נתניהו משיב לאיומים: "אם תידרש תזכורת נוספת לחידוש ההרתעה – גם היא תבוא"

ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשא לפני זמן קצר (חמישי) דברים בעצרת הממלכתית לציון 56 שנים לשחרורה ולאיחודה של ירושלים, בגבעת התחמושת בירושלים.

בפתח הדברים אמר ראש הממשלה: "מכובדיי כולם, ובראשם היום אחיי ואחיותיי, בני המשפחות של נופלי מלחמת ששת הימים. במלחמת המגן והישועה, כשניתנה הפקודה לנוע קדימה, אל הבירה, רבים מלוחמי צה"ל קראו אל חבריהם: 'להתראות בירושלים המשחררת'. המילים האלה, הקריאה הזו 'להתראות בירושלים המשחררת', הם שימשו כזריקת-מרץ בעיצומה של המערכה הגורלית, לפני 56 שנים. ואכן ירושלים זכתה להיות משוחררת. אבל לגודל דאבוננו, בנים יקרים לא זכו להתראות במסדר הניצחון. דמם שנספג באדמת ירושלים חיזק את הברית של עמנו עם עיר הנצח."

עוד אמר נתניהו: "היום אנחנו חולקים כבוד ללוחמים על חירות ירושלים, ועל הבטחת הניצחון בחזיתות האחרות. אנו מצדיעים לנופלים ואנחנו מחבקים מעומק לבנו את בני המשפחות השכולות, שפצעי האובדן תמיד חרותים בנפשם. כאן, בגבעת התחמושת, כל אבן היא סיפור. כל עמדה, כל תעלה, כל עיקול-דרך, משמשים עדות לגבורת חיילינו. הקרב על גבעת התחמושת הוא אחד הקרבות המתועדים ביותר במלחמות ישראל, מתועדים כמעט דקה אחר דקה. אתם כולכם מכירים את השיר הנפלא שכתב יורם טהרלב: "בִּשְׁתַּיִים, שְׁתַּיִים וּשְׁלֹושִׁים, נִכְנָסְנוּ דֶּרֶךְ הַטְּרָשִׁים, לִשְׂדֵה הָאֵשׁ וְהַמּוֹקְשִׁים, שֶׁל גִּבְעַת הַתַּחְמֹושֶׁת". ההבקעה תחת אש, ההסתערות קדימה, טיהור קיני ההתנגדות, פיצוץ הבונקרים, כיבוש המוצבים, השגת ההכרעה – כל אלה התאפשרו בזכות דבקות עילאית במטרה, אומץ לב בלתי רגיל ואחוות לוחמים מופלאה. אני זוכר היטב, וכמוני אחרים שנמצאים כאן, את הרוח המיוחדת שפיעמה בנו בששת ימי התהילה. לפני המלחמה הופנו כלפינו איומי השמדה מכל עבר. טבעת החנק סביבנו התהדקה. המתיחות, הדכדוך, הורגשו בכל בית. היו שחששו, בסתר ובגלוי, משואה שנייה. ואז, כשגבנו אל הקיר, קמנו יחד על מבקשי נפשנו. התלכדנו ומאחורינו ניצבו יהודי העולם. מי שניסה לדחוק אותנו מלב ארצנו – מצא אותנו בתוך פחות משבוע בחבלי-מולדת קדומים, בנחלת אבותינו. גם היום יש מי שמאיימים עלינו בהשמדה. גם היום יש מי ששואפים להקיף אותנו בטבעת-חנק של טרור – בהכוונה ובמימון של איראן: זה קורה בלבנון, זה קורה בסוריה, בעזה, זה קורה ביהודה ושומרון." הוסיף.

