הרצוג בברגן-בלזן: "אין בזמן שחלף כדי לעמעם את זכר הזוועה שהתרחשה כאן"

נשיא המדינה יצחק הרצוג ביקר היום (שלישי) באתר הזיכרון במחנה ברגן-בלזן שבגרמניה לצד נשיא גרמניה פרנק-וולטר שטיינמאיר ונשיא המחוז מיכאל קרצ׳מר.

בפתח הביקור, נשיא המדינה ונשיא גרמניה הניחו זר למרגלות האנדרטה שבאתר. לאחר הנחת הזרים פנו הנשיאים לאנדרטת היהודים שהוקמה לאחר המלחמה על ידי ניצולי המחנה. נשיא מדינת ישראל נשא תפילת "קדיש" לזכרם של הנספים בשואה, באופן דומה לאביו, הנשיא השישי חיים הרצוג ז״ל, אשר הגיע לברגן בלזן במסגרת ביקורו הממלכתי בגרמניה בשנת 1987, כנשיא ישראל הראשון לבקר בה.

ב-15 באפריל 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, קבוצת קצינים בריטים שחררה את מחנה ״ברגן-בלזן״ מידי הנאצים. באותו השחרור השתתף אביו של נשיא מדינת ישראל, נשיאה השישי של ישראל, חיים הרצוג ז״ל, דאז קצין בצבא הבריטי.

את תפילת "אל מלא רחמים" נשא הרב יענקל לנגיאל, אשר השתתף גם בטקס הזיכרון במחנה הריכוז ברגן-בלזן בביקור הממלכתי של שנת 1987.

לאחר מכן הקריאו צעירי האזור, גרמנים ויהודים, קטעים מיומנה של אנה פרנק, שנספתה במחנה בשנת 1945.

שני הנשיאים נשאו דברים בפני האורחים והתייחדו עם זכרם של ששת מיליון היהודים, לצד אבן זיכרון אשר הונחה באתר בעת ביקורו של חיים הרצוג ז״ל, על רקע המנון "התקווה" המבוצע על ידי ניצולים בשנת 1945. השירה המצמררת הוקלטה על ידי כתב בעת הגעתו למחנה המשוחרר.

הנשיא הרצוג סיפר: "עם שחרור המחנה, נכנסה לכאן שיירה צבאית ובראשה קצין שנעמד על קופסת עץ וצעק ביידיש: מול מאות האנשים, מאות שלדי אדם: 'יִידְן, יִידְן, אֶס לֶעבֶּן נוֹךְ יִידְן', ובעברית: "יהודים, חיים עוד יהודים". יש עוד יהודים בעולם! הקצין היהודי הזה, היה אבא שלי חיים הרצוג זכרו לברכה לימים נשיא מדינת ישראל".

הוא המשיך: "ארבעה עשורים אחר כך שב אבא לכאן, כנשיאה השישי של מדינת ישראל היהודית, העצמאית, האיתנה, והדמוקרטית. את ביקורו בחר אבי לפתוח כאן, במקום שבו אני חותם את ביקורי שלי, כשנשא דברים אל קורבנות השואה, וכך אמר: 'בשם עם ישראל, בשמה של מדינת ישראל, אני נשבע לזכרכם כי לעד נאמנים נהיה לצו שהורשתם לנו: צו החיים'. כך אמר אבא, וכך אני אומר היום, כנשיא מדינת ישראל – מדינתו של העם היהודי; כאן, במקום הנורא הזה, אנחנו זוכרים את הצו שמחייב את כולנו: צו חיים, צו של נצח ישראל, ושל החובה לפעול למענו בכל דור ודור".

הנשיא הוסיף: "עלינו לפעול יחד – ישראל וגרמניה – להגן על ביתו הלאומי של העם היהודי. על עתידו, ביטחונו ושגשוגו. ולהיאבק באנטישמיות ובגזענות ללא פשרות. זוהי חובתנו. בשם העבר, ולמען העתיד".

עוד אמר הנשיא: "אהוביי שורדות ושורדי השואה, אין בזמן שחלף כדי לעמעם את זכר הזוועה שהתרחשה כאן. ואין דבר בעולם שישכיח את גבורתכם, את תעצומות הנפש שלכם, את היכולת לקום מעפר ואפר, לבנות ולהיבנות. אני פונה אל הצעירות והצעירים שנמצאים איתנו כאן, ומדגיש: המחויבות שלנו נתונה בראש ובראשונה לקדושים נספי השואה, ולשורדים. מחויבות לזכור ולהזכיר את השואה והגבורה – מדור לדור".

הוא המשיך: "כששוחררו השורדים – אודים מוצלים מאש – זכה אבא שלי לארגן את התפילה הראשונה שהתקיימה במחנה לאחר שחרורו. בסיום התפילה אמרו כל היתומים את תפילת הקדיש, אותה תפילה שזכיתי לשאת לפני מספר רגעים. ברשותכם, אני מבקש לסיים את דבריי כאן, ולחתום את ביקורי בגרמניה, במילים האחרונות של הקדיש: 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן'".

נשיא גרמניה אמר: "מתוקף תפקידי כנשיא גרמניה, אני חוזר ומדגיש כאן ועכשיו: השואה היא חלק כואב מההיסטוריה הגרמנית, ששייך לנו, שאסור לנו להתכחש אליו, ושאיננו רוצים לשכוח לעולם. גם מה שאסור שיחזור על עצמו, אסור שיישכח".

הוא הוסיף: "כבוד הנשיא, יצחק הרצוג היקר, אני נרגש ואסיר תודה על כך שאנו עומדים היום זה לצד זה. הידידות בין שתי המדינות שלנו, בין גרמניה לישראל היא מתנה גדולה עבורי. העבר מהווה התחייבות עבורנו, וברצוננו לעצב יחד את העתיד. הנני מבטיח לכם: אנחנו הגרמנים מודעים לאחריות שלנו".

נשיא גרמניה המשיך: "אל מול קברי המתים בברגן-בלזן, ומיליוני בני אדם שנרצחו בשואה, כל צורה של אנטישמיות שלדאבוני עדיין קיימת היום בגרמניה, היא אות אזהרה למדינתנו. אסור שיהיה לאנטישמיות מקום בחברה שלנו. בכל מקום בו היא הופכת לגלויה, עלינו להתנגד לה – באופן נחרץ".

לאחר מכן נפגשו השניים עם ניצולי המחנה שהגיעו במיוחד למפגש המרגש: אלברכט ויינברג, יֹוָן רייס, נעמי רינת, מנחם ז' רוזנזפט ויוכבד ריץ-אולווסקי.

במפגש המיוחד שנערך בהשתתפות הנשיאים, ניצולי המחנה וצעירים הגרים באזור המחנה, שיתפו הניצולים על השהות במחנה בזמן ולאחר המלחמה ועל חשיבות המשכיות הזיכרון והלקחים. הצעירים סיפרו מצידם לנשיאים על ההסתכלות לעתיד, מתוך האפילה הגדולה עליה למדו כבר מילדותם.