בית המשפט העליון קיבל היום (ראשון) את ערעור הפרקליטות על קולת עונשו של הסוהר אלירן ערן, שהורשע בעבירות שוחד וסמים, והחמיר את עונשו ל-20 חודשי מאסר, במקום עבודות שירות שנגזרו עליו במחוזי.
כנגד הנאשם אלירן ערן, שעבד כסוהר בכלא "אלה", הוגש כתב האישום הכולל ארבעה אישומים בגין הכנסת כדורים, ביניהם כאלה המשמשים כתחליפי סם, וחפצים אסורים לאסירים בכלא, תמורת כסף. במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמות לעונש, הודה ערן בשלושה מהאישומים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גזר על ערן תשעה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות. בגזר הדין התייחס בית המשפט המחוזי גם לעובדה כי האסירים איימו על ערן תוך שהוא מדגיש כי "אין מדובר בהשפעה מכרעת" זאת כיוון שמתוקף עבודתו כסוהר היה עליו לפעול לסיכול האיומים.
עורך הדין אריה פטר, מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ערער על קולת העונש וטען כי בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של ערן במידה חריגה ובלתי מוצדקת, נוכח חומרת העבירות שבהן הורשע ובנסיבות ביצוען.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות והחמיר את עונשו של ערן ל-20 חודשי מאסר תוך שהוא מציין: "בראש עבירות השחיתות השלטונית, ניצבת עבירת השוחד. עבירה זו פוגעת בשלטון החוק, בטוהר המידות של עובדי הציבור, בתקינות המנהל הציבורי ובאמון הציבור בו. פגיעתה של עבירה זו חמורה משעה שמשרת ציבור, אשר שם תפקידו מלמד על האחריות הנלוות למשרתו, מועל באמון הציבור ומשתמש בתפקידו לשם רווח אישי, וזאת על חשבון רווחת הציבור בשמו הוא נושא משרה ציבורית… משכך נקבע כי העונש בגין עבירת השוחד יהא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח".
עוד צוין כי: "שירות בתי הסוהר עובד לילות כימים כדי למגר הברחות של סמים וחומרים מסוכנים אסורים לבית הכלא … בהינתן זאת, קשה שבעתיים פגיעתן של עבירות אלו כאשר בשר מבשרו של שירות בתי הסוהר משמש 'כדלת כניסה' נסתרת להברחת והחדרת סמים וחומרים מסוכנים אסורים לבין כותלי הכלא".
ביחס לאיומים שהופנו כלפי ערן, ציין בית המשפט כי: "עבודתו המורכבת של סוהר בבית הכלא כרוכה מטיבה בחיכוך יומיומי עם עבריינים מורשעים. בכך שגרת יומו של הסוהר רוויה בהתנהגויות שוליות והוא נדרש לעמוד איתן במשימתו לתפקוד תקין ומיטבי של בית הכלא חרף האתגרים החריגים. בהקשר זה ישנה ציפייה גבוהה מהסוהר כי יתמודד עם לחצים ואיומים המופעלים כלפיו מטעם האסירים, ובד בבד פוטנציאל השחתת המידות בשל הקרבה והזמינות לעולם הפשע – רובץ לפתח".
השופטים הוסיפו: "האיומים שהופנו כלפי המשיב לא היו מוחשיים ומידיים באופן הכובל את ידיו ואת שיקול דעתו, אלא היה ביכולתו לפעול לסיכולם בדרך של פנייה לגורמי מקצוע בשירות בתי הסוהר. בצומת זה המשיב בחר לילך בדרך של שוחד והברחת סמים ומעל בתפקידו ובאמון הציבורי שניתן בו. לכך יש להוסיף את העובדה שהמעשים נעשו מספר פעמים, והתפרסו על תקופה ממושכת, שבמהלכה המשיב לא פנה לממונים עליו כדי להסיר את עול איומי האסירים ולשוב לדרך הישר".
הם סיימו: "סוף דבר: מעשיו של המשיב מכתימים את ארגון שירות בתי הסוהר, על משרתיו, אשר מדי יום עושים את מלאכתם המורכבת במקצועיות ובצניעות, אף שלעיתים הם נחבאים אל הכלים ונחשפים רק באירועים עגומים בענייננו…"