"גם היום בשעת מבחן, כפי שעשינו רק כעת במבצע 'מגן וחץ', אנו מגינים על עצמנו בנחישות חסרת-פשרות. לפני שנה יחד עם כל אזרחי ישראל, ראינו כולנו סרטון שהיה קשה מאוד לראותו. שתי צעירות יהודיות בלב ירושלים עוצרות את רכבן, רצות החוצה, מסירות מהר את דגלי ישראל, כשהרכב שלהן נעצר ברמזור. הן חששו שפלסטינים עם דגלי אש"ף בתהלוכה מולן יפגעו בהן. ובכן, קראנו והבטחנו, שנחזיר את הכבוד הלאומי למדינת ישראל, וכך אנו עושים. למרות האיומים, ואני אגיד לכם, בגלל האיומים, הנחיתי לקיים את מצעד הדגלים בהשתתפות רבבות במסלולו, כסדרו וכהלכתו. הנחתנו על תוקפינו ברצועת עזה מהלומות כבדות, ואני מאמין שהמסר נקלט לא רק אצלם; גם במקומות נוספים באזורנו, שצפו ביכולותיה המבצעיות המרשימות של מדינת ישראל. ואם תידרש תזכורת נוספת לחידוש ההרתעה – גם היא תבוא. שינינו את המשוואה. עוצמתנו ונחישותנו ולכידותנו ברגעי מבחן לא רק מנפצים את תקוות השווא של אויבינו; הם גם מקרבים אלינו מדינות ערביות, שאיתן חתמנו על הסכמי-שלום היסטוריים. הם מקרבים אלינו גם מדינות ערביות שעוד לא חתמנו איתן, אבל עוד היד נטויה. יצרנו במזרח התיכון מציאות חדשה של 'שלום תמורת שלום'. ומה שעוד עשינו, הוא לחזק את מעמד ירושלים כבירת ישראל בזירה הבינלאומית. ארה"ב, גואטמלה, הונדורס וקוסובו פתחו שגרירויות בירושלים. מדינות נוספות פתחו נציגויות כלכליות במעמד דיפלומטי בירושלים. נמשיך במדיניות שהתווינו ואני בטוח, אין לי שום ספק בזה, שעוד מדינות תפתחנה שגרירויות בבירה." הוסיף.

"כל ההתפתחויות הללו נשענות על הכרה באמת היסטורית, שאני חוזר עליה פעם אחר פעם באוזני מנהיגי העולם ומעל במות בינ"ל. מאז ומתמיד, עוד מימי דוד המלך, ירושלים הייתה בירתו של עם ישראל – ושלו בלבד. ממלכות זרות שלטו כאן, שליטים רחוקים משלו כאן – אבל אף אחד מהם לא הפך את ירושלים לבירתו. לא נחזור אחורה, לא נחזור אחורה לירושלים החצויה והמצולקת. ירושלים תישאר מאוחדת לעד. 19 השנים הללו, שבהן היא כן הייתה מחולקת, נחשבות כנקודת-שפל בתולדות ירושלים. אני מבדיל, הזיכרונות שאני זוכר מילדותי, מירושלים אז. זכרונות מאוד חמים, ומאוד התרגשתי לראות את הסרטים ולשמוע את השירים. אבל מבחינה לאומית, מבחינת מצבנו, מה שהיה שם זה גדרות-תיל, שדות מוקשים, שטחי הפקר, משלטים עוינים על החומות, קירות-מגן מפני צלפים, כל אלה חצצו בין חלקיה של העיר המחולקת. באותם ימים נבצר מאיתנו לפקוד את המקומות הקדושים. יכולנו להשקיף עליהם רק מרחוק. חודשיים לפני מלחמת ששת הימים פרופ' ישראל אומן, לימים חתן פרס נובל, לקח ידיד לשכונת אבו טור. הם השקיפו מנקודה גבוהה על הר הבית, על שני עצי ברוש שסימנו את המקום המשוער, שסמוך לו היה הכותל המערבי. פרופ' אומן אמר לבן-שיחו: "שני הברושים הללו הם במרחק של כמה מאות מטרים מאיתנו. הסיכוי שאי־פעם אהיה שם, קטן מהסיכוי שאגיע לירח". עברו חודשיים. המלחמה פרצה. ביום השלישי שלה, ישראל אומן הביט מרחוב מרכזי בירושלים לכיוון העיר העתיקה. לפתע הוא ראה דגל ישראל גדול מתנוסס על הפינה הדרום־מערבית של החומה. הוא עמד משתאה, ברגע שהוא עצמו מגדיר – "הגדול בחייו". באותה שעה ייחודית של שמחה סוחפת – ירושלים הפכה מעיר מחולקת לעיר מאוחדת, לעיר חופשית, לעיר פתוחה. "

