"אני שואל את נציגינו בממשלה ובכנסת: זה שווה את זה? זה באמת שווה את זה?"

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, נשא דברים היום (ראשון) בטקס האזכרה הממלכתי לזכרו של בנימין זאב הרצל ז״ל. בפתח דבריו אמר הנשיא: "כמידי שנה, אנו שבים אל ההר הקדוש הזה, ונזכרים במנהיג של פעם בדורות רבים, איש החזון והמעש – בנימין זאב הרצל. בכל פעם מחדש – אני משתאה ונדהם מגדולתו של האיש הזה; מהיוזמה, המנהיגות, האחריות, שאר הרוח, המעשיות והמסירות הבלתי מתפשרת – של חוזה מדינת היהודים. ברוח השעה, אני מבקש להזכיר כאן בקצרה שני אתגרים שעומדים בפנינו היום, ואת האופן בו עלינו ללמוד מהרצל כיצד להתמודד עמם. ראשית, אתגר הקיטוב הישראלי."

בנוסף ,אמר הרצוג: "כידוע, ההסתדרות הציונית שהרצל הקים והקונגרסים הציוניים שהוא יזם לא היו הניסיון הראשון ליצור מסגרת כוללת לעמנו, אבל זה הניסיון הראשון שהצליח. מהו, אם כן, סוד הקסם? ומה ניתן ללמוד ממנו כדי ליצור שייכות, שיח ומפגש בינינו – בהווה – על רקע הוויכוחים העמוקים בימים אלה? הקונגרסים הציוניים ידעו ויכוחים מרים ועקרוניים, אבל יצאנו מהם מחוזקים; משום שהם איפשרו לכל אדם וקבוצה להביע את דעתם בצורה מלאה ומכובדת. לזה צריך להוסיף את ההתעקשות של מנהיגי התנועה הציונית, והרצל בראשם, למצוא פתרונות הסכמיים והסדרים שונים על מנת לגשר על המחלוקות. עובדה זו אפשרה לתנועה הציונית לגדול והפכה אותה לרלוונטית גם בעבור מי שנמצאו בתוכה במיעוט; שהרי גם אם עמדתם לא התקבלה, קולם נשמע. עם הקמתה שאפה מדינת ישראל ליישם אף היא את השיטה הזו – של פתרונות הסכמיים רחבים ככל האפשר, בוודאי בנוגע לסוגיות ליבה. וטוב שכך. אך לא ניתן לדבר על נושא ההסכמיות ושורשיה, בלי להתייחס למציאות המתסכלת והמצערת שמתחוללת בישראל של היום. אנחנו בעיצומם של ימי בין המצרים. ימים שבהם הזעקה ברורה – נגד שנאה, קיטוב ופלגנות, ובעד ה-יחד הישראלי. ימים שמחייבים אותנו לנהוג בכובד ראש ובאחריות, בסוגיות שמשפיעות באופן ישיר על אחדות ישראל ולכידות החברה הישראלית."

עוד הוסיף ואמר: "אני לא חושב שיש מישהו בישראל שצופה בחדשות, או מסתכל סביבו ברחוב, בשולחן השבת, במקום העבודה, ברשתות החברתיות או בקבוצות הוואטסאפ – וחושב שקורה כאן משהו טוב לחברה הישראלית. משפחות נקרעות. שכנים וחברים – הופכים מאוהבים לאויבים. כולנו מכירים את הדוגמאות ההיסטוריות מהימים האלה בדיוק במעגל השנה שלנו, אבל זו לא היסטוריה – ה"כאן ועכשיו" שלנו מדבר בעד עצמו. המציאות המטלטלת והמסוכנת הזאת מתרחשת לנו מול העיניים. אני אומר לכם – כל כך הרבה אנשים פונים אלי, לא רק מהציבור הרחב – גם מהשדה הפוליטי – מכל עבריו ואומרים את אותן מילים: איזה פספוס. איזו טרגדיה. וזה נכון! אני אומר לכם – ההסכמות אפשריות; בוודאי בנושא הספציפי של עילת הסבירות. ההסכמה בת השגה. ובכל זאת, אף אחד לא מוכן לשבת ולדבר – עכשיו, ללא תנאים. זו החמצה בקנה מידה היסטורי. אני שואל את נציגינו בממשלה ובכנסת: זה שווה את זה?! זה באמת שווה את זה?! המספרים, הנתונים, הסקרים והדיונים – משקפים צורך ציבורי אמיתי וגדול בהידברות והסכמה. זה ברור כשמש. זה הרגע להתאמץ – יחד. זה הרגע לחשוב על מה שמעבר. זה הרגע לחשוב על ההשלכות. שחררו את האגו! צריך להמשיך לדבר! עצרו את הקרע הנורא! העם מצפה שתתעשתו, ומהר."

