"קשה לקלוט את עוצמת השנאה של רבים בשמאל לי, לשכמותי ולאחי"

ראש הממשלה בנימין נתניהו שיתף לפני זמן קצר (שישי) מאמר שכתב היום אחיו, ד"ר עדו נתניהו ובו תקף בחריפות את מתנגדי הרפורמה המשפטית ואף התייחס לשלט שהוצב על האנדרטה לזכרו של אביו במחלף "בנציון" בירושלים.

ד"ר עדו נתניהו כתב כי "לאדם נורמטיבי מן הימין, כמוני למשל (סלחו לי על היומרה), קשה לקלוט את עוצמת השנאה של רבים בשמאל לי, לשכמותי ולאחי. אתה רואה אותם – רבים מהם בגילי, ז"א מבוגרים למדי, אינטליגנטיים ומשכילים – מניפים אגרוף קפוץ וצועקים בזעם אל חלל האוויר "הרס הדמוקרטיה!", "דיקטטורה!", "פשיזם!", ותוהה: האם הם רציניים או שזו סתם הצגה? ואז אתה מבין שאצל רבים מהם אין זו הצגה כלל וכלל."

נתניהו התייחס לשלט שהוצב כאמור באנדרטה במחלף בירושלים לזכר אביו והוסיף "שכן, לא רק שהשנאה קיימת אצלם, אלא שעמה חיה וקיימת גם האמונה בסיסמאות שבפיהם. ניתן להניח שאותה אמונה היא גם נחלת אלה שהגיחו בחשיכה אל האבן במחלף "בנציון" בירושלים – שעליה חקוקות מילים אחדות על אודות אבי, פרופ' בנציון נתניהו – וכיסו אותה בשלט שנשא את הכותרת "מחלף על שם אבי הדיקטטור", כשמתחתיה עוד אמירות מבזות."

עוד אמר כי "היה זה מבצע חשאי של "יוצאי מערך המבצעים המיוחדים", כפי שהעידו על עצמם המבַצעים בגאווה – ובאותה מידה שהיה מכוער, הוא היה גם נלעג ועלוב. כמה פתטי שאנשי "עילית" מטעם עצמם שופכים את חמתם על כתובת אבן לזכר אביו המת של שנוא נפשם (אב שכול של לוחם באותו "מערך המבצעים המיוחדים", למי מהם ששכח)."

"לא יכלו במקום זה להכין לעצמם בובת וודו ולנעוץ בה סיכות אחדות? היו חוסכים מעצמם את הנסיעה באישון ליל, ולעניות דעתי מפיקים לפחות אותה דרגה של ריגוש חושים. וכשניסחו את השלט החלופי, האם הם שאלו את עצמם איזה מין דיקטטורה משונה היא זו – בשליטת רודן, שבמדינתו מתקיימות הפגנות באין מפריע?" ציין ד"ר נתניהו והוסיף, "וכיצד ייתכן שאותו דיקטטור שנוא נפשם עומד למשפט במשך שנים על ידי רשויות המדינה שלו עצמו?"

לדבריו, "המושכים בחוטים, הפועלים בחופש מוחלט ומסתייעים בתקשורת הרחבה ובמנגנונים שונים של המדינה (שלא לדבר על שלל כסף שמגיע מאצולת הממון), אינם שואלים כלל שאלות אלו, מן הסיבה הפשוטה שהם יודעים היטב את התשובות: אין כאן שום דיקטטורה, לא מני ולא מקצתי, וגם לא תקום כזו אפילו תעבור הרפורמה במלואה – אותה רפורמה שבסך הכל תשיב אותנו למצב שהיה קיים ב־50 שנותיה הראשונות של המדינה ותקרב אותנו לאיזון סביר בין הרשויות, כמו בדמוקרטיות רבות בעולם."

הוא הסביר כי "הצרה היא שרבים אחרים, שאינם מבינים בהכרח את מה שהמושכים בחוטים מבינים, גם הם אינם שואלים – וזה מן הטעם הפשוט שאינם רוצים להבין. הם מאוהבים מדי בסיסמאות המשלהבות שממקמות אותם כלוחמי חירות ונושאי הדגל של הצדק החברתי מכדי להסתכן בבחינה של הדברים, שאולי תערער להם את הפוזיציה המלודרמטית שסיגלו לעצמם. עכשיו, משמצאו סוף־סוף אג'נדה פוליטית במקום זו שאבדה להם – ובעיקר, אג'נדה מוסרית – הם לא יוותרו עליה בקלות."

"מתי אבדה? בעיקר מאז שחזון "השלום" המדומיין שמילא את תודעתם הפוליטית התפוצץ ברחובות ובשווקים ומת. עד אז הם היו אביריה המזוככים של התקווה, הפיוס הנאור ואהבת האדם, שיצאו חוצץ נגד הרשעים מבני עמם, כל אותם אוהבי מלחמה ומדכאי עם אחר. אך מה לעשות, שמאז האוטובוסים המתפוצצים, וודאי וודאי מאז מטחי הטילים הבאים אלינו כל כמה זמן מעזה הריקה מיהודים, הם תרים אחר טוהר אידיאי חלופי כלשהו. והנה, הם מצאו אותו שוב במיגור הדיקטטורה שיצרו לעצמם בדמיונם." הוסיף נתניהו, "וכך, הם יוצאים נגד הדיקטטור ונגד תומכיו בשצף קצף ומרגישים מחדש את נפשם מיטהרת, כמו גם מתמלאת בתחושה של מוסריות נעלה. באותו מחיר, הם מקבלים דבר חשוב נוסף – הצדקה לשנאתם. כי הרי סתם לשנוא כך יריב פוליטי – אין זה יאה. אבל לשנוא דיקטטור! לשנוא פשיסט המנהיג המון נבער! – זה כבר מוצדק לחלוטין."

ד"ר נתניהו המשיך כי "גם סיסמאות אחרות נישאות בפיהם, כמו למשל השחיתות (מישהו זוכר את ה"שוחד" שניתן לראש הממשלה המושחת בצורת כתבה אינטרנטית אוהדת?) שפינתה את מקומה לנשים "שפחות", או אֵימֵי אריה דרעי שהתחלפו באלה של איתמר בן גביר. סיסמה אחת מתחלפת באחרת, פוזיציה בפוזיציה, על פי צורכי השבוע. אבל לא כן ה"פשיזם" וה"דיקטטורה". לאלה נכונו ללא ספק חיים ארוכים ומרגשים. תחי השנאה!"