סרטונים

ראש הממשלה נתניהו בפגישה עם יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב מקארתי

Photo of מערכת חדשות מבזק לייב מערכת חדשות מבזק לייב Send an email 5 במאי 2023 - בשעה: 18:14
138 3 דקות לקרוא

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש היום עם יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב קווין מקארתי, במלון מצודת דוד בירושלים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
"אני שמח לקבל בירושלים ובכנסת את פניו של חברי הוותיק, קווין מקארת'י – חבר ותיק ואמין של מדינת ישראל ותומך גדול של הברית הישראלית-אמריקאית. אני חושב שאין לנו חברה טובה יותר.

עדיין לא נרשמתם? לחצו כאן והצטרפו לרשת החברתית החדשה של ישראל

באת עם משלחת דו-מפלגתית על מנת להביע סולידריות עם ישראל לרגל יום השנה ה-75 שלנו. אתה תהיה יושב הראש האמריקאי השני לנאום בכנסת ואתה תתקבל בזרועות פתוחות.

• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן

אני חייב לומר שההצהרה של 400 חברי הקונגרס שמביעה את תמיכתם בישראל הייתה יוצאת מן הכלל. להשיג הסכמה של 95%, בכל נושא היום, זה הישג אדיר. זה מבטא את עוצמתה של הברית שלנו ואת העוצמה של התמיכה הזו.

אני רוצה להודות לך באופן אישי על כל מה שעשית למען היחסים בינינו.
ברוך בואך, חבר, לירושלים".

יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב קווין מקארתי:
"תודה רבה, ידידי, הכבוד הוא לי.
זהו הביקור הראשון שלי מחוץ לגבולות ארצות הברית בתור יושב ראש בית הנבחרים, וזה לא במקרה שבאתי לישראל, זה מכיוון שאין לארצות הברית בעלת ברית טובה יותר.

אני רוצה לומר לידידי הוותיק, ראש הממשלה, אתה מעורר השראה גם בארצות הברית הודות למנהיגותך, אופייך, ואומץ לבך. צדקת בנוגע להחלטה שלנו שמציינת 75 שנים לישראל. אנחנו גאים בהיסטוריה שלנו. בכך ש-11 דקות לאחר הכרזת המדינה, ארצות הברית כבר הכירה בישראל.

הקשרים שלנו רק מתחזקים משנה לשנה. אני מסתכל קדימה ל-75 השנים הבאות. העולם טוב יותר ובטוח יותר כשהיחסים בין ארצות הברית לבין ישראל קרובים יותר. אני חושב על כל מה שהצלחנו להשיג.

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. יש רק שתי מדינות בעולם שנוסדו מתוך עקרון החירות ועם האמונה בשיוויון בין בני האדם. ככל שנמשיך לחזק את העקרונות הללו, אני חושב שהעולם יהיה בטוח יותר, וחזק יותר, ושלילדים שלנו יהיה עולם יפה יותר בעתיד.

תודה לך, אני מעריך אותך".

בפגישה המורחבת השתתפו חברי המשלחת הבי-פרטיזנית בראשות מקארתי, השר לעניינים אסטרטגים רון דרמר, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, ח"כ אריה דרעי, ר' המל"ל צחי הנגבי, ר' הסגל צחי ברוורמן, היועץ המדיני אופיר פלק, סגנית ראש המל"ל למדיניות חוץ אביבית בר אילן, סמנכ"ל צפון אמריקה במשרד החוץ דוד רוט, שגריר ישראל בארה"ב מייק הרצוג וסגנית שגריר ארה"ב בישראל סטפני האלט.

וידאו: רועי אברהם, לע"מ

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=sx5bTA-jgWg?autoplay=1&w=600&h=420]

הבהרה: התוכן בכתבה מתפרסם באופן אוטומטי מעמוד היוטיוב על ידי IsraeliPM – התוכן והמדיה באחריות המפרסם בלבד.

נתקלת בטעות בכתבה? זכויות היוצרים של המדיה בכתבה שייכת לך? דווחו לנו מיד!



