פרופ' ראובן מדר הלך לעולמו, "הדמות לשלמות, איש אשכולות , צנוע ואוהב אדם"

השבוע (רביעי) הלך לעולמו במפתיע פרופ' ראובן מדר בן ה-72, אחד מבכירי הרופאים במדינת ישראל, מדור המייסדים ומאבני היסוד של המרכז הרפואי העמק והראומטולוגיה בארץ ובעולם.

ביום חמישי הגיעו אל בית העלמין בעפולה, עיר מגוריו, קהל גדול שליווה אותו בדרכו האחרונה. בני משפחה, חברים, רופאים, מטופלים ותושבי העיר.

פרופ' מדר היה עילוי של ממש בתחום הראומטולוגיה. הוא ייסד את המחלקה במרכז הרפואי העמק והכשיר רופאים רבים שהתמחו בתחום. פרופ' מדר חתום על למעלה מ-50 מאמרים מדעיים וישנם מאמרים נוספים של פרויקטים אותם הוביל שעתידים להתפרסם בהמשך.

האיגוד הראומטולוגי בו שימש כגזבר וכמבקר ואף השתתף בקביעות בכנסים ובפעילויות הקליניות והאקדמיות הודיע בצער על מותו של יקיר האיגוד. בהודעת האיגוד נכתב כי פרופ' מדר כתב את הפרק על אחד ממושאי מחקרו האהובים DISH – Diffuse Idiopathic Skeletal Hyperostosis – בטקסטבוק הראומטולוגי האמריקאי – Kelly’s Rheumatology. בנושא זה גם ריכז את קבוצת העבודה במסגרת האיגוד האירופאי לראומטולוגיה – EULAR- DISH study workgroup.

לכתו בטרם עת של פרופ' מדר הכתה בתדהמה רבה את הרופאים והמטופלים שאהבו אותו מאוד. רבים ספדו לו והביעו צער עמוק על מותו.

סוניה טאוב כתבה: פרופסור מדר איננו , בחטף היה ויחסר מאוד למשפחתו היקרה , לבית חולים העמק ולכל חבריו ומוקיריו. אדם במלוא מובן המילה , צנוע עם לב ענק, חוש הומור משובח שמרפא כל מכאוב. משתתפת בצער המשפחה ; רבקה , עינת אסף, תמר וכל הנכדים. העצב אין לו סוף , חבר מיוחד שתמיד היה שם , נזכור אותך ואת חסדיך. על כן נלך לאור הזיכרונות חבר מיוחד , נעים. הליכות תחסר לנו מאוד , ת.נ.צ.ב.ה ליבנו לעד. נזכור אותך תמיד פרופסור ראובן מדר."

יעל פרי כתבה: "חבר יקר, איש מקסים, רופא אנושי ומקצועי. כמה שהיית גדול, ככה היית צנוע, רגיש ובגובה עיניים עם כולם. אבידה גדולה. לא מאמינה שלא אראה אותך יותר, עם החיוך, החיבוק וההומור הציני והשנון שלך. הלב מסרב להאמין. תחסר מאד לי ולעולם".

אור ונטורה כתבה: "הפרופסור שלי אהבת חיי שכולם יודעים איזו מטופלת מעריצה וחולת אהבה הייתי אליו. זה שכל חיי חלמתי שכשאתחתן הוא מבחינתי מלווה אותי לחופה ביחד עם ההורים רק על החשיבות העצומה שלו בחיים שלי והוקרת התודה. השליח היחיד של הקב"ה שהעניק לי חיים חדשים לפני עשר שנים. זה שבמקום להיות עם המשפחה שלו בשישי בערב, הוא היה עושה איתי שבתות במחלקה ומקדיש את כולו אליי, הבת זקונים שלו גם כשאין בינינו שום קשר דם. אני אוהבת אותך פרופסור מדר שלי, תנוח על משכבך בשלום ויהי זכרך ברוך. אני אוהבת אותך לעד וזכרונך לא ימוש ממני לעולם."

רוחמה ברביבאי: "פרו'פ מדר איש אשכולות רופא מקצועי אנושי עם החיוך התמידי. עצוב וקשה לעכל יהיה זכרו ברוך ונשמתו עדן נזכור אותו תמיד".

