מוקף באהבה: ענק התרבות וחתן פרס ישראל נמצא ברגעיו האחרונים

השחקן וענק התרבות הישראלי חיים טופול בן ה-87, נמצא בשעותיו האחרונות, כך הודיעה היום (רביעי) משפחתו.

טופול שהיה מועמד לפרס אוסקר ולפרס טוני וזכה בשני פרסי גלובוס הזהב ובפרס ישראל, סבל בשנה החולפת ממחלת האלצהיימר והסתגר בביתו.

עומר, בנו של השחקן, סיפר לאתר mako: "אנחנו פה בבית מסביבו, הוא מוקף ואהוב. […] הוא עוד איתנו בשעותיו האחרונות, ככה זה נראה. הוא פה בבית, הילדים פה, הנכדים פה מסביבו. כל אהוביו ואוהביו מסביבו. שיעבור מהר וקל".

טופול הוא אחד הכוכבים הגדולים בתולדות ישראל. הוא זכה להצלחה אף מעבר לים. הופעתו הזכורה ביותר בקולנוע הישראלי היא בדמותו של סאלח שבתי, בסרט "סאלח שבתי" של אפרים קישון, אשר זכה להצלחה חסרת תקדים.

טופול נולד ב-1935 בתל אביב. הוא גדל והתחנך בשכונת פלורנטין והיה חניך בשבט "העדה" בתנועת "הצופים הדתיים" ובתנועת הנוער העובד.

בשירותו הצבאי הוא היה חבר במחזור השני של להקת הנח"ל, שם הוא הכיר את אשתו לעתיד גליה, כמו גם את אורי זוהר, שהיה שותפו להופעות במשך שנים רבות. בלהקה הוא גילם לראשונה את דמותו של "סאלח שבתי" במערכונים שכתב אפרים קישון. מערכונים אלה שימשו כמה שנים מאוחר יותר בסיס לסרט הקולנוע על שם הדמות ב-1964.

הסרט זכה להצלחה כבירה בישראל ושווק גם בארצות הברית. ב-1965 זכה טופול בפרס גלובוס הזהב על משחקו בסרט בקטגוריית "תגלית השנה". הסרט עצמו זכה בגלובוס הזהב בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר" והיה גם מועמד לפרס האוסקר באותה קטגוריה.

ב-1967 החל להופיע בלונדון בתפקיד טוביה החולב, במחזמר המצליח "כנר על הגג". בתפקיד זה כיכב במשך שנים רבות בתיאטראות ברודווי ובווסט אנד.

ב-1971 יצאה הגרסה הקולנועית של "כנר על הגג" שגם בה שיחק טופול בתפקיד הראשי. על תפקידו זה זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר בסרט מוזיקלי או קומי" והיה גם מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר של שנת 1971. טופול הוא הישראלי הראשון, ובינתיים היחיד, אשר היה מועמד לפרס זה. בעקבות הסרט הפך טופול לכוכב בינלאומי והמשיך להופיע בסרטי קולנוע רבים.

טופול סובל מאלצהיימר כבר מספר שנים. בנו עומר סיפר לידיעות אחרונות: "הרבה זמן הוא חיפה על זה בהצלחה. […] אבא הוא מקצוען פר-אקסלנס ושחקן נפלא, שפיתח כל מיני טכניקות להסתיר את הבעיות שהחלו לצוץ. כשהוא זכה בפרס ישראל, האלצהיימר שלו עוד היה במצב התחלתי. הוא דיבר נהדר בטקס, וגם באירועים אחרים, ואף אחד לא הרגיש בזה. בהתחלה גם אני התכחשתי למצב, אמרתי שהכול שטויות. שזה רק בגלל הגיל. אבל בשנים האחרונות כבר היה בלתי אפשרי להתעלם מהמחלה. גם האנשים הקרובים בחבר המנהלים של עמותת כפר נהר הירדן הבחינו בשינוי, ומתוך כבוד גדול אליו לא אמרו לו דבר. כשקלטתי שיש באמת בעיה, הפכתי לבק-אפ, לגיבוי שלו. פשוט הלכתי איתו לכל מקום".

לאתר וואלה עומר סיפר: "לא האמנתי שיעבור את הלילה, אבל הוא איש חזק. הוא איתנו בבית, מוקף בכל המשפחה, כל הנכדים התקבצו ויושבים מסביב. הוא לא בהכרה מספר ימים, ולאט לאט זה הולך ומתכנס. הוא מטופל, מוקף, אהוב, מחובק".