פרקליט המדינה פרסם הנחיה להתווית מדיניות הגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים

פרקליט המדינה, עמית איסמן, פרסם היום (שלישי) הנחיה חדשה שנועדה להתוות את מדיניות התביעה באשר להגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים, וליצור מדיניות תביעה סדורה ואחידה בתחום המעצרים, ובכלל זה בחינת המקרים המתאימים שבהם על התביעה להגיש מיוזמתה בקשות לשחרור בערובה וקביעת תנאי שחרור או למעצר בפיקוח אלקטרוני, לצורך הגברת השימוש בכלים אלו.

כידוע, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) קובע מספר תנאים למעצר נאשם שהוגש נגדו כתב אישום עד לתום משפטו ("תום ההליכים המשפטיים"): קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה; קיומה של אחת מעילות המעצר הקבועות בחוק; לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

אם כן, מדרג האפשרויות העומדות בפני ביהמ"ש, מן הקל אל הכבד, הוא: שחרור ללא כל תנאים; שחרור בערובה עם חלופות מעצר; מעצר בפיקוח אלקטרוני ("איזוק אלקטרוני", שמאז תיקון החוק נחשב למעצר ולא לחלופת מעצר כבעבר); מעצר מאחורי סורג ובריח.

הנחיה 5.24 "מדיניות התביעה בעניין הגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים ובחינת מתן הסכמה לשחרור בערובה ותנאי שחרור (חלופת מעצר) או למעצר בפיקוח אלקטרוני" חלה הן על פרקליטות המדינה והן על התביעה המשטרתית. בהנחיה נאמר, כי במצב הדברים הקיים, רוב הבקשות שמגישה התביעה מוגשות כבקשות למעצר עד לתום ההליכים, ובית המשפט הוא זה שלרוב מתווה, במסגרת החלטתו הסופית, את המקרים בהם ייעצר נאשם במעצר בפיקוח אלקטרוני או ישוחרר בערובה עם תנאי שחרור.

ההנחיה החדשה קובעת, כי על התובע/ת לבחון מראש ובאופן יזום האם מדובר במקרה בו יש לעמוד על מעצר מאחורי סורג ובריח אם לאו, בהתאם לרשימה של שיקולים וקריטריונים המופיעים בהנחיה. באותם תיקים שבהם ניתן להשיג את תכליות המעצר באמצעים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה, יש להבהיר מראש לבית המשפט, כי ככל שהתנאים יאפשרו זאת, תסכים התביעה להסתפק באמצעי חלופי שאינו כולל מעצר מאחורי סורג ובריח.

ההנחיה מונה מספר קבוצות של שיקולים כאמור, כאשר מטבע הדברים, אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים וקריטריונים, לאור אופי ההליך הפלילי וייחודו של כל מקרה.

שיקולים הקשורים בעילת המעצר, בעבירות שביצע הנאשם ובנסיבות ביצוען – סוגה ועוצמתה של עילת המעצר, האם טיב העבירות ונסיבות ביצוען מחייבות מעצר ממש, האם מדובר בעבירות שניתן לבצע גם מהבית ועוד.

שיקולים הקשורים באפשרות מתן אמון בנאשם – עברו הפלילי, התנהלותו בעבר בעת שהיה בפיקוח אלקטרוני או משוחרר בתנאים, קיומו של חשש ממשי להימלטות הדין ועוד.

שיקולים הקשורים בסוג העבירות בהן מואשם הנאשם – פוטנציאל ביצוע העבירות בתנאי מעצר בית, עבירות אלימות שבוצעו על רקע קונקרטי ומצומצם ואינן מעידות בהכרח על מסוכנות כללית, עבירות רכוש ועבירות כלכליות שנסיבות ביצוען אינן מלמדות על מסוכנות גבוהה, ועוד.

שיקולים הקשורים בעמדת שירות המבחן ובטיב המפקחים המוצעים – מאפייני הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן, עמדת נפגע העבירה ביחס לחלופת המעצר המוצעת ועוד.

ההנחיה קובעת, כי גם אם נאשם נשלח למעצר מאחורי סורג ובריח, על התובע/ת לבחון בנקודות שונות לאורך הליך המעצר את עמדתו/ה בדבר הצורך בהמשך מעצרו של הנאשם מאחורי סורג ובריח, ואת השאלה האם אירעו התפתחויות במהלך ההליך אשר מצדיקות מתן הסכמה לשחרור לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני. בנוסף, על התובע/ת להקפיד שאורך תקופת המעצר בה שוהה הנאשם לא יעלה על התקופה המחייבת מעצר שכזה, הכל בהתאם להיקף התיק ומורכבותו, הענישה הצפויה לנאשם להערכת התובע/ת, כמו גם לעילת המעצר.

ההנחיה חלה גם, וביתר שאת, על נאשמים קטינים, והיא מחייבת את התובע/ת לתת משקל ממשי לשיקולים הנוגעים לגילו של הקטין ולהשפעת המעצר על שלומו והתפתחותו, עליהם הורה המחוקק, לצד יתר השיקולים המנויים בהנחיה.