעיריות, עיקר הפליטות בדירוגים 4 עד 7, עם דגש על פליטה מתעשייה וייצור חשמל בדירוג 4 (רמלה, קריית גת, דימונה, מגדל העמק, ערד, עכו ועוד); במועצות אזוריות עיקר הפליטות בדירוגים 6 ו-7, עם דגש על פליטות מתעשייה וייצור חשמל, גידול בעלי חיים ושריפת פסולת צמחית; במועצות מקומיות נרשמה רמת פליטה נמוכה מכיוון שאין בהם אזורי תעשייה ותעסוקה, אם כי חלק ניכר מהפליטות שכן מתרחשות במקומות אלו, הן משריפה לא חוקית של פסולת עירונית וחקלאית ושריפת עץ לחימום ביתי. במועצות מקומיות, ככל שהדירוג הסוציו-אקונומי נמוך יותר, רמת הפליטה גבוהה יותר.

הרחבה על ממצאי המחקר:
ככלל, בהתבוננות על כלל הרשויות יחדיו, ניתן לראות כי ברשויות בדירוג חברתי-כלכלי 6 ו-7 רמת הפליטה הגבוהה ביותר. בדירוגים אלה מתגורר מעמד הביניים. עם זאת, כיוון שיש שונות גדולה במאפיינים של סוגי הרשויות (שטח, אוכלוסייה), יש לבחון את הממצאים לפי סוג הרשות כמפורט להלן.

מועצות אזוריות:
במועצות אזוריות חיים כ-780 אלף תושבים. 58% מתוכם ברשויות בדירוג 6 ו-7 בהן רמת הפליטות הגבוהה ביותר.

כצפוי, בתחומי מועצות אזוריות רמת הפליטות גבוהה יותר מאשר בעיריות ובמועצות מקומיות. הסבר לכך הוא ששטחן של מועצות אזוריות נרחב ולכן המועצות מכילות פעילות תעשייתית וחקלאית (צמחית וגידול בעלי-חיים) נרחבת.

במועצות אזוריות רמת הפליטות הגבוהה מתרחשת בדירוגים 6 ו-7. רוב פליטה זו נובעת מתעשייה וייצור חשמל, כשליש מגידול בע"ח וכ-15% משריפת פסולת צמחית. נתון זה משקף את שטחן הנרחב של מועצות אזוריות ואת הפעילות הכלכלית הרבה בדירוגים אלו.

רמת הפליטות במועצות אזוריות בדירוג חברתי-כלכלי 1 עד 4 נמוכה יחסית. הסבר לכך יכול להיות העדר אזורי תעסוקה המביא מצד אחד למחסור במקומות עבודה ולדירוג חברתי כלכלי נמוך ומצד שני להיעדר מקורות פליטה. רוב הפליטות שכן מתרחשות ברשויות אלה נובעות משריפה לא חוקית של פסולת עירונית וגידול בעלי חיים.

רמת הפליטות במועצות אזוריות בדירוג חברתי-כלכלי 9 נמוכה יחסית. הסבר אפשרי הוא, כי ערך הנדל"ן ברשויות אלה גבוה ולכן שוק הנדל"ן דוחק מאזורים אלה פעילויות מזהמות ומעודד שימושים שאינם מזהמים. כמו כן, לאוכלוסייה המתגוררת במועצות אלו יש כוח כלכלי, המאפשר לה לבחור להתגורר במקום מרוחק יחסית ממקורות פליטה, למנוע הקמה של מקורות פליטה חדשים בקרבתה ולפעול לסילוקם של אלו הקיימים.

עיריות:
בעיריות בישראל חיים כ-6.6 מיליון תושבים. 50% מתוכם בעיריות בדירוג חברתי כלכלי 4 עד 7 בהן רמת הפליטות גבוהה.

בערים רמת הפליטות הגבוהה יחסית מתרחשת בדירוגים 4 עד 7. חלק משמעותי מהפליטות ברשויות אלה הן מתעשייה וייצור חשמל. הסבר אפשרי לרמת הפליטות הגבוה יחסית בדירוג הביניים דומה לתופעה במועצות האזוריות – מעמד זה קובע את מקום מגוריו לפי מקומות התעסוקה, אך אינו יכול לאפשר לעצמו כלכלית להרחיק את מגוריו מאזורים מזהמים.

