מבקר המדינה בבדיקה לאחר פרשת הסוהרות: "הדוח שלנו הוא Me too לשב"ס ולמשטרה"
כ-5,500 חיילות וחיילים מדי שנה, משרתים ביחידות המשרד לביטחון הפנים, ובהן משטרת ישראל, משמר הגבול ושירות בתי הסוהר. לאחרונה הסדר שירות ייחודי זה, עלה לסדר היום הציבורי, בעיקר על רקע חשיפת האירועים שנודעו בציבור כ"פרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע". במסגרת ביקורת זו נבדקו היבטים שונים של שירות החובה ביחידות המשרד לבט"פ. בעקבות חומרת הממצאים שעלו בביקורת וכיוון שהם הועלו בימים שבהם נושא שירות החובה של חיילות מחוץ לצה"ל, בייחוד בשב"ס, עומד על סדר היום הציבורי, החליט מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, כי יש מקום להכין דוח ביניים המסכם את הממצאים שהועלו בנושא המוגנות ולפרסמו לציבור. דוח הביניים מצביע על ממצאי ביקורת כבדי משקל בכל הקשור למוגנות החיילים שמשרתים במשטרה, במג"ב ובשב"ס.
במסגרת הביקורת ביקר הצוות בשבעה מתקני כליאה ביטחוניים של שב"ס ושוחח עם כ-150 משרתי חובה המוצבים בהם. כמו כן, ערך משרד מבקר המדינה סקר באמצעות שאלונים שהפיץ בקרב כ-13,000 משרתי חובה ומשוחררים משירות חובה במשטרה (בכלל זה במג"ב) ובשב"ס. נוסף על כך, עובדי משרד מבקר המדינה ועובדי נציבות תלונות הציבור יצרו קשר טלפוני עם כ-70 משיבים, משרתי חובה או משוחררים בשלוש השנים האחרונות משירות חובה במשטרה, במג"ב או בשב"ס.
הממצאים שעלו:
מהמפגשים והשיחות עם כ-220 משרתי החובה (חיילות וחיילים) עלו שלוש מגמות: יחס מטריד בעל אופי מיני מצד האסירים הביטחוניים, היעדר גיבוי מצד הדרג הפיקודי לסוהרי החובה בעבודה מול אסירים ביטחוניים ואמירות בלתי הולמות ובעלות אופי מיני מצד משרתי קבע כלפי משרתות החובה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
בנוגע לשיעור הפגיעות המיניות במשטרה, במג"ב ובשב"ס עלה כי אחת מכל ארבע משרתות חובה שהשיבה על שאלון מבקר המדינה (161 מתוך 644 משיבות) ציינה כי חוותה במהלך שירותה – 24 חודשים – פגיעה מינית אחת או יותר. נמצא כי שיעור משרתות החובה בשב"ס שהשיבו כי חוו פגיעה מינית היה הגדול ביותר – 38%, דהיינו כארבע מתוך עשר משרתות חובה שהשיבו על השאלון ציינו כי חוו פגיעה מינית אחת או יותר. עוד נמצא שכ-70% מהפגיעות במשרתי חובה בוצעו על ידי משרת קבע או מפקד: 52% מהמשרתים (144) שהשיבו כי חוו פגיעה מינית ציינו כי הפוגע היה משרת קבע (שאינו מפקד), ו-19% מהמשרתים (52) ציינו כי הפוגע היה מפקד ישיר או עקיף שלהם.
עוד עלה כי פחות ממחצית ממשרתי החובה במשטרה, בשב"ס ובמג"ב (96 מתוך 209, שהם כ-46%) אשר ציינו בשאלונים כי חוו במהלך שירותם פגיעה מינית – דיווחו על הפגיעה לגורם כלשהו בארגון שבו שירתו או מחוצה לו (יוהל"ם, מפקד, מרכז מהו"ת וכיוצא באלה). 70% ממשרתי החובה שבחרו לדווח על הפגיעה המינית השיבו כי התלונה לא טופלה כלל (26%) או טופלה באופן לא מספק (44%).
