הפרקליט הנחה: זו מדיניות התביעה בעבירות של תקיפה והתעללות בקטינים ובחסרי ישע

פרקליט המדינה, עמית איסמן, פרסם היום (ראשון) הנחיה חדשה שנועדה להתוות את מדיניות התביעה בהעמדה לדין ובענישה בעבירות של תקיפה והתעללות בקטינים או במבוגרים חסרי ישע ע"י האחראים עליהם, במסגרות חינוכיות-טיפוליות כגון גני ילדים, משפחתונים, בתי אבות וכו'. בין היתר, ההנחיה מציינת כי עבירה של תקיפת קטין בידי אחראי תיחשב לתקיפה בנסיבות מחמירות, שהעונש בגינה כפול מהעונש הרגיל בעבירת תקיפה, והיא מנחה את התובעים לדרוש מביהמ"ש ענישה מחמירה בעבירות אלה, ולתת משקל פחות לנסיבות האישיות של הגננות/מטפלות ושאר האחראים.

"בשנים האחרונות אנו נתקלים בתופעה הולכת וגוברת של תקיפה והתעללות בקטינים או בחסרי ישע במסגרות חינוכיות-טיפוליות כגון גנים, צהרונים, פעוטונים, בתי חולים, בתי אבות ועוד. לעיתים הדברים אף מתועדים במצלמות, מה שיצר זעזוע ודאגה רבה אצל הורים ובני משפחה. מצב שבו הורים ובני משפחה נותנים אמון באדם אחר, מפקידים בידיו את היקר להם מכל, ואותו אדם מועל בתפקידו וגורם לעיתים לנזק ממשי לגופם, ביטחונם, כבודם ונפשם של מי שתלויים בו ואינם יכולים להגן על עצמם או לספר על שאירע להם, הוא מצב שאין להשלים עמו והוא מצריך פעולות אכיפה נמרצות מצד גורמי אכיפת החוק." נכתב.

הנחיית פרקליט המדינה מס' 2.42 – "מדיניות התביעה בהעמדה לדין וענישה בעבירות של תקיפה והתעללות בקטינים או בחסרי ישע במסגרות חינוכיות-טיפוליות ע"י האחראי עליהם (שאינו בן משפחתם)", מפרטת את המסגרת החוקית וסוקרת את העבירות השונות הרלוונטיות למצבי פגיעה בקטינים ובחסרי ישע במסגרות חינוכיות-טיפוליות, את תיקוני החקיקה האחרונים וכן את פסיקת בתי המשפט בנושא. כך למשל, מציינת ההנחיה כי עבירה של תקיפת קטין בידי אחראי תיחשב לתקיפה בנסיבות מחמירות, שהעונש בגינה כפול מהעונש הרגיל בעבירת תקיפה. כמו כן, מפנה ההנחיה לכך שהמחוקק קבע עונשי מינימום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לקטין או חסר ישע וכן בהתעללות בהם ע"י האחראי באותה מסגרת חינוכית או טיפולית.

מטרת ההנחיה היא, בין היתר, לסייע לתובע להתאים את העבירה הרלוונטית לסיטואציה והיא גם קובעת מהם המקרים המתאימים לייחס לאחראים עבירה של התעללות נפשית. במסגרת זו, קובעת ההנחיה כי ניתן לייחס לנאשם עבירה של התעללות נפשית גם ביחס לנפגע עבירה שנכח באירוע של אלימות קשה וקיצונית שכוונה כלפי נפגע עבירה אחר, או מקום בו הנאשם יצר במעשיו אווירת אימה או השפלה מתמשכת אליה נחשפו מספר נפגעי עבירה במסגרת החינוכית שבה שהו. כמו כן, נקבע כי ייתכן מצב שבו הצטברותם המתמשכת של מעשים כלפי נפגע ספציפי, עשויים לעלות כדי עבירת התעללות אף אם כל אחד מהאירועים לא מגבש כשלעצמו עבירת התעללות.

בהנחיה מפורטים דגשים שעל התובע להביא בחשבון במסגרת בדיקת תיק חקירה משטרתי שהועבר לידיו, לרבות וידוא ביצוע צעדי אכיפה מינהליים ומשמעתיים (לצד האכיפה הפלילית) ווידוא הפעלת סמכות לתפיסת הנכס, במקרים בהם הנכס שבו נעברה העבירה מצוי בבעלות החשוד.

יובהר, כי בשל החשש כי החשוד ימשיך לפגוע בקטינים או בחסרי ישע, מחד גיסא, ובשל הפגיעה בעיסוקו של החשוד עקב היותו נתון בתנאים מגבילים בתיקים החמורים יותר, מאידך גיסא, נקבעו בהנחיה לוחות זמנים לקבלת החלטה על סגירת תיק או על הגשת כתב אישום. עוד נקבע בהנחיה, כי התביעה תעמוד בקשר עם הוריהם של נפגעי העבירה ותעביר להם עדכונים.

לבסוף, עומדת ההנחיה על חשיבותה של חובת הדיווח על ביצוע עבירות בקטינים וחסרי ישע, והיא קובעת שככל שיש ראיות לביצוע עבירה של הפרת חובת הדיווח, ככלל יש מקום להגשת כתב אישום.

בטרם גיבוש ההנחיה הסופית הועברה עיקרי טיוטת ההנחיה, באופן ייחודי ועל מנת להבטיח תכלול רב-היבטי של התופעה, להתייחסות ולהערות גופים שונים, ובהם משרד החינוך, המועצה לשלום הילד, מטה המאבק למען הילדים והסניגוריה הציבורית.