בדרך לחוק אקלים בישראל: פליטות גזי החממה ב-2030 תהיה חצי מהכמות ב-2015
השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, העבירה היום (חמישי) להערות המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים את חוק האקלים, שיעלה לוועדת שרים לחקיקה.
בהמשך להתחייבויות הבין-לאומיות של מדינת ישראל לנוכח הצורך הכלכלי, החברתי, התשתיתי והסביבתי להיערכות למשבר האקלים, המשרד להגנת הסביבה גיבש את הצעת חוק האקלים תוך היוועצות עם משרדי ממשלה נוספים, ובראשם: משרד ראש הממשלה, האנרגיה, הכלכלה והאוצר.
הנוסח שהעביר המשרד להגנת הסביבה כולל את התיקונים הנדרשים מההסכמים הקואליציוניים. לפיכך, מוצע לקבוע יעד להפחתת פליטות גזי חממה החל משנת 2030 לפיו הכמות השנתית של פליטות גזי חממה תעמוד על 50% לכל היותר מכמות פליטות גזי החממה בשנת 2015, שאותה מוצע לקבעה בחוק כשנת הבסיס לחישוב שיעורי הפחתת פליטות גזי החממה. זאת, לעומת הנוסח הקודם, אשר עיגן את יעדי ההפחתה בשנת 2030 לפי החלטת הממשלה 171 בנושא, שבה נכתב שהכמות השנתית של פליטות גזי החממה ב-2030 תפחת ב-27% לכל הפחות בהשוואה ל-2015 (שנת הבסיס).
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
מטרת החוק לייצר את הוודאות ההכרחית למשק ולגופים המשקיעים במעבר ההדרגתי והמושכל לכלכלה מאופסת פליטות וערוכה להתמודדות עם משבר האקלים. היעדים שהחוק קובע מכוונים למשק דל-פחמן בטווח הבינוני ולמשק מאופס פליטות נטו עד שנת 2050, בדומה למדינות המתקדמות והמפותחות.
החוק נועד לייצר מסגרת ארגונית ותהליכית להתמודדות עם משבר האקלים ולהגנה על הציבור והסביבה. החוק גם מעגן את המחויבות הממשלתית לפיתוח בר קיימה ולהתבססות על פתרונות מבוססי טבע בגיבוש מענה לסיכונים אקלימיים.
נוסף על כך, החוק מייצר בפעם הראשונה בישראל מתווה לגיבוש מדיניות אסטרטגית, המשלב את השיקול האקלימי בקבלת ההחלטות בממשלה, וזאת באמצעות החלת חובה להערכת הסיכונים האקלימיים של תוכניות מדיניות ממשלתיות משמעותיות שעתידות להשפיע באופן ממשי על האקלים, מתוך בחינה וגיבוש של חלופות מדיניות מיטביות למשק, לסביבה ולחברה.
השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: "אנחנו מתקדמים עם ההתחייבות שלנו להעביר חוק אקלים אשר מטרתו להתוות את הדרך של ישראל להתמודדות עם משבר האקלים ולהשתלבות כלכלת ישראל בעולם גלובלי מאופס פליטות. החוק מטיל יעדים, מנגנונים וחובות על הממשלה למעבר למשק מאופס פליטות ולהיערכות של המשק להשפעות של שינויי האקלים על תשתיות, מבנים, חקלאות, סביבה ובריאות הציבור".
עיקרי החוק:
1. יעדים להפחתת פליטות גזי חממה: חוק האקלים מעגן את יעדי ההפחתה בשנת 2030 כך שהכמות השנתית של פליטות גזי החממה ב-2030 תפחת ב-50% לכל הפחות בהשוואה ל-2015 (שנת הבסיס). החוק מציב יעד לאומי של כלכלה מאופסת פליטות נטו עד 2050. עיגון יעדים אלה בחוק הוא איתות ברור לכלל המשק ומקדם את ישראל לעבר כלכלה מאופסת פחמן בשורה אחת עם שאר המדינות המפותחות.
2. היערכות למשבר האקלים: חוק האקלים מבטיח כי משרדי הממשלה וגופים נוספים יכינו תוכניות היערכות לשינוי אקלים, יבנו יכולות, יישמו וידווחו עליהן אחת לשנה. המשרד להגנת הסביבה העביר גם החלטת ממשלה בנושא תוכניות אלה. היערכות זו תבטיח כי ישראל תבנה את החוסן האקלימי שלה בעשור הקרוב ותפחית את הסיכונים הנובעים משינוי האקלים בארץ.