תגיות
Photo of מערכת חדשות מבזק לייב מערכת חדשות מבזק לייב Send an email 5 במאי 2023 - בשעה: 18:14
138 3 דקות לקרוא

38 תגובות

  2. God bless Israel and god bless united States of America and the great PM Benjamin nataniyaho god bless you and protect you sir and long long long long long long life Israel shalom 💙 💙 💙 💙 💙 💙

  4. בס"ד 🙏🏼👍👏🏼👏🏼👏🏼👏🏼👏🏼💙💚💛🧡💜♥️💖🤗💖🤗🌼🌲🌳🌺🥀💐☘️🍃🌱🌾🍀💮🌸🌷ברוך ה',אנשים טובים, ה' יברך אותכם בכל הברכות, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין 🙏🏼

  11. What Is the Difference Between God and Nature?

    “It is best for us to agree and accept the words of the Kabbalists that ‘the nature’ (Heb. ‘HaTeva’ [‘הטבע’]) has the same numerical value as ‘God’ (Heb. ‘Elohim’ [‘אלהים’]—eighty-six. Then, I will be able to call the laws of God ‘nature’s commandments [Mitzvot],’ or vice-versa (God’s commandments [Mitzvot] by the name ‘nature’s laws’), for they are one and the same.” – Kabbalist Yehuda Ashlag (Baal HaSulam), “The Peace.”

    There is nothing besides the system of nature, which Kabbalists equally refer to as “nature” or “God,” and we are integral parts of this system.

    Therefore, when we say that there is one God, it means that there is nothing besides one force acting in this single system we are parts of.

    The desire of the single force acting in reality is to bring us into connection with it—not via coercion, but through awareness in a positive manner.

    As much as we understand, feel and attain this force as one that is good and benevolent, then we can adhere to it and reach its level of complete awareness.

  13. No better friend- a man who stood today in the Israeli Kneset n gave a speech about Zionism Jewish history and civil truth the like of which wasn’t heard in past 25 years..!!
    Thank you McCarthy!!

  15. US 🇺🇸 and ISRAEL 🇮🇱 working togeter as allies in:
    * Science and technology.
    * US – ISRAEL Homeland Security Cooperation.
    * Aviation Security.
    * Bioterrorism
    * Border Security.
    * Port Security
    * Cyber Defence.
    * Bomb Detection
    * Emergency Management.
    * Police Cooperation.
    * Mass Transportation.
    And much more .. 😉

  21. בוקר טוב מ"ר נתניהו הנכבד…לא להרפות מבסיסי טהראן אחרי הביקור של ראש בית הנבחרים..שהוא רפובליקאי ומקורב לטראמף…נפתח חלון הזדמנויות…שהוא לא ישאר הרבה זמן..אלו שעשו את משפט טראמף..וכל יום מוסים סעיף כזה או אחר..ומתוננות חדשות..לא מבינים שטראמף…לא אדם רגיל…והוא לא ישקוט עד שינקום את נקמתו..הוא גם לא יושן טוב..להזכיר לך שאובמה לעג עליו…איך זה נגמר…יום טוב

  22. נקודה של בחירה

    החומר היסודי שממנו אנחנו עשויים הוא רצון ליהנות, רצון לקבל הנאה ותענוג. גם הדומם, הצומח והחי בנויים מרצון להתקיים בטוב, ברמות ואיכויות שונות. יש בטבע מין מנוע פנימי שמפתח את הרצון ליהנות בכל שלב ושלב, וכתוצאה מכך אנחנו משתנים.

    היום הגענו למצב מיוחד מאוד. אנחנו מוצאים את עצמנו כמו ילדים קטנים שלא יודעים לאן ללכת. התחושה היא שאימא נעלמה, ואין לנו מושג מה לעשות. אנחנו נעמדים באמצע החדר, ובוכים. כל האנושות.

    האם נוכל למצוא כוח התפתחות בתוכנו? להבין, להרגיש, לגלות לאיזה כיוון אנחנו צריכים להתקדם?

    מצד אחד אנחנו רואים שהעולם שלנו נעשה מקושר יותר ויותר, התלות ההדדית מתגברת. מצד שני רואים שהאגו קופץ לשמיים, כל אחד רוצה רק לקבל ולקבל ללא גבול, לא רואה ממטר.

