בימים האחרונים עלה לכותרות נושא חשוב מאין כמותו והוא – דיכאון אחרי לידה. זאת בעקבות האירוע המזעזע שאירע ביום חמישי האחרון כאשר אם על פי החשד נטלה את חיי בנה והתאבדה.
המקרה אירע כאמור ביום חמישי בשעה 08:10 לערך, אישה בת 28 נמצאה בביתה עם בנה התינוק בן ה-10 חודשים כשהם ללא רוח חיים. צוות מד"א שהוזעק למקום נאלץ לקבוע את מותם.
פראמדיק במד"א חנן זוהר סיפר: "כשהגענו למקום חברנו לכוחות המשטרה ונכנסנו לדירה. ראינו את האישה ואת הפעוט כשהם מחוסרי הכרה ולאחר בדיקות רפואיות לא נותר לנו אלא לקבוע את מותם."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
שוטרי תחנת חיפה החלו באיסוף ראיות וממצאים מהזירה ופתחו בחקירת הרקע והנסיבות. גורמים מעריכים שהאישה חוותה דיכאון אחרי לידה וזה מה שגרם לה לעשות את המעשה. מכתב שהותירה אחריה ובו כתבה "סליחה" אף מחזק את ההערכה. אב המשפחה הוא שמצא אותם לאחר שחזר ממשמרת לילה במפעל שבו הוא עובד.
האזינו לראיון עם ד"ר מאיה שפר, אחראית על אישפוז בית מקוון במרכז חווה של ביה"ח שיבא שבתל השומר, בכאן רשת ב'
בעקבות המקרה, הנושא של דיכאון אחרי לידה הוצף ברשתות החברתיות ונשים רבות שיתפו וכתבו על מה שהן חוו.
אורית בים בורנשטיין כתבה: "דיכאון אחרי לידה, כמה סתירות במשפט אחד. איך תקופה כה קסומה מלאת אופוריה והתאהבות יכולה להפוך לדיכאון? דיכאון אחרי לידה. כמה קל לפספס, לא לראות ולהסתיר. כמה מורכב להתמודד, לתפקד, לקום בבוקר, לחייך אליה ולאחרים. כמה קשה לא לשפוט, להציע את העזרה הנכונה, לקבל את החלום ושיברו, לאסוף יחד את השברים. הבדידות קשה והימים ארוכים. זה יכול לקרות לכל אחת, בכל שלב וזאת לא בושה. תניחו בצד את כל העצות וההערות (גם אם זה רק מתוך דאגה). תסתכלו לאישה בעיניים, ותשאלו אותה מה שלומה? תשאלו את בן הזוג, מה שלומו. באמת. וכל תשובה לגיטימית. תגידו לה שזה ממש בסדר שהיא לא מרגישה מחוברת. זה ממש בסדר שהיא מבולבלת, כועסת ובוכה. שההנקה היא טובה כל עוד טוב לה. שהיא אימא טובה דיה. שזה בסדר, הכול! יש לזה שם – דיכאון אחרי לידה. וזה יכול לקרות לכל אחת. אפשר לצאת מזה, אבל לא לבד. תהיו שם בשביל מי שחשובה לכם.ן. ותדעו שבשבילה אתם.ן המעקה שמונע ממנה ליפול לתהום."
מיכל בר-נס כתבה: "אמא יקרה, אני רוצה לבקש ממך סליחה.
סליחה שלא ראינו את המצוקה שלך, שלא שמענו את הקריאה האילמת לעזרה.
סליחה שלא שיתפנו בזמן שאת לא היחידה עם המחשבות השחורות שרצות מאחורי העיניים.
סליחה שלא באנו לקפל כביסה ולקחת את הילד לסיבוב כדי שתוכלי לעצום עיניים לרגע.
סליחה שלא הכנו לך קפה ושלחנו אותך לרגע עם עצמך,
סליחה שלא החזקנו לך את היד ושאלנו אותך אם אכלת היום משהו שהוא לא שאריות של אבוקדו מעוך או קרקר עם רוק.
סליחה שהשארנו אותך לבד עם מחשבות רעות, עם בושה ורגשות אשם איומים שמנקרים חזק בראש ולא מרפים, לא מרפים.
סליחה שלא סיפרנו לך, שככל הנראה לפחות שליש מהאנשים והנשים שאת מכירה וחולפת על פניהם בכל יום שהצלחת לשרוד את הבוקר ולצאת מהבית, נוטלים כדור מופלא שמוריד את הווליום של המחשבות. שעוזר לאסוף את המחשבות למגירה שאפשר לפתוח ולסגור מבחירה.
סליחה שפספסנו אותך. הלוואי והיינו מכירות קודם, אולי הייתי יכולה להציע לך לשתף, אולי היית מרגישה קצת פחות בודדה לרגע, אולי היית מרגישה שרואים אותך.
