כרך חוט חשמל סביב צווארו: לאחר ערעורים ומשפט חוזר – עונשו של הרוצח נשאר על כנו

בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה והותיר על כנה את הרשעתו של ויקטור גואטה, שבעקבות חשיפתם של חומרי חקירה חדשים, התקיים משפט חוזר שבמסגרתו הורשע בשנית ברציחתו של יצחק (איז'ו) שוורץ ז"ל במהלך שנת 2004.

בשנת 2007 הרשיע בית המשפט המחוזי את גואטה ברצח של המנוח וגזר עליו מאסר עולם, ובשנת 2009 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגיש בגין הרשעתו. בשנת 2015, אגב בחינת תיק אחר, התגלו חומרי חקירה חדשים שלא היו ידועים לתביעה ולהגנה במשפט המקורי, הפרקליטות זיהתה כי בחומר החדש ראיות בעלות פוטנציאל לבסס עילה למשפט חוזר, ועל כן העבירה מיוזמתה את החומרים לידי סנגוריו של גואטה. על בסיס חומרים אלו הגיש גואטה, בשנת 2018, בקשה למשפט חוזר בעניינו. הפרקליטות הסכימה ולא התנגדה לקיום משפט חוזר בעניינו של גואטה, אך בתגובה שהעבירה לבית המשפט העליון בזמנו הדגישה, כי גם לאחר שקילה מחדש של מכלול הראיות היא משוכנעת שבכוחן של הראיות הקיימות – חומר הראיות ה"ישן" ביחד עם חומר הראיות ה"חדש" – להביא להרשעה חוזרת של גואטה ברצח המנוח. בהתאם לכך, הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום מחודש, והתקיים משפט חוזר, שבסופו הרשיע כאמור בית המשפט את גואטה, פה אחד, פעם נוספת, ברצח המנוח, וגזר עליו עונש מאסר עולם. על הכרעת הדין המרשיעה הגיש גואטה ערעור לבית המשפט העליון, אשר בפסק הדין שניתן היום, הותיר כאמור את הכרעת הדין המרשיעה על כנה.

על פי העובדות שתוארו בכתב האישום, בסביבות חודש מרץ בשנת 2004, התגלע סכסוך בין גואטה לבין המנוח, על רקע רצונו של גואטה לשלוט על עסקי מכירת הסמים בנתניה. בהמשך לכך, גמלה בליבו של גואטה ההחלטה לרצוח את המנוח. גוטאה שידל אדם אחר שיסייע לו, כאשר האדם האחר היה אמור לפתות את המנוח לצאת מביתו על מנת שגואטה יוכל לחנוק אותו, אולם האחר התחרט ובשל כך התוכנית לא יצאה לפועל. לאחר שהתכנית המקורית לרצח המנוח כשלה, בבוקר יום 29.3.2004, הגיע גואטה לבית המנוח, והמנוח הכניסו לביתו. בשלב מסוים בהיותם ביחד בדירה החל גואטה להכות את המנוח, לאחר מכן כפת את ידיו מאחורי גבו באמצעות חוט חשמל, כרך חוט חשמל נוסף סביב צווארו וחנק אותו למוות. גופתו של המנוח נמצאה בדירה בחלוף מספר ימים במצב של ריקבון מתקדם, זאת לאחר ששכני המנוח דיווחו למשטרה על צחנה שעלתה מהדירה.

הרשעתו של גואטה התבססה על הצלבתן של מספר עדויות, לרבות של חמישה עדי תביעה שנפטרו במרוצת השנים מאז ההליך הראשון, ובהם, בין היתר, עדים מרכזיים. לצורך זה השתמש בית המשפט המחוזי בתקנה 12 לתקנות משפט חוזר, המאפשרת לבית המשפט לקבל במשפט חוזר, לשם עשיית צדק ובירור האמת, כל עדות "שהועדה ונרשמה" בהליך הקודם, ובלבד שלא ניתן להביא את העד לעדות. בית המשפט העליון קבע בפסק הדין כי האופן שבן בית המשפט המחוזי קיבל את עדויות העדים שנפטרו – נעשה הדין, וכי לטענת ההגנה כי לא ניתן לקבל מספר רב של עדויות נפטרים במשפט חוזר, אין אחיזה בחוק. בית המשפט העליון הוסיף וציין, כי בפני בית המשפט המחוזי עמד כל חומר החקירה הרלוונטי, לרבות קלטות וידאו שבהן תועדו חקירות העדים, וכי בית המשפט המחוזי היה "משופע" בחומר ראייתי "ממנו ניתן ללמוד ממצאים אף יותר מהניתן בידי שופטים בהליך פלילי 'רגיל'".

סופו של דבר, בית המשפט העליון דחה את כל טענותיו של גואטה ביחס להרשעתו בפעם השנייה ברצח המנוח, לרבות טענה שעברה כחוט השני בטיעוניו, הן בפני בית המשפט המחוזי והן בערעור בפני בית המשפט העליון, בדבר קונספירציה שרקם כביכול ראש צוות החקירה נגדו. בית המשפט קבע, כי לטענות גואטה בדבר קונספירציה "לא נמצא בדל של ראיה או בסיס כלשהו, ומדובר בהשערות בלבד שנטענו בעלמא". בסיכום הדברים קבע בית המשפט העליון (השופט אלרון) כי "הרשעת המערער נסמכה על מארג ראייתי איכותי, מוצק ומבוסס היטב", ומשכך קיבל כאמור את מסקנת בית המשפט המחוזי במשפט החוזר, כי התשתית הראייתית שהניחה המדינה מצביעה, מעבר לכל ספק סביר, על אשמתו של גואטה בביצוע הרצח.

בהליך המשפט החוזר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ייצג את המדינה עו"ד אורי רינצקי מפרקליטות מחוז מרכז, ובהליך הערעור בבית המשפט העליון ייצג את המדינה עו"ד אופיר טישלר מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.