    כנראה שאת הפער הזה שהולך ומתרחב, בין טבע העולם המקושר לבין טבעו האגואיסטי של האדם, אנחנו צריכים לסגור בעצמנו. זה יעזור לנו לקלוט לאן אותו מנוע פנימי שבטבע מכוון אותנו. כלומר, מה צריכה להיות הצורה הבאה של הרצון ליהנות, ואיך לארגן בהתאם לה את מערכות היחסים בחברה.

    אם לא נפתח מודעות כזו, סביר להניח שיבואו מכות שונות שיבהירו שכולנו באותה סירה. מכות כלכליות, מלחמות, מהומות, מחלות, מכות אקולוגיות, ומי יודע עוד מה.

    חכם עיניו בראשו, ולכן כדאי להקדים תרופה. להשתדל ללמוד כבר מעכשיו את מגמת ההתפתחות הכוללת, ולהתאים את עצמנו אליה. כלומר, לפתח גישה אינטגרלית לעצמנו, לזולת, לסביבה, ראייה של כולנו כחלקים שונים באותו מנגנון שצריכים להתחבר זה לזה בהדדיות ובהשלמה.

    וכאן בדיוק יש לנו נקודה של בחירה: להמשיך להתנהל כמו עכשיו מבלי לשנות דבר, או להתחיל להתקדם יחד אל המחר.

    יחד היא מילת מפתח, כי מימוש הבחירה החופשית יתבטא בבניית סביבה חדשה. כלומר, חברה שיהיו בה ערכים חדשים, אינטגרליים, מותאמים להתפתחות הדרושה.

    אף אחד לבדו לא יכול לשנות את הרצון שמניע אותו. אבל אם ביחד נחליט שאנחנו חייבים להתעלות מהרצון ליהנות האגואיסטי, הצר, לרצון ליהנות אינטגרלי, מחובר, נוכל למצוא בעומק הטבע כוחות שיסייעו לנו לבנות חברה לגמרי חדשה. עם קשר טוב בין כולם לכולם, עם התחשבות והדדיות, עם חום ותמיכה.

  23. +++___+++ פעולות צבאיות נגד הטרור – בלי שינוי כיוון דרסטי – במישור המדיני. לא ימגר את הטרור!!!
    אי אפשר להמשיך הלאה מבלי לשנות כיוון 180 מעלות בכל המישורים!!!
    כל עוד נותנים לערבים לחיות באשליה שיש להם דריסת רגל בארצנו הקדושה הטרור לא ייפסק !!!

    היועצים המדיניים שעמדו מאחורי הסכם אוסלו לא ידעו את מספר הדברים הבאים.
    לא ידעו שזה הסכם כניעה ולא הסכם שלום.
    לא ידוע שהקורבנות יהיו קורבנות כניעה ולא קורבנות שלום.
    לא שיערו שמספר הקורבנות משתי הצדדים יהיה בכמויות סיטונאים.
    לא ידעו שזה יגרום לרצח ראש ממשלה.
    לא ידעו שהמורים – ההורים – המדינאים של הפלסטיניים. יחנכו את בני משפחותיהם שיוולדו אחרי הסכם אוסלו – למסור את נפשם ולרצוח, על בסיס שקר היסטורי שהארץ הזו כביכול שייכת להם.

    כל עוד אנחנו לא מוצאים דרך, לעקור את שטיפת המוח המעוות של הדור החדש של הפלסטינים. והדור החדש של השמאלנים בארצנו. לא תימצא דרך אחרת להתגבר על הטרור.

    כל הבעיות נובעות מהכישלונות של כל הממשלות הקודמות במישור המדיני"!!
    אחת הסיבות; המכשולים מהשופטים השמאלנים שעמדו בדרכם.
    הפתרון היחידי לכל סוגי הטירור למיניהם הוא; להעביר מסר חד וחודר – לכל עמי העולם.
    החוקים הבינלאומיים לא חלים כלל וכלל על הבעלות שלנו – עם ישראל- על כל חלקי ארץ ישראל השלמה. שהיא "נחלת עולם" שניתן לנו – רק לנו, על ידי "בורא עולם" ל"עם עולם" לפי מה שכתוב ב"תורת עולם" שבה מאמינים גם אומות העולם- לעד ולנצח נצחים.