סליחה שהשארנו אותך לבד בעולם דוהר של ציפיות, סטנדרטים לא אפשריים, ביקורת אינסופית.
סליחה שלא עצרנו והצענו לך עזרה.
סליחה גם מהתינוק שלך, שלא הספיק לשמוע שזו לא אשמתו.
אני מקווה שאת מצליחה לנוח עכשיו."
דריה גוהלר סיפרה שהתלבטה אם לשתף אך המקרה שאירע בחיפה החזיר אותך מספר שנים אחורה, "לרגעים הכי חשוכים שחוויתי בחיי", סיפרה: "המחשבה שאם היה לי פחות מזל יכולתי להיות במקומה, לא עוזבת אותי. מסתכלת על התמונות מאותה התקופה ועדין מרגישה בכל תא בגוף את הכאב שמסתתר מאחורי החיוך המאולץ. דיכאון אחרי לידה הוא בלתי נראה לרוב ויותר נפוץ ממה שנדמה לכם, והוא לא תמיד עובר אחרי החודשים הראשונים. לי לקח מעל שנה וחצי להתגבר עליו. תהיו שם בשביל נשים שזה עתה ילדו. בימים, השבועות והחודשים הראשונים, אבל בעיקר בשנים הראשונות. תהיו שם גם בשביל האבות. בלי שיפוטיות, בלי ביקורת, בלי לדחוף את הדעה שלכם. פשוט תתעניינו ותהיו. אפילו SMS אחד יכול לפעמים להציל חיים."
אביטל שור שיתפה בעמוד הפייסבוק שלה על דיכאון חמור שחוותה לאחר לידת ביתה השלישית לפני מספר חודשים, "הכל התחיל לפני תשעה חודשים כאשר ילדתי את בתי השלישית. מיד לאחר הלידה וכחודש אחריה הרגשתי טוב ולאחר מכן, ללא אזהרה מוקדמת, חוויתי דיכאון חמור. הדיכאון גרם לי לחרדות קשות, חוסר שינה, חוסר תפקוד בבית ועוד. הפסקתי לאכול וירדתי במשקל בזמן קצר. לכל אלה התלוו מחשבות קשות והרגשה של חוסר תקווה. למזלי, טופלתי בזמן – פניתי למרפאת חווה בתל השומר ושם הצילו את חיי, בראשם ד״ר ורד בר המדהימה שללא היא לא יודעת איפה הייתי היום."
אביטל הוסיפה כי "במרפאה הייתי מוקפת בסביבה תומכת ומכילה – פסיכיאטרית, פסיכולוגית, מטפלות במוזיקה ותנועה וכמובן חברות לנפש שהכרתי – אמהות לביאות אשר נמצאות יחד איתי באותה סירה. וכמובן בעזרת תמיכת המשפחה שלי מכיוון שלא הייתי יכולה לטפל בעצמי. והכי חשוב בעלי האהוב יניב האדם המופלא והמסור שעמד לצידי ולא זז ממני, לקח אותי 3 פעמים בשבוע לטיפול יום ביחידה בתל השומר, וחיכה לי בחוץ כמה שעות עד שאסיים. בנוסף, חברים טובים בישוב שאנו גרים בו דאגו ועטפו אותי ואת משפחתי, גם נפשית וגם פיזית – בהכנת ארוחות והבאת אוכל. בלי כל התמיכה מסביב לא הייתי יוצאת מהבור העמוק שהייתי בו."
אביטל הסבירה כי החליטה לחשוף את המקרה שלה במטרה להפנות את תשומת הלב לנשים אחרי לידה, "תדאגו לשלומה, לא רק לשלום התינוק. תשאלו אם היא אכלה, אם היא ישנה, אם היא צריכה עזרה, אם היא צריכה לדבר עם מישהו. דיכאון אחרי לידה יכול לפגוע בכל אחת. לצערי, לא לכולן יש מודעות ואומץ להודות בדיכאון ולבקש עזרה. גם אני חוויתי לא מעט תגובות כואבות שנובעות בעיקר מחוסר ידע, שרק החריפו את האשמה הגדולה שהרגשתי. משפטים כמו: "תתעוררי על החיים שלך", "קומי, קחי את עצמך בידיים", "תראי מה את עושה למשפחה שלך. הבנות שלך במצב נפשי לא טוב בגללך", פשוט לא עוזרים ולהפך – אף מחריפים את המצב הנפשי העדין שאשה במצב כזה שרויה בו. בנוסף, חלק מהסביבה הקרובה שלי התרחקה ממני, במקום לעטוף ולחבק אותי. חלק מהאנשים סביבי לא ידעו להתמודד עם המצב שלי והחליטו לקחת צעד אחורה."