"אני זוכר איך כנער התעוררתי משנתי עם תחילת הקרבות – לקול פגזים שנחתו לא רחוק מהבית שבו התגוררתי בשכונת קטמון. לאחר שנפוצה הבשורה על שחרור ירושלים העתיקה. אני עשיתי את דרכי עם נהר אנושי גועש של המוני בית ישראל אל הכותל המערבי. אני זוכר שכשהנחתי את ידיי על האבנים העתיקות, עבר בי, כמו שעבר אצל המונים, עבר בי רטט אדיר. החזרנו את ירושלים לנורמליות. החזרנו את ירושלים לחיים. אני רוצה להגיד לכם דבר נוסף: מאז, רק בזכות ישראל, ירושלים מאירה פנים למאמיני הדתות השונות. אנחנו אלה שמעודדים סובלנות וחיים משותפים. זה נכון שבעיר ירושלים, עיר כל כך מורכבת ישנם מעת לעת גם מתחים, גם חיכוכים. אבל אנחנו נחושים לשמור עליה כעיר פתוחה. אנו נחושים גם לגדוע כל אלימות, ולבוא חשבון עם כל מפגע. בתחילת השבוע הבא, יחד איתך, ידידי ראש עיריית ירושלים הנמרץ משה ליאון, אנחנו נקיים, יחד עם השר פרוש ושרי הממשלה ישיבה מיוחדת של ממשלת ישראל במנהרות הכותל. נאיץ עוד יותר את תהליכי ההתחדשות העירונית, במערב העיר ובמזרח העיר – למען כל תושביה. לפני כמה שנים יזמנו את כרייתן של 'מנהרות הר נוף', בכביש 16 החדש. היום נוסעים בכביש זה עשרות אלפי נהגים ביממה – ממחלף מוצא לשכונות דרום-ירושלים, ובכיוון ההפוך. במקביל, אנחנו מאריכים את תוואי הרכבת הקלה מקצה לקצה – כולל משכונת גילה בדרום העיר, לשכונת רמות בצפונה. רובע הכניסה לעיר הולך ונבנה. הוא ייתן דחיפה אדירה למסחר, לתעסוקה, לדיור, לתרבות, לפנאי. אנחנו מקדמים מיזמים חדשים של בנייה למגורים. אני תמיד אומר, כשאני בא לעיר כלשהי: אני מחפש את המנופים. אם יש מנופים – יש תנופה. בספר תהילים כתוב: "סוֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִיפוּהָ, סִפְרוּ מִגְדָלֶיהָ". אז אני מחדד: סִפְרוּ מִגְדָלֶיהָ – וְסִפְרוּ מַנוֹפֶיהָ."

לסיום, אמר: "אני כולל בכך את שכונת גבעת המטוס, שאישרתי את הקמתה. בגבעת המטוס נבנה למעלה מ-1,200 יחידות-דיור אלפי תושבים חדשים. השכונה החדשה זו תפרח ליד שכונה ותיקה יותר, שגם את הקמתה אישרתי למרות לחצים בינלאומיים, שכונת הר חומה. בהר חומה מתגוררים כיום עשרות אלפי תושבים – עיר בתוך עיר. ירושלים מתהדרת במרכזי מדע וטכנולוגיה חדשים. מאות חברות היי-טק פועלים בירושלים. כי מציון תצא תוכנה. הן נותנות תנופה לחדשנות הישראלית ולכלכלת ישראל. בשנים הקרובות נקדם עוד מיזם חדשני – הרכבל לכותל. הרכבל הזה יאפשר נגישות קלה יותר לאזור הכותל ועיר דוד, והנסיעה בו תהיה חוויה עולמית. אז אני חייב לומר, כירושלמי מגיל יומיים, שבכל יום בירושלים יש חדש תחת השמש. אני מתפעל מהשכונות החדשות, מהכבישים החדשים, משבילי האופניים החדשים, ממרכזי התרבות, מהמוזיאונים, מתקני הספורט והקניונים החדשים. תודה לך, משה ליאון, על ההתמסרות לפיתוח ירושלים, כפי שאתה עושה. מכובדיי היקרים, ידידיי, בירושלים נעוצים שורשינו. מירושלים נובעת זהותנו. ירושלים היא ליבת חיינו, ירושלים, גאון עוזנו, אחת היא. עיר שחוברה לה יחדיו לפני 56 שנים. וביום איחוד ירושלים, האור בירושלים רק הולך וגדל: מן הניצחון בששת הימים – אל הנצח באחרית הימים. חג שמח לירושלים בירתנו, חג שמח לעם ישראל".