  24. נקודה של בחירה

    החומר היסודי שממנו אנחנו עשויים הוא רצון ליהנות, רצון לקבל הנאה ותענוג. גם הדומם, הצומח והחי בנויים מרצון להתקיים בטוב, ברמות ואיכויות שונות. יש בטבע מין מנוע פנימי שמפתח את הרצון ליהנות בכל שלב ושלב, וכתוצאה מכך אנחנו משתנים.

    היום הגענו למצב מיוחד מאוד. אנחנו מוצאים את עצמנו כמו ילדים קטנים שלא יודעים לאן ללכת. התחושה היא שאימא נעלמה, ואין לנו מושג מה לעשות. אנחנו נעמדים באמצע החדר, ובוכים. כל האנושות.

    האם נוכל למצוא כוח התפתחות בתוכנו? להבין, להרגיש, לגלות לאיזה כיוון אנחנו צריכים להתקדם?

    מצד אחד אנחנו רואים שהעולם שלנו נעשה מקושר יותר ויותר, התלות ההדדית מתגברת. מצד שני רואים שהאגו קופץ לשמיים, כל אחד רוצה רק לקבל ולקבל ללא גבול, לא רואה ממטר.

    כנראה שאת הפער הזה שהולך ומתרחב, בין טבע העולם המקושר לבין טבעו האגואיסטי של האדם, אנחנו צריכים לסגור בעצמנו. זה יעזור לנו לקלוט לאן אותו מנוע פנימי שבטבע מכוון אותנו. כלומר, מה צריכה להיות הצורה הבאה של הרצון ליהנות, ואיך לארגן בהתאם לה את מערכות היחסים בחברה.

    אם לא נפתח מודעות כזו, סביר להניח שיבואו מכות שונות שיבהירו שכולנו באותה סירה. מכות כלכליות, מלחמות, מהומות, מחלות, מכות אקולוגיות, ומי יודע עוד מה.

    חכם עיניו בראשו, ולכן כדאי להקדים תרופה. להשתדל ללמוד כבר מעכשיו את מגמת ההתפתחות הכוללת, ולהתאים את עצמנו אליה. כלומר, לפתח גישה אינטגרלית לעצמנו, לזולת, לסביבה, ראייה של כולנו כחלקים שונים באותו מנגנון שצריכים להתחבר זה לזה בהדדיות ובהשלמה.

    וכאן בדיוק יש לנו נקודה של בחירה: להמשיך להתנהל כמו עכשיו מבלי לשנות דבר, או להתחיל להתקדם יחד אל המחר.

    יחד היא מילת מפתח, כי מימוש הבחירה החופשית יתבטא בבניית סביבה חדשה. כלומר, חברה שיהיו בה ערכים חדשים, אינטגרליים, מותאמים להתפתחות הדרושה.

    אף אחד לבדו לא יכול לשנות את הרצון שמניע אותו. אבל אם ביחד נחליט שאנחנו חייבים להתעלות מהרצון ליהנות האגואיסטי, הצר, לרצון ליהנות אינטגרלי, מחובר, נוכל למצוא בעומק הטבע כוחות שיסייעו לנו לבנות חברה לגמרי חדשה. עם קשר טוב בין כולם לכולם, עם התחשבות והדדיות, עם חום ותמיכה.

  31. We, the people of eastern Indonesia, want world peace, because we are already quite oppressed by the people of western Indonesia, who are predominantly Chinese and Muslims

