נדחתה עתירתו של אסיר בטחוני לשחרור מוקדם: "מדובר ברב מרצחים"

בית המשפט המחוזי מרכז קיבל היום (רביעי) את עמדת המדינה ודחה את עתירתו של אסיר העולם הביטחוני, נאצר נאג'י, כנגד החלטת ועדת השחרורים לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים.

כזכור, נאצר נדון במהלך שנת 2002 לשבעה מאסרי עולם מצטברים וכן ל 50 שנות מאסר, זאת לאחר שהוציא לפועל סדרה של פיגועים, הקים את גדודי חללי אל אקצא, והורשע ב7 עבירות רצח ו 12 עבירות של ניסיון רצח, ופעילות בארגון טרור אותן ביצע לאחר ששוחרר פעמיים בעסקאות מדיניות. במסגרת ההכרעה קיבלה הוועדה את עמדת הפרקליטות שהתנגדה לשחרור, והוצגה על ידי עו"ד גנית כרמי גדות ואלירן אשכנזי מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), וקבעה כי אין לה סמכות לדון בבקשה של נאצר לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים, וכי גם לגוף העניין אין מקום לשחרור מוקדם.

כנגד החלטת הוועדה הוגשה עתירה על ידי האסיר לבית המשפט המחוזי מרכז. בפסק הדין שפורסם היום, קיבל בית המשפט את עמדת הפרקליטות וקבע שחוק שחרור על תנאי אינו חל על עניינו של העותר וכי אסיר עולם שביצע רצח שהוא מעשה טרור, לא ישוחרר בשחרור מוקדם מטעם זה או אחר. עוד ציין בית המשפט: "וכן גם הגיונם של הדברים, שהרי הרציונל העומד מאחורי סעיף 40 א לחוק המאבק בטרור, שנועד לקבוע נורמה מוסרית, לפיה מי שהורשע בעבירת רצח שהיא מעשה טרור אין לחמול עליו ואין לשחררו טרם זמן, והן ליצור הרתעה מביצוע עבירות טרור ומסר נדרש כלפי מבצעי פיגועי טרור פוטנציאליים – רציונל זה קיים גם אם עילת הבקשה לשחרור היא מצב רפואי, ואפילו מצב רפואי סופני."

למעלה מן הצורך התייחס בית המשפט גם לגופם של דברים וקבע כי בהתאם לעמדת הפרקליטות, צדקה הוועדה כי לא הונחה בפניה תשתית מספקת לכך כי ימיו של העותר ספורים. כמו כן גם אם הייתה בפני הוועדה תשתית עובדתית לא היה מקום לשחרורו וזאת לאור שיקולים נוספים כבדי משקל בין היתר נוכח פעילותו בעבר ופעילותו ומעמדו בין כותלי הכלא. בנוסף קבע בית המשפט כי השיקול המרכזי שלא לשחררו היא הפגיעה בקורבנותיו של העותר ובבני משפחותיהם. "ב"כ העותר טען כי מצופה מחברה נאורה כי תאפשר לאסיר שימי ספורים, כל אסיר שימיו ספורים, לבלות אותם בחיק משפחתו. אנו סבורים כי גישה זו לא רק שאינה מתיישבת עם החוק, הדורש כי יובאו בחשבון שיקולים נוספים, אלא שיש בה התעלמות משיקולים ערכיים ומוסריים נוספים שעל חברה נאורה לשקול בעניין זה, ובכלל זאת השאלה מה תהא משמעות שחרורו של האסיר מבחינת משפחות נפגעי העבירה.." עוד צוין כי : "סבלם של בני משפחת הקורבנות מעצם הגשת העתירה והדיון בה, אינו ניתן לתיאור ואינו ניתן לכימות. בוודאי שלא ניתן לתאר ולכמת את סבלם אם העותר ישוחרר. אין כל ספק כי אפשרות שחרורו של העותר, גם אם ימיו ספורים, מהוות מבחינת משפחות הנפגעים העמקתו של פצע כואב ומדמם שלא נרפא, כמו גם ערעור תחושת הביטחון האישי, השקט הנפשי והיציבות."

בית המשפט אף הדגיש כי: "… מדובר ברב מרצחים, "מכונת הריגה" כפי שתואר על ידי ב"כ המאשימה, שנטל חייהם של חפים מפשע בקור רוח, לא הביע כל חרטה ולא נטל אחריות, אלא להפך – גאה בהם וממשיך להצדיקם. אין זאת אלא, כי שחרורו המוקדם ממאסר יפגע אנושות באמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק ובהרתעת הרבים."