סיפור מהאגדות: מארק ודניאל הגיעו ארצה מהמלחמה באוקראינה – והפכו לשחקני כדורגל מובילים

הסיפור הזה יכול להיות בשקט תסריט לסרט של סטיבן שפילברג, רק שהוא קרה במציאות. וכמו שאתם בטח יודעים, כמאמר הקלישאה – המציאות לפעמים עולה על כל דמיון.
בחודש הבא תחלוף שנה מאז פלשה רוסיה לאוקראינה והחלה מלחמה כואבת ומיותרת שלא נראה באופק מתי תסתיים. בתקופה האחרונה אנחנו שומעים גם על משפחות רוסיות שלא יכלו לסבול את התוקפנות של ולדימיר פוטין או הזדהו עם העם האוקראיני ובחרו לעזוב את המדינה – גם לישראל. משפחת אטווינה היא כזו. ארזה את מטלטליה בסנט פטרסבורג ועברה במאי האחרון לישראל – לבת-ים.

קצת פחות מחצי שנה מארק ודניאל אטווינה, שידעו מילים ספורות בעברית, הופיעו במרכז הקהילתי "הבונים" בבת-ים. לשחק כדורגל, האהבה הגדולה שלהם. אף אחד מהם לא ידע שבאותו זמן – מתקיים במקביל באותו מקום הפעילות הדו-שבועית של "החלוץ – חינוך דרך ספורט". אבל כדורגל זו שפה בינ"ל, לא?

המאמן אבי בוטביקה תקשר איתם באנגלית, הזמין אותם לאימון ניסיון – שהפך תוך שבוע בלבד לקבוע. הם נהנו, בוטביקה שמח וכיום הם שני השחקנים הטובים ביותר של קבוצת "החלוץ" בעיר. סיפור סינדרלה שכזה.

"הם הגיעו אלי כמו בסרט – האח הגדול מארק במדים של פ.ס.ז', האח הקטן דניאל בחולצה של יובנטוס", שחזר בוטביקה. "הזמנתי אותם לאימון ניסיון, זה מצא חן בעיניהם ומפה לשם הם אצלנו באופן קבוע בחוג. הם עד כדי כך התמידו ומשקיעים, עד שמארק קיבל, באחד ממשחקי הידידות מול מתנ"ס אחר, את תפקיד הקפטן והתרגש – וגם הבקיע שלושה שערים. ראיתי כמה שמחה זה נותן להם. הם התאקלמו יפה ומסתבר שלכדורגל יש שפה בינ"ל שכל אחד מבין אותה".

הפעילות של "החלוץ" בבת-ים היא בשיתוף דינה אוטקין, מנהלת מרכז קהילתי "הבונים" ושני משעלי, רכזת החוגים של המרכז הקהילתי. "מרכז קהילתי 'הבונים' שמח להעניק בית חם והרגשת שייכות לכל הקהילה", אמרו השתיים והחמיאו לפעילות "החלוץ".

הפעילות של "החלוץ" בבת-ים היא אחת מבין 61 ישובים ברחבי הארץ. הפעילויות של "החלוץ" מגוונת וכוללת, בין השאר, קבוצות ספורט שנתיות לילדים ונוער, בענפי הכדורגל, כדורסל, מולטיספורט וקידספורט, עצמאית בשטח הכנה לצה"ל, סדנאות וימי ספורט ופעילות בהזמנה אישית. הדגש המרכזי של כל הפעילויות הינו הערכים וההיבט החינוכי.
עומר ליבנת, מייסד "החלוץ – חינוך דרך ספורט", אמר: "כיף לשמוע סיפורים מרגשים כאלו, וזה בעצם מסמל את המטרה של 'החלוץ'. קודם כל דרך ארץ, רק אחר כך ספורט. אני מאחל הצלחה לחניכים, להורים ולשותפים המעולים שלנו, וכמובן מוריד את הכובע בפני הצוות המקצועי המעולה שלנו שעובד ימים כלילות על מנת שהכל יעבוד ויצליח".