דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס הממלכתי לחללי פעולות האיבה בהר הרצל

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס הממלכתי לחללי פעולות האיבה בהר הרצל:

"מכובדיי,
אחיי ואחיותיי,
משפחות יקרות,
זוהי הפעם השנייה בתוך שבוע שבה אני נמצא איתכן, כאן בהר הרצל, במקום הזה, כדי לחלוק את הכבוד הראוי לנפגעי פעולות האיבה. בשבוע שעבר הנחנו את אבן-הפינה להיכל ההנצחה לחללי הטרור, שייבנה בשנים הקרובות כאן במקום הזה, בהר הרצל. המדינה שלנו רצופה במצבות, באנדרטאות, בגלי עד. רצופה יותר ממדינות אחרות. אנחנו מזכירים את זכר נופלנו, יותר כנראה מרוב העמים. אבל פה יהיה משהו אחר, כאן זה יהיה אתר זיכרון לאומי, כי למותם של חללי הטרור יש משמעות לאומית. חיילינו במדים נפלו על משמר המולדת, ואזרחינו בלא-מדים נפלו בידי אויב שמתנגד לעצם קיומנו במולדת.

אני גאה על כך שנפלה בידיי הזכות לעמוד בראש ממשלות שהחליטו על בניית היכל הזיכרון לחללי ישראל לא רחוק מכאן – והקמנו אותו, ועכשיו שנקים את ההיכל לזכר פעולות האיבה בהר הרצל. הרצל – חוזה המדינה, מחולל המדינה, בלעדיו זה לא היה קם, ואתם מחוללי המדינה, כי בלעדיכם זה גם לא היה קם.

מאז שניצני התחייה הלאומית נראו בארץ-ישראל לפני 170 שנה, מבקשי נפשנו לא בוחלים באמצעים כדי לנסות לעקור אותנו מן המולדת. אתמול והיום ביום הזיכרון בירושלים ובחבל בנימין קיבלנו המחשה לכך בשני פיגועי טרור נוספים. כל דור בתורו עומד בפני רעל ההסתה, קנאות החורבן ותאוות ההרג. כל דור בתורו חייב לעמוד איתן בפני צוררינו, ולהעמיק את שורשינו בארצנו.

בניגוד לקיומנו השברירי ביישוב העברי הקטן, כיום עוצמתנו איננה מוטלת בספק. אנו שולחים את טובי לוחמינו לעומק קיני הטרור כדי לפגוע במי שקמים עלינו לכלותנו. כל מי שמרים את ידו עלינו – לא יינקה.

במקביל, אנחנו מחזקים את אחיזתנו ברחבי המולדת. אנחנו נוסיף לבנות, נוסיף ליצור, נוסיף לנטוע, נוסיף חיים.

אחיי ואחיותיי,
כשחיי יקיריכם נגזלו בידי מרצחים עלובי נפש, חיות אדם, ליבי נסדק איתכם מכאב. אני מכיר את המחיר הנורא ששילמתם, את מחיר החלל שנפער בלבבות שלכם. לכם, ולחברה הישראלית כולה, אבדו דמויות נפלאות, נשמות גדולות, נשמות גדולות לפעמים של ילדים קטנים, נשמות גדולות שהיו מעיין אינסופי של נתינה, של רגישות, של טוב-לב.

לפני שלושה חודשים, בפיגוע-הירי בליל שבת בנווה-יעקב, כמה מן הנרצחים נחלצו לסייע לנפגעים הראשונים, וכך הם נפגעו בעצמם. במקום שהם יאמרו קידוש – אמרנו עליהם קדיש. ביכינו את חללי טרור טהורי-לב, וגם אזרחי ארצות אחרות.

המחבלים הארורים, בשנאתם העיוורת, מסמנים כמטרה חפים מפשע, יהודים ולא יהודים נופלים קורבן לשפלותם הזדונית. וכמובן, לגודל השבר, איבדנו שלושה צמדים של אחים ואחיות. האור העצום שקרן מהם חדר לכל בית, כפי שאמר שלום יניב מהר ברכה, אביהם של הלל ויגל שנרצחו בחווארה: "כולנו אחים, כולנו משפחה אחת גדולה".