  34. לא נוסדנו בבאזל, אלא בבבל
    בבואנו לדבר על מדינת היהודים שנוסדה בסך הכול לפני 75 שנה, נשמע מוזר לקפוץ 3,800 שנה אחורה, אבל זה הזמן שבו נטמן זרע החזון הציוני באומה, ולא על המרפסת בבאזל.
    לפני 3,800 שנה במרחבי מסופוטמיה העתיקה, באזור שבו יושבת עיראק היום, התאסף סביב אברהם אבינו מקבץ של זרים שאין להם דבר משותף מלבד האמונה ברעיון העליון ששטח לפניהם. בעת שהתאספו משימתם ניתנה: להתאחד על פני הדחייה והפירוד האנושיים כדי להיות דוגמה לשאר העולם. זה החזון שצייר אברהם לקבוצה שהלכה אחריו ותהיה לעם העברי, הישראלי, היהודי, הציוני. למעשה החזון לאנושות כולה.
    בהתאם למשימה שקיבלה על עצמה, קבוצת אברהם ייסדה חוקי חברה שהתבססו על חוקי הטבע, האלוהים – חוקים של הדדיות ונתינה שיביאו אותם להידמות לכוח העליון, מה הוא נותן אף אתה נותן, והתחילו לחיות לפיהם. הדורות הבאים המשיכו לשכלל אותם.
    למשל בתקופת משה רבינו, כשהאנושות נהגה לחלק את החברה לשני מעמדות, אדונים ועבדים, עם ישראל שבר את המשוואה כשנתן לה משמעות שונה. בתלמוד הירושלמי נאמר, שהקונה עבד לעצמו הוא כמי שקונה את האדון, ואם יש לו רק כרית אחת, הוא חייב לתת אותה לעבד גם אם הוא עצמו ישן על האדמה. בכלל, בזמן שהעולם העתיק התייחס לחיי אדם כאל עסק סחיר וזול, היהודים נתנו להם ערך גבוה שלא עומד למכירה.
    כדי שכל איש מישראל יוכל לדעת ולקיים את כל חוקי החברה הרוחנית על כל דיוקם, לא היה ילד בעם שלא למד קרוא וכתוב. כך נשמרו הכללים במשך אלפי שנים, הרבה אחרי שהעם שכח מאיפה הם התגלגלו ובאו אליו, ומה מטרתם ותכליתם. זאת אומרת בחלוף השנים נשארו מנהגי החברה הטובים, היפים, אבל רק כקליפה חיצונית. החלק הפנימי, החזון ומטרתו, נשכחו מלב.
    אפשר לראות זאת משתקף בקהילות היהודיות במהלך הדורות: בין אם הן חיו על אדמת ישראל או בגלות, בכל כפר וקהילה יהודית, הדאגה לחברה הייתה תמיד בראש סדר העדיפויות. מעולם לא היו בקהילה רעבים ללחם, לא היו משפחות שנשארו ללא טיפול רפואי, לא הייתה בחורה שלא מצאו לה חתן ולא היה יתום עזוב לנפשו. אבל לאט-לאט אפילו קליפת המנהגים הגשמיים של אהבת הזולת נזרקה. החזון נקבר.
    והנה אחרי גלות ארוכה שסופה נורא, השואה באירופה והפַרְהוּד בעיראק, החזון קיבל הזדמנות להתנער מעפר ולקום לתחייה, בחזרה לארץ ישראל והקמת מדינה שתקיים אותו על אדמתה. אלא שהרדיפות הביאו רבים ממתיישבי הארץ לראות בארץ מקלט מדיני ולא יותר; מקום על פני הכדור שבו יוכלו לחיות בשקט, על אדמה משלהם כשאר העמים. את המילה עצמאות פירש העם הרדוף, המושפל, הנגזל, כיכולת צבאית ועוצמה כלכלית.
    הרצל האמין כי השיבה לישראל היא יותר מסתם מקלט: "הריני אומר לכם", אמר חוזה המדינה, "כי תחזיקו אף אתם בכל היסודות האלה שעשו אותנו לעם גדול: חופש הדעות, רוח הסובלנות ואהבת הזולת. רק אז ציון לציון תהיה".
    בן-גוריון אף תפס שהתורה היהודית, החזון הציוני והחזון האנושי הם דבר אחד. הוא אמר: "ואהבת לרעך כמוך. בשלוש מילים אלו נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות… לא די בהימנעות מפגיעה בזכויות הזולת, יחסי אדם צריכים להיות בנויים על שותפות גורל, על עזרה הדדית".
