ח"כ גלעד קריב ממפלגת העבודה פרסם הערב (שני) פוסט לקראת הדיון במליאת הכנסת בהצבעה הראשונה בעניין חוק עילת הסבירות ובו ציין לדבריו, שבע עובדות על הצעת החוק וזאת על מנת להדוף את מסכת השקרים וחצאי האמיתות של רוטמן ושותפיו.
1. הצעת החוק מבטלת בפועל את עילת הסבירות ולא רק מצמצמת אותה, כי לשרים היכולת לטול סמכות שמוקנת לדרג המקצועי (למעט סמכות מעין שיפוטית) ולהעניק בכך חסינות לכל פעולה לא סבירה באופן קיצוני.
2. הצעת החוק לא מחזירה את המצב המשפטי לימים שלפני הרחבת עילת הסבירות, אלא מעניקה לממשלה ולשרים חסינות מפני עילת הסבירות אפילו בהיקפים שנהגו בעשורים הראשונים של המדינה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
3. הצעת החוק לא מבחינה בין החלטות כלליות של מדיניות ממשלתית לבין החלטות פרטניות על מינויים ספציפיים או פיטורים, הקצאת תקציבים, הענקת רישיונות וכו'. כל ההחלטות של הממשלה ושל השרים תהיינה חסינות מביקורת על בסיס עילת הסבירות.
4. רוטמן וחבריו מסבירים שכל יתר העילות של המשפט המנהלי עומדות בתוקפן. הם כמובן מסתירים את העובדה שגם העילות הללו לא מעוגנות בחוק והן יציר כפיה של הפסיקה. אם את עילת הסבירות מבטלים בחקיקה, מדוע שהקואליציה הזו לא תמשיך אל עבר העילות האחרות ותבטלנה גם אותן בשלבים הבאים של הרפורמה ששר המשפטים מסתיר מעיני הציבור.
5. הצעת החוק לא כוללת הקמה של מנגנון ביקורת אלטרנטיבי. היא לא מחזקת את הביקורת הפרלמנטרית של הכנסת על החלטות הממשלה, לא את מעמדו של מבקר המדינה. אין בה כל התייחסות לחיזוק העילות האחרות של הדין המנהלי או החלת מנגנון של ביקורת שיפוטית רכה – שמחייבת את הממשלה לדון מחדש בהחלטה לאור הערות בית המשפט על חוסר הסבירות. אין בה כלום חוץ מחיסול עילת הסבירות.
6. הצעת החוק מקודמת כהצעת חוק מטעם הוועדה – בדיוק כפי שקודמו הצעות החוק בנושא חוקי היסוד והוועדה למינוי שופטים. המסלול הזה מאפשר חקיקה מזורזת למול הצעות חוק ממשלתיות או הצעות חוק פרטיות. יו"ר הוועדה רוטמן מנצל את סמכותו כדי לקדם באופן מזורז הצעת חוק שהיא בפועל – הצעת חוק פרטית שלו.
7. הדיון בהצעת החוק התנהל באופן חפוז ורשלני. סה"כ התקיימו 6 דיונים – מחצית ממספר הדיונים שהתקיימו לפני הקריאה הראשונה בעניין הוועדה למינוי שופטים. בפני חברי הוועדה הונחה תשתית מצומצמת של סקירה משפטית. מומחים רבים שבקשו להציג עמדתם לא הצליחו לעשות זאת. סוגיות מהותיות ומרכזיות לא נדונו. לא זומנו נציגים של משרדי הממשלה השונים. לא הוצגה כל סקירה של משפט משווה.
ובקיצור: מחטף, ביזוי של תקנון הכנסת ושל וועדת החוקה, ומופע נוסף של בריונות פרלמנטרית מבית היוצר של שמחה רוטמן ושותפיו.
מול הבריונות של רוטמן יש רק חומת מגן אחת – חומת המגן המחאה הדמוקרטית!
