בית המשפט העליון קיבל את עמדת רשות המסים, שיוצגה על ידי עו"ד יורם הירשברג מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, ודחה את בקשת הערעור של עו"ד עאדל בדיר על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א, אשר התיר את פרסום שמו, במסגרת חקירה של פקיד שומה חקירות מרכז ומסמ"ק נתניה. בהחלטתה, כללה כבוד השופטת יעל וילנר מספר הערות הנוגעות לחשיבות עיקרון פומביות הדיון והנסיבות שבהן יש לחרוג מעיקרון זה.
עו"ד עאדל בדיר נעצר לפני כחודש וחצי יחד עם נביל טאהא, בעל חברת הסעות מכפר קאסם אשר לו מכר את המקרקעין. על פי החשד, טאהא רכש מעו"ד עאדל בדיר 3 יחידות דיור תמורת סכום של 5.4 מיליון ₪ אולם השניים דיווחו על עסקה למכירת יחידת דיור אחת תמורת סכום של 800 אלף ₪. בעקבות הדיווח הכוזב לכאורה, התחמק טאהא מתשלום מס רכישה בעוד שעו"ד עאדל בדיר התחמק מתשלום מס שבח, תוך ניצול של הפטור בגין מכירת דירת מגורים מזכה.
במסגרת הדיון על שחרורם ממעצר, נעתר בית משפט השלום בת"א לבקשתו של עו"ד עאדל בדיר להטיל צו איסור פרסום על שמו עד לסיום החקירה, בשל הנזק הכלכלי שעשוי להיגרם לו ובהיותו פעיל חברתי ואיש ציבור. רשות המסים הגישה ערעור נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר הורה על ביטול החלטתו של בית משפט השלום, משום שהמבקש לא הוכיח שהנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מפרסום שמו הוא נזק חמור, החורג מגדרו של הנזק הרגיל הנלווה לפרסום שמו של אדם החשוד בביצוע עבירות פליליות.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כאמור, בית המשפט העליון דחה היום את בקשת הערעור של עו"ד עאדל בדיר על החלטת המחוזי. על פי פסק הדין, פרסום שמו של חשוד מתבקש על פי עיקרון פומביות הדיון. בהתאם לעקרון זה, על פרטיו של הליך משפטי, לרבות זהות בעלי הדין, להיות גלויים לציבור. חריג לעיקרון זה, המצדיק מתן צו איסור פרסום, הוא מקרה שבו צפוי להיגרם לחשוד נזק חמור כתוצאה מהפרסום. "איסור הפרסום, אפוא – הוא החריג, ויש לפרשו בצמצום", קבעה כב' השופטת וילנר בפסק הדין. לדבריה, "טענות לפגיעה כלכלית לא מצדיקות הטלת צו איסור פרסום, שכן פגיעה כזו היא חלק מהנזק הרגיל הנלווה לפרסום שמו של חשוד בפלילים".
"אשר לטענה שהמשיב הוא איש ציבור", כתבה כב' השופטת וילנר, "הרי שנפסק כי הפגיעה בפרטיות הכרוכה בפרסום שמו של מעורב בפלילים שהוא איש ציבור אכן גדולה יותר, אולם גם עצמת האינטרס הציבורי בפרסום רבה יותר.
עוד ציינה השופטת, כי קביעותיהן של הערכאות הקודמות נטועות עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה דנן, והן אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא נגרם למשיב עיוות דין אשר דורש מתן רשות לערער.