אביטל כתבה לסיום כי "נכון להיום, לאחר טיפול אינטנסיבי ביחידת אם-תינוק בתל השומר, אני בבית. עדיין ממשיכה לשקם את הנפש שלי, את המשפחה המדהימה שלי (בעלי וכמובן הבנות הגדולות והנפלאות שלי), ויותר מכל – את הקשר שלי עם המתנה הקטנה שקיבלתי, עידני שלי שלא סתם קראתי לה ככה – שיתחיל עידן חדש לכולנו, קשר שפספסתי בחודשים הראשונים לחייה. אני פונה אליכם בשמי ובשם המון נשים אחרות שחוות דיכאון אחרי לידה. בבקשה, תשתפו את הפוסט על מנת שיגיע לכמה שיותר אנשים ונשים, תהיו עם היד על הדופק עם כל אמא ואמא אחרי לידה. ואני כאן עבור כל מי שמרגישה שהיא צריכה תמיכה, אוזן קשבת, עצה או המלצה. דכאון זה לא בושה!"
תמר שיין-פז, דולה לאחר לידה, מלווה רגשית ומדריכת הורים, כתבה בעקבות המקרה: "האמא הטרייה שבי זועקת הבוקר לעזרה. הבוקר התבשרנו על התאבדות של אמא טרייה שהרגה לפני כן את תינוקה. את הפוסט הזה אני כותבת עכשיו מתוך הבטן, המילים פורצות ממני כמעט בלי לחשוב. זוהי קריאה לעזרה. ההפיכה לאם הוא השינוי הכי גדול בחיים של אשה, וככזה, אין מספיק מילים כדי לתאר את המשמעות העמוקה של מהות השינוי הזה – על הטוב ועל הרע שלו. נשים מסויימות יחוו את השנה הראשונה בקלות יחסית, אך רבות הנשים שעבורן השנה הראשונה ובעיקר החודשים הראשונים לאמהוּת הם קשים מנשוא."
היא ציינה כי "במשך דורות אילצה החברה את האמהות הטריות להיסגר בין קירות בתיהן, להסתיר את הקשיים, להפנים שהם חלק מהחיים, לא לערער על חלוקת התפקידים במשפחה ובחברה, לא להבין שיכולות וצריכות לבקש עזרה. במשך דורות נשים אולצו להשלים עם המהפכה העצומה הזו בגופן ובנפשן, ולהמשיך הלאה, כאילו לא קרה דבר. והמחירים הנפשיים לא מאחרים להגיע. בנשים עצמן ובדורות הבאים. בפוסט הזה אני לא אכנס לסיבות לכך. בפוסט הזה אני מבקשת להיות פרקטית ככל האפשר, בתקווה שיגיע לכמה שיותר א.נשים ויעורר מודעות."
איך ניתן לסייע?
• פרקטית: לאפשר לאמא לנוח ולדאוג שיש לה אוכל מזין, שהבית נקי ונעים עבורה.
• חברתית: לדאוג לשאול לשלומה, לשים לב למצב רוחה ולהתנהגות שלה.
• מנטלית: להקשיב למה שמפריע לה וקשה לה, לתת לה מקום. לא לבטל אותה ולא להקטין אותה.
• לתת לה להוביל בכל הנוגע לטיפול בתינוק/ת, לא ללמד אותה ולא להעיר לה, אלא אם היא מבקשת עזרה או עצות.
• ליידע אותה בנוגע לעזרה מקצועית – ליווי מקצועי של דולה לאחר לידה מוסמכת/ פסיכולוגית/ פסיכיאטרית, מרפאות לבריאות הנפש לאשה.
• ליידע אותה בנוגע למעגלי אמהות שמאפשרים תמיכה והתאווררות.
לסיום כתבה תמר, "מצוקה של אשה אחרי לידה שלא נעזרת, נתמכת, מטופלת יכולה לצערינו להסתיים במוות. הלוואי שהיתי יכולה להגיד שאני לא יכולה לדמיין מה עבר על האשה הזו. לצערי אני לגמרי יכולה. תהומות של צער וקושי שזר לא יבין. בבקשה בבקשה אל תזניחו את הנשים שלידכן. בבקשה אל תעלימו עין מאמהות טריות שנראה לכם שזקוקות לעזרה".
בארגון "מעגלים" קוראים לנשים שחוות קושי או זקוקות לסיוע. "אם את חווה קושי, זקוקה למנוחה, אוזן קשבת או פסק זמן לצאת ולהתאוורר אנחנו כאן בשבילך! ניתן ליצור איתנו קשר בדיסקרטיות מלאה בטלפון- 408-507-7888 מסנג'ר או באימייל [email protected]".
יש לציין כי ישנה תופעה נוספת של דיכאון כבר במהלך ההיריון או טרום לידתי, מדובר בתופעה שנקראת בספרות המדעית דיכאון בהריון.