דבורה פאלי, אימם של יעקב ואושי הקטנים, ילדים יפהפיים שנרצחו בפיגוע הדריסה בשכונת רמות, ביקשה מן האלפים שבאו לנחם בימי ה'שבעה' להשלים את החסר בעזרת מעשה טוב שימשיך את קיומם של הבנים: לכבד הורים, לעשות חסד עם חבר, ללמוד תורה.

הרב ליאו די מהיישוב אפרת ליווה למנוחות, יום אחר יום, את בנותיו מאיה ורינה ואת רעייתו, לוסי. ליאו השמיע דברים נוקבים וצלולים: "ארגוני הטרור", כך אמר, "שמונעים על ידי אידיאולוגיה רצחנית במימון איראן, אינם מבחינים בין תושבי אפרת ותושבי תל אביב. הם מוכנים להרוס את חיי הילדים שלנו תוך שנייה. אבל אנחנו בני האור, הלוחמים בבני החושך תמיד ננצח. כי עם ישראל חי".

במשרד שלי הוספתי את התמונות של האחים הללו. של הילדים הקטנים, של יעקב ואושי ושל האחרים. אתמול ביקרה משלחת של חברי קונגרס אמריקאים ושאלו אותי על התגובות על הקיצוניות האלימות, מעגל האלימות. והבאתי את התמונה על שני הילדים הקטנים של אושי ויעקב. והייתה תמונה נוספת בשעות שהמרצחים האלה רצחו את הילדים הטהורים הללו, צוות הצלה שלנו מוציא ילד טורקי מהריסות ברעש בטורקיה. באותן שעות – והנה כל ההבדל.

הם שטופים בתאוות הרצח – אמרתי אתמול ואני אומר גם היום – לו היו יכולים, היו רוצחים את כולנו. ואנחנו חדורים בשליחות החיים. השליחות הזאת מחייבת אותנו להילחם ולהשיב מלחמה שערה. זה השינוי הגדול שחל בתולדות עמנו. איננו שוב קורבנות חסרי ישע, אנחנו משלמים מעת לעת בייסורים של משפחות אבל אנחנו יכולים להם.

ראינו את השרשרת האנושית, אל ההלוויות, ומן ההלוויות, במסע הפרידה והחיזוק. לאורך הצירים עמדו המוני מלווים עם דגלי ישראל, ונתנו תשובה נחרצת לאויבינו: לעולם לא תשברו אותנו. לעולם לא תגברו עלינו. תעצומות הרוח שלנו חזקות מן הברבריות שלכם.

תעצומות נפש כבירות מגלים גם הפצועים, ואני מאחל להם החלמה שלמה. בתקופה האחרונה עקבנו אחר מאבקו לשיקום של בניה פרץ, שנפצע קשה בפיגוע לפני שנתיים. בניה מרותק לכיסא גלגלים, אבל הוא מסרב לוותר. לפני כמה ימים הוא עבר ניתוח מורכב בחו"ל – ומספרים לי שכבר יש תוצאות חיוביות בנוגע להקלת השיתוק ברגליו. מי ייתן בניה, שתחזור להלך עימנו בריא ושלם.

משפחות יקרות,
החיבוק האוהב של העם עוטף אתכן, בערבות הדדית שהיא יסוד קיומנו. כולנו אחים. אחים בכאב, ביגון, וגם בשמחה.

היום, דווקא היום, נער צעיר מהר ברכה, צור יניב, אחיהם של הלל ויגל, הגיע לגיל שלוש-עשרה בר-מצווה. כפי שעושה כל משפחה כאן, צור נושא עימו את זכר יקיריו – אחיו הגדולים. וכפי שנעשה הערב, כשיעלה אורן של משואות העצמאות, יאמר גם צור: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל". מדינת ישראל, שחללי פעולות האיבה יהיו חלק ממנה לדורי דורות.

יהי זכרם ברוך".

וידאו: איתי בית-און, לע"מ

הבהרה: התוכן בכתבה מתפרסם באופן אוטומטי מעמוד היוטיוב על ידי IsraeliPM – התוכן והמדיה באחריות המפרסם בלבד.