על פי מחקר צה"ל עולה כי 33% מחיילות החובה ציינו כי מאז גיוסן הן הוטרדו מינית פעם אחת או יותר. רק 32% מהן דיווחו על כך לגורם טיפול רלוונטי. 49% מהחיילות המשרתות בצה"ל שדיווחו על הפגיעה היו שבעות רצון מהטיפול בתלונה, וזאת יחסית, על פי ממצאי השאלונים, ל-39% בקרב המשרתות בשב"ס ו-27% בקרב המשרתות במשטרה. בביקורת עלה כי צה"ל אינו מפרסם לציבור את הסקרים שהוא עורך ואינו מציג בפני הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת את ממצאי הסקרים שערך.
מסקרים שערכה המשטרה בשנים 2016, 2018, 2021 שבהם נשאלו שוטרי החובה אם במהלך השנה החולפת הוטרדו מינית עולה כי חל גידול ניכר בדיווחים של שוטרי החובה על הטרדות מיניות, ובייחוד בקרב הנשים: 6.44% משוטרות החובה דיווח על כך שהוטרדו על ידי גורם משטרתי בשנת 2021. ממצאים אלו אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי השאלונים, שלפיהם 27% ממשרתות החובה במג"ב ו-22% ממשרתות החובה במשטרה ציינו כי חוו פגיעה מינית אחת או יותר. עוד עלה בביקורת כי המשטרה אינה מפרסמת לציבור את הסקרים שהיא עורכת ואינה מציגה בפני הוועדה לקידום מעמד האישה לשיוויון מגדרי בכנסת את ממצאי הסקרים שערכה.
בביקורת עלה כי ב-34% מהתלונות שהגיעו ליוהל"ם משטרה (149 מתוך 442) וב-39% מכתבי האישום נגד שוטרים (משרתי קבע) בגין עבירות של הטרדה מינית או התנהגות שאינה הולמת שוטר שהוגשו לבית הדין למשמעת במשטרה (17 מתוך 44) בשנים 2019 – 2021 הנפגעים היו משרתי חובה, וזאת אף ששיעורם מכלל מערך כוח האדם במשטרה (לרבות מתנדבים ומג"ב) הוא כ-7% בלבד.
ב-37% מהתלונות שהגיעו ליוהל"ם שב"ס (68 מתוך 185) וב-42% מכתבי האישום שהוגשו לבית הדין למשמעת בשב"ס (5 מתוך 12) בשנים 2019 – 2021 הנפגעים היו משרתי חובה, וזאת אף ששיעורם מכלל מערך כוח האדם בשב"ס הוא כ-6% בלבד.
בנוגע לשיעור הפגיעות המיניות בשב"ס ובמשטרה למול שיעורן נמצא בביקורת כי שיעור משרתות החובה בשב"ס ובמשטרה שציינו בשאלונים כי נפגעו מינית (כ-25%) גדול בכ-300% משיעור הנפגעות, נכון לשנת 2021, שגילן 20 עד 34 לפי סקר ביטחון אישי של למ"ס (9.2%).
ביוני 2018 מינה השר לביטחון הפנים ועדה ציבורית לבירור התנאים של האסירים הביטחוניים המוחזקים בשב"ס. ממצאי הוועדה לימדו על מכלול כשלים, שתוצאותיהם עשויים לפגוע בסדר ובמשמעת עד כדי פגיעה בביטחון המדינה (דו"ח קעטבי). בביקורת עלה כי המלצות דוח הוועדה לבירור התנאים של האסירים הביטחוניים המוחזקים בשב"ס, המלמדות על הסיכון הכרוך בביצוע תפקיד סוהר ביטחון לא נדונו בקבינט המדיני-ביטחוני. משכך, לא התקבלו החלטות בעניין הדוח.
עוד נמצא כי כ-15% מסוהרי החובה ציינו בשאלונים כי קיבלו פניות מאסירים ביטחוניים או מבנות זוגם באמצעות הרשתות החברתיות. עם זאת, שום דיווח שקיבל שב"ס על מקרים כאלו בשנים 2019 – 2022 לא טופל, וזאת, בין היתר, משום "שהאסיר היה משוחרר". עם סיום שירות החובה, נוהלי שב"ס אינם חלים עוד על סוהרי החובה, וכך גם אחריותו של אגף הביטחון כלפיהם. לאחר השחרור אפוא אין להם כל הגנה מפני הסכנות הכרוכות בפניות מסוג זה, ובפרט בכל הנוגע לפניות מצד אסירים ביטחוניים, המעוררות תחושת חוסר ביטחון.