עוד אמר: "האתגר השני שאני מבקש להתייחס אליו הוא היחס למיעוטים ולדתות אחרות. אני מזכיר לכולנו שהעם היהודי וקודשיו סבלו לאורך השנים, וסובלים גם היום, מתקיפות בכל רחבי תבל. יהודים מותקפים באלימות אנטישמית, בתי כנסת ובתי קברות מחוללים, וכפי ששמענו לא אחת בשנה האחרונה ולמרבה החלחלה – גם בימים אלה – תשמישי קדושה בכלל וספרי תורה בפרט עומדים בפני ביזוי והשחתה. לא אחת דרשנו ופעלנו, גם אני באופן אישי, שמשפחת העמים תעשה כל אשר לאל ידה כדי למגר התופעות המתועבות האלה. בצדק גמור דרשנו זאת, ונמשיך לדרוש זאת."

"אסור שהדת ואמונה – שיכולות וצריכות להיות בסיס לשותפות ולחיבורים עמוקים בין כל הנבראים בצלם, יהפכו לנימוק חולני ומעוות לשנאת האחר ולתקיפתו. ועם זאת – עלינו להיות עקביים בכך ולנקוט באותה עמדה ממש, גם כשמדובר באמונות ודתות אחרות – בישראל ומחוצה לה. המורשת שהרצל הותיר לנו בנושא הזה היא ברורה וחדה: כבוד, הערכה ושותפות בין היהודים לבני הדתות האחרות, בישראל ובכלל, הם בסיס מחייב למדינה הלאום של העם היהודי. הרצל היה זה שהצהיר כי: "שום אדם אין נשקפת סכנה לזכויותיו או לרגשותיו הדתיים מצד הרעיון שלנו. אנו מבינים ומכבדים את רגש יראת־ הכבוד שרוחשים בני כל הדתות לאדמה זו, שממנה צמחה גם האמונה של אבותינו". והרצל הוא זה שהתחייב, בעיקר בקשר לאתרים המקודשים לנצרות, כי: "אנחנו נהווה משמר-כבוד סביב למקומות הקדושים". מורשתו של הרצל מחייבת אותנו – כיהודים, כציונים וכישראלים – למחות בתקיפות, כנגד מעשים נפשעים ומבזים כלפי דתות אחרות." הוסיף.

עוד אמר: "אני מגנה מכל וכל את האלימות, בכל גוון וצורה, שמופנית מצד קבוצה קטנה וקיצונית, כלפי קודשי הדת הנוצרית ואנשי הדת נוצרים, בישראל בכלל ובירושלים בפרט, לרבות יריקות וחילול קברים וכנסיות. תופעות חמורות שמתרחשות בשבועות ובחודשים האחרונים ביתר שאת. מדינת ישראל מחויבת למגר את התופעה הזאת. גם אני פועל, ואמשיך לפעול בכל כוחי – יחד עם גורמי האכיפה וגורמים אחרים – להובלת מהלכים שיביאו סוף למציאות המטרידה הזו, שהיא רעה חולה, וחרפה של ממש – עבורנו כחברה וכמדינה. בה בעת – ומאותן סיבות ממש – נחרדתי כששמעתי את החדשות משבדיה לפני ימים אחדים – על הביזוי של ספר הקוראן המקודש למאמיני האסלאם. אי אפשר לשתוק על כך, ואסור לשתוק על כך. אני מגנה בכל פה, את המעשה המחפיר הזה, כלפי קודשיהם של אחינו ואחיותינו – בני אברהם המאמינים באל. המעשים האלה הם ההיפך הגמור מכל ערכי השותפות הבין-דתית שאנחנו כעם וכמדינה כמהים אליהם, וכולנו צריכים להיות שותפים למלחמת החורמה נגדם, בכל מקום שבו הם קיימים ברוח הבטחותיו של בנימין זאב הרצל."

לסיום אמר: "מכובדי, העקרונות החשובים שהרצל הציב והתווה – עקרונות ההסכמה, השותפות והיחד, עקרונות הכבוד לאחר – צריכים להיות נר לרגלינו גם היום. כולנו זקוקים לכך, העם והמדינה שלנו זקוקים לכך, והיום – יותר מתמיד. יהי זכרו של החוזה הדגול – בנימין זאב הרצל, חקוק על לב האומה לדור דור ולנצח נצחים; ויהיו נשמתו ונשמות בנות ובני משפחתו צרורות בצרור החיים."