סרטונים

ראש הממשלה נתניהו בניחום אבלים אצל משפחתו של הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע היום לניחום אבלים בעיר בני ברק, אצל משפחת הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, מנהיג הציבור הליטאי, נשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה ונשיא ועד הישיבות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו למשפחת הרב ולתלמידיו:
"זו אבדה גדולה מאוד. הוא עשה עלי רושם עצום, אני לא אומר את זה מן השפה אל החוץ, הוא דיבר מעמקי ליבו על המחויבות שלו לחינוך, הוא ראה בזה אני חושב חוט הקיום".

עוד הוסיף רה"מ:
"אדם בשיעור קומה כזה, זו זכות לדבר איתו, כל דקה שאתם התלמידים הייתם במחיצתו זו זכות גדולה.
בעזרת ה’, שלא תדעו עוד צער".

• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן

וידאו: איתי בית-און, לע"מ

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=D9ZdjnVyMSY?autoplay=1&w=600&h=420]

הבהרה: התוכן בכתבה מתפרסם באופן אוטומטי מעמוד היוטיוב על ידי IsraeliPM – התוכן והמדיה באחריות המפרסם בלבד.

21 תגובות

  1. ראש ממשלתינו היקר, המון המון בריאות וכל טוב כמה רגישות יש בך.
    להבדיל יהי זכר הרבי ברוך

  2. אחרי שנסחט כלימון סחוט ע"י החרדים והסמוטריצ'ים, ושדד מכיסי משלם המיסים הישראלי ההגון והפרודוקטיבי מיליארדים- המושחת שאיבד כל אחריות ציונית-ממלכתית, למען הישרדותו והימלטותו ממשפט צדק, ממשיך בצונאמי הדמגוגי שלו לשמר את שלטון הנוראה, האנטי דמוקרטית, בממשלות ישראל, ממשלת "חורבן הבית השלישי"!!!!!

  3. משפחות אדלינשטיין
    הן משפחות
    של תורה
    בסדר גודל
    גאוני
    ובאותה מידה
    של
    מידות בסדר גודל
    על אנושי
    הכרתי את הרב יעקוב אדלנשטיין
    לפני 13 שנים
    לעולם הוא יהיה
    הרב שלי
    אני חושבת ושוקלת
    אדלינשטיין
    מה שברור
    שאבא דל האחים אדלינשטיין
    היה אבא ענק
    הוא גידל אותם לבד
    ומסר את נפשו עליהם
    מבלי לגרוע
    מתפקידו כרב
    של רמת השרון
    והם ממש המשיכו אותו

  4. מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית.
    החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו.
    מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה.
    באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה.
    הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה.
    מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות.
    עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח.
    אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים.
    בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב.
    במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים.
    מה עושים?
    כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים.
    בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.

  5. איזה גדולה יש לראש הממשלה הכי טוב לעם ישראל כל הכבוד שבא לנחם את המשפחה של גדול הדור הרב גרשון בן מרים מנוחתו בגן עדן

Back to top button