שר הביטחון נפרד מאימו בדמעות: "הייתה האדם הקרוב ביותר עבורי לאורך שנים"

הלווייתה של פרומה גלנט ז"ל, אמו של שר הביטחון יואב גלנט, הסתיימה לפני זמן קצר (חמישי) בבית העלמין בחולון.

שר הביטחון יואב גלנט, נשא דברי הספד בהלוויה: "האדם מתכנן ואלוהים צוחק. כך נהגה אמא שלי לאמר, ואכן, החיים שלה הם סיפור לא ייאמן. של הישרדות ושל אלתור, כמו עץ הזית הגדל בראש גבעה גבוהה וסלעית. חשוף לרוחות. וככל שגדול או קשה יותר, השמן זך וטעים יותר." פתח השר גלנט את דבריו.

גלנט סיפר כי אימו נולדה במזריטש שבפולין והוסיף, "ביום פתיחת המלחמה, בהיותה בת 5. תקפו מטוסים גרמניים את העיירה והיא עלתה באש. אימי יחד עם אחותה הקטנה שולה הוריה, סבא וסבתא ובנות דודות נוספות נמלטו מזרחה, חצו את נהר הבוג והחלו מסע ממושך של תלאות, בריחה, רעב וקור. רובם המכריע של המשפחה המורחבת נותר בפולין והושמד על ידי הנאצים. את סיפור הבריחה וההישרדות היא לא שכחה אף פעם. את פניו של טייס הגרמני המנמיך טוס ומטיל פצצות תבערה אל הרחוב, את הבריחה מהעיירה כילדה קטנה אוחזת ביד אמא ופוסעת על הריסות, לצד גופות ובין להבות. היא זכרה היטב את הרעב ואת הקור. את התנועה האינסופית על רכבות וברגל. הרחק מזרחה ואחר כך כל הדרך חזרה מערבה עד לדרום צרפת. המסע המפרך על סיפון האוניה אקסודוס סופר פעמים רבות בביתנו. הברחת הפתקים על ידי הנערות, חברותיה ועל ידיה בין חלקי האנייה, השהייה על הסיפונים ובין חדרים בבטן האוניה יחד עם אלפי פליטים ופעולות הניגוח של ספינות המלחמה הבריטיות, אשר בקעו את האוניה והביאו לכניעתה, ולבסוף, החזרה לאירופה על ספינות הגירוש."

גלנט המשיך לספר כי "אימי פרומה הייתה האדם הקרוב ביותר עבורי לאורך שנים, היא אפשרה לי להתגייס לשייטת, למרות שבעומק ליבה הבינה את הסיכון אך בכל זאת נהגה לומר לי במוצאי שבת כאשר יצאתי אל הבסיס, אל השייטת בעתלית, רק אל תצא עם ראש רטוב מהמים. אמא ליוותה אותי מקרוב לאורך כל חיי. היא התעניינה בשירותי הצבאי ובכל תפקיד אותו ביצעתי. ראיתי את האושר הגדול על פניה. לפני כארבעה חודשים בטקס המינוי שלי לתפקיד שר הביטחון. הקשר האישי הקרוב בינה לבין קלודין שהיתה לה כבת, היה עוגן מרכזי בחיי משפחתנו. כך היה מהיום בו נישאנו ועד ליום מותה. קלודין הייתה איתה יום וליל ודאגה לה כבת מסורה. כך גם עם ילדיי מייקי, אור וגיא, וכך גם עם אדם ועמליה ילדיה של יעל. כל הנכדים, ואחרי כן הנינים היו נקודות האור שבחייה."

גלנט הוסיף לספר "אימי פרומה גלנט לבית סגל היתה אדם אופטימי, מלא אנרגיה, ציונית נלהבת ובעיקר אישה חכמה הנוהגת בשותפות ובחברות עם כל סובביה. כילדת מלחמה היא למדה מעט מאוד, אך קרה הרבה. שאלתי אותה פעם אם לא חשבה לחזור וללמוד, והיא ענתה לי אדם לומד כל החיים, ובסוף מת טיפש. תמיד אהבה את חברתם של אנשים והם אהבו אותה. היא היתה אדם קר רוח ונחוש באופן בלתי רגיל. כאשר ביתנו כי מתווה נשרף שנשפך נפט מהתנור ונדלק, הצרחות סביב לא בלבלו אותה. היא הניחה שתי שמיכות על האש שכבתה מיד והתפנתה להרגיע את הצועקים…"