בפרט, רמת הפליטה גבוהה יחסית בערים בדירוג חברתי כלכלי 4 (בקבוצה זו 8 ערים – רמלה, דימונה, עכו, ערד, קריית גת, מגדל העמק, טבריה, טירה). בערים אלו יש מרכזי תעסוקה ותיקים מבוססי תעשייה המוציאים ערים אלו מהדירוגים הנמוכים, אך מהווים מקורות פליטה לאוויר.

רמת הפליטות בעיריות בדירוג חברתי-כלכלי 1 עד 3 נמוכה. גם בעיריות הסבר לכך יכול להיות בהעדר אזורי תעסוקה המביא מצד אחד למחסור במקומות עבודה ולדירוג חברתי כלכלי נמוך, ומצד שני להעדר מקורות פליטה, כגון תעשיה. חלק ניכר מהפליטות שכן מתרחשות בעיריות אלה הן שריפה לא חוקית של פסולת עירונית ושריפת פסולת צמחית.

רמת הפליטות בעיריות בדירוג חברתי-כלכלי 8 עד 9 נמוכה יחסית. דומה לתופעה זו במועצות האזוריות הסבר אפשרי הוא כי ערך הנדל"ן בעיריות אלה גבוה ולכן שוק הנדל"ן דוחק מאזורים אלה פעילויות מזהמות ומעודד שימושים שאינם מזהמים. כמו כן, לאוכלוסייה המתגוררת במועצות אלו יש כוח כלכלי, המאפשר לה לבחור להתגורר במקום מרוחק יחסית ממקורות פליטה, למנוע הקמה של מקורות פליטה חדשים בקרבתה ולפעול לסילוקם של אלו הקיימים.

מועצות מקומיות:
במועצות מקומיות חיים 1.2 מיליון תושבים. 63% מתוכם במועצות בדירוג חברתי-כלכלי 1 עד 4 שבהן רמת הפליטות גבוהה. במועצות מקומיות השטח מצומצם ומספר התושבים מצומצם ולכן לא קיים פוטנציאל למקורות פליטה רבים ובהתאם לכך רמת הפליטות נמוכה.

על אף שרמת הפליטה במועצות מקומיות נמוכה יחסית, ניכר כי ככל שהדירוג חברתי-כלכלי נמוך יותר כך רמת הפליטה גבוהה יותר (דירוגים 1 עד 4). הגורם המרכזי לפליטה הגבוהה בדירוגים הנמוכים הם שריפה לא חוקית של פסולת עירונית. רוב המועצות המקומיות בדירוגים 1 עד 4 הן בעלות אוכלוסייה מוסלמית, נוצרית או דרוזית.

המשרד להגנת הסביבה נמצא בשלב היישום של תוכנית "התקאדום הסביבתי", לשיפור מצב הסביבה ביישובי החברה הערבית, כחלק מהמאמץ הממשלתי לשיפור מצב התשתיות ואיכות החיים ביישובים אלו. תוכנית זו מיועדת, בין היתר, ליישובים בקטגוריה זו. התוכנית שמה דגש על טיפול בפסולת בחברה הערבית, באופן שעתיד לצמצם משמעותית את שריפות הפסולת הבלתי חוקיות שמובילות לפגיעה בבריאות הציבור.

השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג: "הקשר בין מפגעי סביבה ובין מדדים חברתיים-כלכליים ידוע מזה שנים ומעסיק את העולם. בישראל הוא חשוב במיוחד בשל הפערים החברתיים העמוקים, והשונות באוכלוסייה. המחקר מצביע על המיקומים והמדדים הקשורים לזיהום אוויר מתעשייה (פליטות גבוהות בערים בדירוג 4) וכן מצביע על הפגיעות הגבוהה של האוכלוסיות המוחלשות ביותר (דירוג 1-3) לזיהום משריפות פסולת. הנתונים חשובים למשרד להגנת הסביבה ולכלל הממשלה כדי לפעול להפחתה וצמצום זיהום אוויר מתעשייה, ייצור חשמל ושריפות פסולת שפוגעים באיכות האוויר ומזיקים לחיי הישראלים".