"אנחנו עדים לתנועת נגד של המטוטלת ההיסטורית. רוחות של מהפכה או הפיכה שניה"

נשיא מדינת ישראל העשירי, מר ראובן (רובי) ריבלין, דיבר היום (שני) בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה שנערך הבוקר בירושלים, על משמעות הרפורמה המוצעת במערכת המשפט.

בפתח דבריו אמר ריבלין: "לימים הסברתי, שמהפכה, מתרחשת מלמטה, בהתקוממות עממית אשר מטפסת ומשפיעה על הצמרת. ואלו בהפיכה השיפוטית, גמרה אומר הצמרת עצמה, לבלבל את היוצרות בתוכה […] מתוך הדיונים שקיימתי, עם חברים, משפטנים, חברי כנסת, שרים ועוד, התגבשה אצלי ההבנה בצרך הדחוף בהסדרת היחסים, בין רשות המחוקקת (הכנסת), לבין הרשות השופטת, בחוק יסוד מיוחד".

עוד הוסיף ריבלין בדבריו: "המשך המצב הקיים הוא הרסני – הרסני לכנסת, לרשות המחוקקת, שמעמדה נציג הריבון, העם – איננו מגדר, ואיננו מסדר. הרסני לרשות השופטת, ובמיוחד לבית המשפט העליון, שמוצא את עצמו, פעם אחר פעם, בעין הסערה של הוויכוח החברתי והפוליטי. אלא, שלמרות הצרך הברור בהסדרת מערכת היחסים שבין הרשויות, כל ניסיון לצעד לקראת הסדר, נתקל בהתנגדות עזה […] צבר היוזמות עוסקות בהתגברות, במקום באזון; הספינים על העברת מנוי השופטים לכנסת תוך העמדתם בתהליך שמוע פמבי; וכן היוזמה להפיכת היועמ"שים למשרות אמון פוליטיות -מטרתם איננה אזון. כל אחת ההצעות האלה ראויה לדיון בכבד ראש. הבעיה טמונה בין היתר, ברטוריקה ובנימה בהלך הרוח הפסול, שמדיף ריח רע של נקמנות וחסול חשבונות".

על המחנאות שהתגבשה סביב פסקת ההתגברות אמר: "הם האמינו, שכוחם הפוליטי יגדל ויתעצם, ככל שהם ישכנעו את הצבור, שבג"צ הוא אויב העם. הם פעלו כך, כדי שיתאפשר להם, בסופו של דבר, להציג חוק משלהם, שהוא רדיקלי יותר ודורסני יותר, ביחס שלו אל בית המשפט העליון […] למרות המתקפות, מימין ומשמאל, לא ויתרתי על הניסיון לפעל למציאת נסחה מאזנת, פשרה […] המתווה שהצעתי אז, העניק שריון רטרואקטיבי, לחוקי היסוד הקיימים, כך שכל שינוי בהם, יהיה תהליך ארך ומרכב, של ארבע קריאות בכנסת, ורב של ששים וחמש חברים עם תם תקופת המעבר. ובתנאי שמספר המתנגדים לא יעלה על 50. החוק הכיר בסמכותו של בית המשפט העליון, נציגו של הדמוקרטיה המהותית, לבטל חוקים של הכנסת. והחוק קבע מנגנון "התגברות", המאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בית המשפט. העקרון שלפיו הכרעת הרב, מקבלת בחקיקה ובהסכמה את הפקוח המשפטי, תוך שהיא שומרת לעצמה את היכולת המגבלת לחזר ולחוקק חקים מהותיים, היא יכולת לייצר איזון נכון. סברתי אז, שגם אם אחרי קבלת חוק יסוד החקיקה, הכנסת ובית המשפט, ימשיכו להתווכח, הם יעשו זאת מתוך הבנה מחלטת, שההגעה לפשרה והסכמה, היא דרך המלך של האיזון הדמוקרטי.

בסיום דבריו הוסיף עוד: "היום אנחנו עדים, לתנועת נגד של המטוטלת ההיסטורית. רוחות של מהפכה או הפיכה שניה. אלא שהפעם הוא השליט הבלעדי. אמרתי בעבר ואומר זאת גם היום: תהום מנחת בין ניסיון אחראי ואמיץ להגדיר, לאחר שנים, את הפרצה ביחסים שבין הרשות המחוקקת לשופטת; לתחם את הביקורת השיפוטית; לשאול שאלות על מנגנון המנויים; לחתור להרכב שופטים מגון ומיצג יותר; לבין הניסיון להלך אימים על בית המשפט, להחליש אותו כמוסד, ולהזמין בפעל את הצבור לערער על סמכותו ועל הכרעותיו. אין מערכת דמוקרטית שלא צריכה שנויים ואיזונים בין הרשויות".