    אבל הזמן דחק מאוד. היו אינסוף עניינים דחופים לטפל בהם. היה צריך לגייס תרומות, לקבץ יהודים מכל הגלויות, לגאול אדמות, לבנות בתים ולהקים מוסדות, להחיות שפה מתה, לסלול דרכים, להקים צבא שיגן מהאויבים. תהיות על הרעיון הרוחני, על החזון הציוני, הונחו איפוא בצד.
    באותה עת חיו בינינו שני מקובלים ענקיים: הרב קוק והרב יהודה אשלג. מקובלים לומדים להתעלות מעל לדחייה והפירוד האנושיים, ומהגובה הרוחני הזה הם מבינים את הרעיון הציוני משורשו הרעיוני, יחד עם השיטה ליישם אותו בתקופה בה הם פועלים.
    לכן הייתה בשני המקובלים, שהיו חברים טובים, שמחה שאי-אפשר לתאר, על כך שזכו לחיות בדור שחוזר לארצו. הם התרוצצו אחוזי תזזית בין מנהיגי האומה ומקימי היישובים וניסו להסביר לכולם את עניין הציונות המקורית. הם הזהירו מהמפלגתיות, השתדלו לחבר בין העולם הדתי לחילוני, המזרחי והמערבי, והתחננו ממש לא לזנוח את הרעיון הרוחני לשמו התקבצנו כאן. הם ידעו שאם החזון של אברהם לא יהיה הבסיס לישיבתנו כאן, אז אחיזתנו בקרקע תהיה שטחית וזמנית. היא לא תכה שורשים.
    אבל תקוותם נכזבה. אפילו מי שהקדיש להם כמה דקות והבין באיזו פינה בראש על מה הם מדברים, רץ לדרכו, עסוק כדי לעצור הכול ולהכניס לעשייה שלו את החזון המקורי. הרב קוק מת בשברון לב עוד לפני קום המדינה. הרב אשלג הפסיק לכתוב כשראה שאין עם מי לדבר.
    ערב יום העצמאות 2023 – 75 שנה אחרי, אנחנו כאן, מדברים עברית תודה לאל. יש לנו צבא חזק, כלכלה יציבה, תעשייה פורצת דרך – כל מה שחלמו עליו מקימי היישוב, אבל עם כל השפע הבלתי נתפס שהוקם מכלום ובזמן אפס, אנחנו נמצאים גם בשפל חברתי גדול, שכל זה יכול להילקח מאיתנו בשנייה אחת, כמו שחזו בכאב הרב קוק והרב אשלג.
    אנחנו אפילו לא צריכים אויבים שינצלו את החולשה שלנו ויזרקו אותנו מכאן. רבים חושבים לעזוב, כבר הכינו דרכונים זרים ובודקים אפשרויות לנטוש. הם מסתכלים במדינת ישראל במבט צרכני: "שווה להישאר או לא שווה להישאר?". זאת התוצאה של הזנחת הרוח. לא החיינו את הייעוד לשמו קמנו והתקבצנו כאן שוב – אוסף זר של נציגי אומות מסופוטמיה הקדומה. לא שמנו את הרעיון הציוני בראש, מעל ולפני הכול.
    רגע לפני שהרים ידיים, כתב הרב יהודה אשלג: "התקווה היחידה היא לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה"; שרירי הלאום הרוחני שייסד אברהם.
    והרב קוק כתב בתקווה נבואית: "כל התרבויות שבעולם יתחדשו על ידי חידוש רוחנו, כל הדעות יתיישרו, כל החיים ייאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו, כל האמונות ילבשו בגדים חדשים. ברכת אברהם לכל גויי הארץ תחל את פעולתה בתוקף ובגלוי, ועל פי יסודה יחל מחדש בנייננו בארץ ישראל. החורבן העכשווי הוא הכנת תחיה חדשה לשם ה' אשר יהיה הולך ומתגלה".
    כל תקוותנו היום היא שדווקא מתוך המצב האיום שנקלענו אליו, על סף מלחמת אחים מפחידה, ייפתחו האוזניים והלבבות; נחפש איך להציל את עצמנו ונצליח לשמוע את מה שהמקובלים הגדולים ניסו להגיד לפני הרבה זמן. אז נתחיל לְפַצות על כל השנים האבודות; לאהוב זה את זה כמו שאנחנו צריכים. כמו אחים.

Back to top button