על פי השאלונים, בשב"ס, במשטרה ובמג"ב שיעור משרתי החובה אשר החלו את שירותם וממתינים במשך יותר משלושה חודשים להכשרה הנדרשת לצורך מילוי תפקידם היה 18%, 36% ו-47% בהתאמה. בניגוד לנהלים חלק ניכר (43%) ממשרתי החובה במשטרה ובמג"ב מתחילים לבצע את התפקיד שאליו יועדו בלי שעברו הכשרה מתאימה, וזאת יחסית ל-17% מבין המשרתים בשב"ס. כך לדוגמה, סוהר חובה סיפר לצוות הביקורת כי על אף ששירת בתפקיד מטה נדרש לתגבר אגפים ביטחוניים ולשמור חמוש במגדל השמירה וזאת מבלי שעבר כל הכשרה לכך.
המבקר אנגלמן ציין בדוח כי פגיעות מיניות עלולות לגרום לעיתים נזקים קשים וארוכי טווח, ולערער באופן ניכר את תחושת השליטה של הנפגע בחייו ובגופו וכן את זכותו לפרטיות ולמרחב אישי מוגן. הנפגעים זקוקים לשם כך לתחושה של מוגנות – פיזית ורגשית – ובכלל זאת לדעת שהקהילה ומערכות האכיפה פועלות כמיטב יכולתן ליצור סביבה בטוחה, למנוע את הישנות הפגיעה ולמצות את הדין עם הפוגע. דברים אלו נכונים ביתר שאת שעה שמדובר בגופים האמונים על אכיפת החוק במדינת ישראל ובאוכלוסייה של חיילות וחיילים צעירים המבצעים את שירות החובה שלהם בארגונים היררכיים לצד משרתי קבע מבוגרים, וסוגי המשימות שמוטלות עליהם הן ברובן, מאתגרות ומורכבות מהבחינה הנפשית. המבקר אנגלמן מסיים בכך ש"על שר הביטחון, השר לביטחון הפנים, מפכ"ל המשטרה, נציבת שב"ס והרמטכ"ל, לפעול, כל אחד בתחומו, לתיקון הליקויים שהועלו בדוח זה בתחומי המוגנות והביטחון האישי של חיילות וחיילי החובה".
המבקר אנגלמן: "הדוח שלנו הוא Me too לשב"ס ולמשטרה – מתברר שפרשת "הסוהרות" היתה רק קצה הקרחון. חיילות וחיילי החובה נדרשים לתרום למדינה – ונמצא כי הם חשופים להטרדות, גם מאסירים ביטחוניים וגם ממשרתי קבע, תוך ניצול חולשתם. איש גם לא טורח להגן עליהם מפני הטרדות מצד אסירים ביטחוניים לאחר תום שירותם. הדוח חושף מציאות ארגונית מטרידה. לא ניתן להצדיק מציאות בה אחת מכל ארבע חיילות חובה במשטרה ובשב"ס חוו פגיעה מינית. אסור לגלות סלחנות לעובדה ש 70% מהתלונות לא טופלו כראוי, ולא ניתן לעבור לסדר היום כאשר המגמות מלמדות על הטרדות מיניות מצד אסירים ביטחוניים, היעדר גיבוי מהדרג הפיקודי, והטרדות מיניות ממשרתי קבע כלפי חיילות וחיילי חובה. אני מצפה מהשר לביטחון פנים שייכנס לתפקידו לפעול באופן מיידי לתיקון המצב, כך שתהיה מוגנות אמיתית ומלאה לכל המשרתים במשטרה ובשב"ס".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "כל דיווח אודות חשד להטרדה מינית או להתנהגות שאינה הולמת, נבדק ביסודיות ומטופל בהתאם, לרבות מעטפת לנפגע/ת והעברה לטיפול הגורם המוסמך. העלייה בדיווחים ואופיים מעידה בעיקר על עליה במודעות ובתחושת האמון והבטחון של המשרתים ועל אפס סובלנות כלפי שוטרים המטרידים מינית. נמשיך לפעול לקידום סביבת עבודה מכבדת, מוגנת ובטוחה לכל משרתי הארגון."