פרח סיסו כתבה: "לפני כעשור הגעתי אליך לשמוע חוות דעת ואיבחון רפואי עליי. ומאז ועד אתמול כשליבך נדם, היית הרופא האישי שלי, עם השנים הפכת עבורי להיות כמו אבא, תמיד מכיל מצחיק חד שנון ובעיקר מקצועי ועם ידע בלתי נדלה בוועדות הרפואיות השונות או ייעוץ רפואי כשהגעתי ואמרתי שאני מטופלת אצל מדר כולם אמרו פה אחד ובהערכה כנה שאני נמצאת בידיו של הכי טוב בתחום הראומטולוגיה בארץ. פרופסור מדר היית קודם כל בן אדם אנושי צנוע ועניו ולאחר מכן רופא. עם השנים ועם הביקורים התכופים היינו משתפים אחד את השני בתחביבים ובחיי משפחתנו ונכדינו וכך למדתי שהיית אוהב את חוג התכשיטנות הראית לי מה הכנת לבנותיך אילו טבעות עשית לעינת ואיזו שרשרת מהממת לרבקל'ה שלך ועל רכיבת הסוסים ועל הטיולים בטבע בארץ ובחול עם חבריך ורעייתך. אפילו צחקנו כשסיפרת איך באחד מימי העיון הרפואיים כשהביאו תזמורת עם מנצח מיד קמת לקחת את מקל המנצחים והתחלת לנצח על התזמורת,( הראית לי את הסרטון שאחד הרופאים צילם אותך, כמה התבדחנו על זה) וכך גם ניצחת על כל הצוות במחלקתך הבאת אותו לשיאים רפואיים הכשרת את ד"ר אמיר את ד"ר שי את ד"ר אירה ( אני בטוחה ש ליפה יהיה הכי קשה כשפתאום היומן שלך יהיה ריק) הבאת והנחלת לכולם את המוטו שלך. את הצניעות הענווה ההכלה והנגישות לכל מטופל."

"אין ספק שאתה מותיר אחריך מורשת מקצועית שיודעת יותר מדבר או שניים. היה לך חוש הומור משובח מאוד" הוסיפה סיסו, "תמיד החיוך והשלווה היתה נסוכה על פניך ואני הייתי אומרת לך "בחייאת מדר גלה לי איזו אבקה אתה מסניף כל בוקר?" ואתה היית מתעלף מצחוק ואומר לי "אני לא יכול לגלות…." אתה תחסר לכולם בכלל ולי בפרט כי בהרגשה שלי שלא רק איבדתי רופא אלא איבדתי חבר כמו אב. נוח על משכבך בשלום."

ניר קריסטל כתב: "כמה עצוב לקרוא את הידיעה. רופא מעולה, אדם נבון, עם חוש הומור משובח. זכיתי לעבוד איתו כאשר שימשתי במנכ"ל בחברת תרופות. היו לנו פגישות נפלאות, מעניינות, מבודחות ושמחות. מאד עצוב על לכתו. חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהי זכרו ברוך".

נילי רביב: "איש יקר. רופא דגול. אדם עם נפש ונשמה. חיוך תמידי על השפתיים. וידע מקיף ומצויין. אבדה גדולה מאד. אזכור אותך תמיד!!!"

ספי טננבאום כתבה: "רופא שראה לנגד עיניו את האדם שעמד מולו ורק לאחר מכן את הפציינט. 30 שנים בטיפולו המסור, תמיד שידר אופטימיות, פניות, הבנה ומקצועיות. במו ידיו הקים יחידה שהתחילה מחדרון בקצה המסדרון ליחידה מפוארת תוך בחירה והכשרה של צוות מעולה. אין מספיק מילים לתאר את העצב."

שולמית ונטורה: "יהי זכרך ברוך פרופסור אחד יחיד ומיוחד בשבילנו תמיד תהיה המלאך השומר כמו ששמרת וטיפלת בבתי במסירות נפש ובאהבה גדולה. נזכור אותך לעד וזכרונך לא ימחק מאיתנו תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אתה בלב שלנו לכל החיים".

ילנה ירימנקו: "קשה לתאר את עומק האבידה… ככה פתאום עזב אותנו איש בעל לב רחב, חכם, מבריק, מצחיק, מאוד משפחתי. כל הזמן אזכור את הטיפים שנתן בבדיקת החולה , מהירות ההחלטות, איך זכר בעל פה את תעודת זהות של המטופל וסיפור חייו. וכל הזמן דאג לרבקה , היה גהה איזה מתנה יצר בשבילה. אין מילים לבטא את הצער. תמיד נזכור. יהיה זכרו ברוך! תנחומים למשפחה".

רודיקה גויכמן: "אדם מדהים, מורה ורופא מעולה. לימד דורות של רופאים ותמיד נתן לנו הרגשה טובה. בשנים האחרונות היתי גם מטופלת שלו. אין מילים להוסיף עד כמה הצער הגדול! יהי זכרו ברוך!"

רחל כמיסה: "לא נתפס איש אשכולות ,איש מיוחד ,אנחנו מכירים מעל 15 שנה, כל משפחתי מטופלת אצלו, הייתי אצלו בחודש ינואר כמה הוא דאג ואיבחן בדיוק ממה אני סובלת, בעל אבחנה מדויקת ,כואב לי ולמדינה על לכתו בטרם עת, רופא ופרופ' בחסד עליון."

ראובן ז"ל הותיר אחריו את אשתו רבקה, שלושה ילדים – ד"ר ענת, ד"ר אסף, עו"ד תמר ונכדים.

יהי זכרו ברוך.