על פי נתוני ארגון המיילדות בישראל, על פי הערכות מדעיות כ – 18% מהנשים שנמצאות בהריון מדווחות על תסמינים כלשהם הקשורים לדיכאון ובין 4% ל-7% אף מפתחות אפיזודה דיכאונית טיפוסית. נשים אשר חוו דיכאון בעברן נמצאות בסיכון מוגבר יותר לדיכאון במהלך ההיריון. ברוב המקרים דיכאון בהריון לא חולף לבד ומחייב טיפול עוד לפני מועד הלידה. שכן אצל חלק גדול מהנשים שסבלו מדיכאון לאחר לידה, הסתבר שהוא החל עוד בתקופת ההיריון, אך לא אובחן ולא טופל.
מכיוון שאור יום משפיע באופן חיובי על מצב הרוח, שעון חורף עם חשיכה מוקדמת עלול גם להשפיע לרעה על אנשים מסוימים. זו גם הסיבה שיתכן שבעונת החורף, התופעה של דיכאון בהריון, עלולה להיות יותר נפוצה במידה מסוימת. ישנם גורמים נוספים שמגבירים את הסיכון להתפתחות דיכאון בהריון והם, הריון בגיל צעיר במיוחד, העדר מערכת תמיכה משפחתית, היריון לא רצוי או לא מתוכנן וכן חשיפה לאלימות. גורם נוסף שעלול להגביר את הסיכון לדיכאון בהריון הוא בקרב נשים קרייריסטיות הנדרשות לאזן בין קריירה לאימהות ולא זוכות לתמיכה של העמיתים לעבודה.
לדיכאון בהריון ישנם תסמינים רבים שדומים לתופעות "רגילות" בהריון. למשל בחילות, הקאות, או עייפות מוגברת, עלולים להצביע על כך שהאישה סובלת מדיכאון. לפעמים, תתפתח אצלן חרדה מתמשכת סביב הבדיקות השונות שעוברות נשים במהלך ההיריון. תסמינים נוספים שיכולים להצביע על התופעה הם מצב רוח ירוד, חוסר הנאה, ירידה בתאבון, קושי בריכוז, תחושת עצב מתמיד בליווי בכי בלתי מוסבר, פסימיות, הפרעות שינה קשות או חוסר יכולת לצאת מהמיטה.
על פי מחקרים מדעיים נמצא כי לדיכאון במהלך ההיריון ישנן השפעות פיזיות ונפשיות על האם והתינוק כמו סיכון מוגבר ללידה מוקדמת, משקל עובר נמוך מהממוצע וכן קושי ביצירת קשר בין האם לתינוק.
הארגון החל לקדם בתחילת השנה, את מודל ליווי הריון רציף לנשים, ביחד עם משרד הבריאות, קופות החולים והאיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, תוך שימת דגש על הנגשה ומימוש זכויות רפואיות וכן יצירת פרוטוקול אישי, עבור כל אישה במהלך כל ההיריון ולא רק ברגע השיא של הלידה. בשלב יישום המודל, המפגשים בין המיילדת לאישה יכללו בין היתר גם איתור מוקדם של נשים הסובלות מדיכאון בהריון ותתבצע הפניה לאיבחון מקצועי ולטיפול.
במקביל חשוב לדעת שמיילדות הארגון כבר מפעילות בהרבה מבתי החולים בארץ מפגשים לפני לידה עם יולדות שחוות עצב או חרדה מהלידה המתקדמת. במהלך המפגשים מתקיים שיתוף מונחה אשר יכול להקל על ההתמודדות. רשימת המרכזים הרפואיים בהם נערכים מפגשים מקדימים עם מיילדת, נמצאת באתר ארגון המיילדות בישראל.
בארגון המיילדות פועלים בין היתר לתוספת תקנים לחדרי הלידה כמקובל במדינות מפותחות ביחס של מיילדת לכל יולדת, מתוך ראייה כי המצב היום בארץ שבו כל מיילדת מטפלת ב – 3-4 יולדות במקביל לא מתאים לישראל עם שיעור פריון גבוה של 3.05 לידות לאישה והיקף של כ – 180,000 לידות בשנה. בהקשר זה חשוב לציין כי אישה אשר חווה דיכאון בהריון זקוקה יותר למיילדת צמודה שתוכל לענות על הצרכים שלה, כך שהמודל של מיילדת לכל יולדת יוכל לתת מענה גם במקרים אלו.
נשים שרוצות לחלוק ולשתף בנושא דיכאון בהריון ובנושאים נוספים, מוזמנות לקהילת הפייסבוק הסגורה הנקראת מילה של מיילדת, המונה כ – 6,800 נשים ומנוהלת על ידי מיילדות מקצועיות ומאפשרת לכל אישה להעלות שאלה, גם באופן אנונימי ולקבל תמיכה ומענה מקצועי ומבוסס ראיות.