3. הקמת ועדת שרים לענייני אקלים בראשות ראש הממשלה: לשם השגת מטרותיו של חוק זה נדרשות פעולות בתחומים שונים. לפיכך, החלטות מדיניות בענייני אקלים ויישומן, ובכלל זה יישום התוכניות הלאומיות המטילות חובות על משרדי הממשלה לפעול בתחומי אחריותם, מחייבים שיתוף פעולה ותיאום ממשלתי. החוק קובע כי הממשלה תוכל לפעול לעניין סמכויותיה לפי החוק באמצעות ועדת שרים לענייני אקלים אשר תשמש מסגרת תיאום בין כלל הגורמים העוסקים במשבר האקלים, כדי לטייב את פעולותיה של הממשלה בכל הנוגע להשלכות המשבר על המשק, החברה והסביבה בישראל. ועדת שרים זו תאפשר עבודה משותפת של גורמי הממשלה, מתוך יצירת מסגרת ארגונית מתכללת ויעילה יותר שיהיה בכוחה לגשר על פערים בין עמדות משרדי הממשלה.
4. הקמת קבינט אקלימי בראשות ראש הממשלה: לשם השגת מטרותיו של חוק זה נדרשות פעולות בתחומים שונים. לפיכך, החלטות מדיניות בענייני אקלים ויישומן, ובכלל זה יישום התוכניות הלאומיות המטילות חובות על משרדי הממשלה לפעול בתחומי אחריותם, מחייבים שיתוף פעולה ותיאום ממשלתי. החוק קובע כי הממשלה תוכל לפעול לעניין סמכויותיה לפי החוק באמצעות ועדת שרים לענייני אקלים, אשר תשמש מסגרת תיאום בין כלל הגורמים העוסקים במשבר האקלים, כדי לטייב את פעולותיה של הממשלה בכל הנוגע להשלכות המשבר על המשק, החברה והסביבה בישראל. ועדת שרים זו תאפשר עבודה משותפת של גורמי הממשלה, מתוך יצירת מסגרת ארגונית מתכללת ויעילה יותר שיהיה בכוחה לגשר על פערים בין עמדות משרדי הממשלה.
5. מועצת אקלים: כדי לגבש מדיניות לאומית המבקשת להתמודד כראוי עם משבר האקלים, נדרשת הבנה מעמיקה של מבנה המשק והחברה, כמו גם של האתגרים הפוליטיים, הכלכליים והמבניים בישראל. לשם כך תוקם ועדה זו, שתורכב מנציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים לגיבוש מדיניות האקלים של ישראל וליישומה ומנציגי קבוצות בעלות עניין בציבור, כמו נציג התאחדות התעשיינים בישראל, נציג ארגוני הסביבה וכן נציגי הדור הצעיר, שיש חשיבות ייחודית לשלבם בקבלת ההחלטות בנושא האקלים.
6. הליך הערכת סיכון אקלימית: כלי חשוב זה קובע חובת ביצוע של הערכת סיכון אקלימית לגבי תוכניות רלוונטיות המוגשות על-ידי רשות הציבורית לאישור הממשלה או שר משריה, ואשר יש בהן כדי להשפיע משמעותית על פליטות גזי חממה או על שינויי אקלים או אשר עשויות להיות מושפעות משינויי אקלים, וזאת לפי החלטת הממשלה, שתתקבל בתוך שנה מתחילת החוק. ההחלטה תקבע את תחולת החובה, את מנגנונים ייעודיים להערכת סיכון אקלימית בישראל ואת אופן יישומם. הליך הערכת סיכון אקלימי לא נועד להכתיב החלטות, אלא להבטיח כי השיקול האקלימי יילקח בחשבון.
7. ועדת מומחים בין-תחומית אקדמית עצמאית: בתוך שישה חודשים מיום כניסתו לתוקף של החוק, תמנה השרה, באישור ועדת השרים לענייני אקלים, ועדת מומחים רב תחומית מתחומי שונים ובהם הבריאות, הכלכלה, האנרגיה, הסביבה, הפחתת פליטות גזי חממה, ההיערכות לשינוי אקלים ועוד. ההתמודדות עם משבר האקלים מחייבת קבלת החלטות וגיבוש מדיניות בתנאי אי-ודאות מדעית. לפיכך קיימת חשיבות רבה להנגשה מתעדכנת של מידע מדעי בנושא האקלים למקבלי ההחלטות, ובכלל זה לשר ולוועדה המייעצת. כמו כן קיימת חשיבות לביקורת מדעית אובייקטיבית בדבר המדיניות המוכתבת על-ידי מקבלי ההחלטות והצורך בעדכונה לצורך קבלת החלטות מבוססת ידע. ועדת המומחים תחווה דעתה לגבי תוכנית ההפחתה ותוכנית ההיערכות, ולגבי אופן יישומן, וחוות-דעתה יהיו נגישות וגלויות לציבור.
8. מידע ודיווח לממשלה ולכנסת: במסגרת החוק יוקם מנגנון דיווח ובקרה שבמסגרתו תדווח הממשלה לכנסת על עמידה ביעדי החוק ועל יישום הוראותיו. דיווח זה מתפרסם לידיעת הציבור ומעודד שקיפות הן לגבי המידע הרלוונטי לכלל הציבור הן לעניין קבלת החלטות המדיניות ארוכות הטווח.
