בית המשפט העליון קבע: יוחמר עונשו של מורשע באונס ותקיפת בת זוגו

בית המשפט העליון קיבל היום (שני) את עמדת הפרקליטות והחמיר את עונשו של הנאשם, שהורשע במספר מעשי אינוס, תקיפת בת זוגו וגרימת חבלה של ממש. בהתאם להחלטת בית המשפט העליון עונשו של הנאשם הוחמר בשנתיים ויעמוד על 7 שנות מאסר.

המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות אינוס, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפת בת זוג. זאת בגין מסכת אירועים המיוחסים לו כלפי בת זוגו אזרחית אתיופיה, בעת שהייתה חסרת מעמד פורמאלי בישראל.

מכתב האישום המתוקן, בו הודה, עולה כי הנאשם התייחס למתלוננת באופן רכושני ומשפיל, אילץ אותה לנתק קשרים חברתיים ובחלק מהתקופה ניתק את מכשיר הטלפון הנייד שלה כדי למנוע ממנה תקשורת עם אחרים. בנוסף לכך, לאורך התקופה המתוארת נהג להכותה וכן להשליך את חפציה על הרצפה. כמו כן, כאשר אמרה לו כי בשל התנהגותו היא אינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין או אינה מסוגלת בשל פרוצדורה רפואית שעברה הבהיר לה שהיא חייבת וכפה עצמו עליה גם כשבכתה ואמרה לו כי הדבר מכאיב לה. לאור האמור, בית המשפט המחוזי בירושלים בדעת רב (השופטים ר. כרמל ומ. ליפשיץ'-פריבס) גזר על הנאשם 5 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 60,000 ₪ (במסגרת דעת מיעוט של סגן נשיא ביהמ"ש השופט א. רומנוב צוין כי לא הופעלה כלפי המתלוננת אלימות קיצונית, חמורה ומתמשכת ולכן יש לגזור על הנאשם רק שנתיים מאסר). בגין החלטה זו הגיש הנאשם ערעור של חומרת העונש ועל הרשעתו ואילו המדינה הגישה ערעור על קולת העונש.

במסגרת הערעור שהגישה עו"ד אריאל גטניו וניהל עו"ד מסעד מסעד מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, נטען כי העונש שהוטל על המערער מקל מאוד ביחס לחומרת מעשיו וכן כי הוא אינו הולם את התקופה הארוכה שעל פניה נמשכו המעשים, תוך ניצול אכזרי של תלות המתלוננת בנאשם. בנוסף נטען כי העונש שנגזר על הנאשם אינו מגשים את תכלית הרתעת הרבים ואינו עולה בקנה אחד עם הנטייה הברורה להחמיר במקרי אלימות מינית ופיזית במסגרת התא המשפחתי. מאידך טען הנאשם כי העונש אינו לוקח בחשבון נסיבות מקלות שפורטו בדעת המיעוט וכן כי העונש שנגזר עליו חמור ביחס לעונשים שנגזרו במקרים אחרים בגין ביצוע מעשים דומים.

כאמור, בית המשפט העליון (כב' הנשיאה א. חיות וכב' השופטים נ. סולברג וד. מינץ) דחה את ערעור הנאשם וקיבל את עמדת המדינה במלואה. במסגרת החלטתו ציין בית המשפט שהתרשם כי המתלוננת לא תמיד הביעה את הסכמתה לקיום יחסי המין, וגם שהביעה התנגדות לכך ונכנעה לבסוף לרצונו של המערער, זאת גם כאשר הדבר מסב לה כאב רב. מבלי להתעלם מכך שמדובר במערכת זוגית אשר כללה גם יחסי מין ב"הסכמה", אין מקום לספק כי מדובר בקיום יחסי מין שלא בהסכמה חופשית.

עוד קבע: "ענייננו בהרשעה הנסובה על אירועים חוזרים ונשנים של אלימות פיזית ומינית קשה כלפי המתלוננת, בת זוגו של המערער. המערער ביצע את המעשים פעם אחר פעם, מעשים שבוצעו מצד האדם הקרוב אליה, כשהיא מרוחקת מסיבה משפחתית וחברתית, תוך שהוא דואג להרחיקה מסביבת אנשים לבודד אותה מהם. העובדה שהמערער והמתלוננת הם בני זוג, וגם הגיעו ל"הסכמה" לגבי הימים שבהם יקיימו יחסים, איננה מהווה נסיבה לקולא. אם כבר, ניצול מערכת היחסים הזוגית, שאמורה לספק מסגרת של ביטחון והגנה למעשי אלימות, השפלה וכאב, מהווה אף במובנים רבים נסיבה לחומרה."

בערעור ייצג את המדינה עוה"ד מסעד מסעד מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; בבית המשפט המחוזי בירושלים נוהל התיק על ידי עוה"ד ג'ני אבני מפרקליטות מחוז ירושלים.