מכת הפרוטקשן בישראל: הפרקליטות ערערה על גזר הדין

מחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, הגישה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בת"א ערעור על קולת עונשו של מחמוד סוכר שהורשע בסחיטה באיומים של חברות בניה וביקשה להחמיר את עונשו באופן שיהלום את העובדה שסחיטה באיומים הפכה להיות מכת מדינה.

סוכר הורשע על פי הודאתו בארבע עבירות סחיטה באיומים של שני נציגי חברות בניה למתן דמי חסות ועבירת עושק – סוכר הואשם בכך שהשתמש באיומים מרומזים לפיהם הוא השומר ביפו, לא ניתן להשתמש בשומר אחר, ואם לא ישולמו לו "דמי שמירה", הוא ידאג שייגרם נזק לאתרי הבניה. כמו כן, הורשע סוכר בארבע עבירות נהיגה בפסילה. בית המשפט השלום גזר על סוכר 14 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי; קנס בגובה 6,000 ₪; פיצוי למתלוננים בגובה 13,000 ₪; ופסילת רישיון נהיגה ל 12 חודש.

לנוכח האמור הגישו עוה"ד נועה ברח"ד ושאול אשחר מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ערעור על קולת עונש וביקשו להחמיר את עונשו ל-36 חודשי מאסר בפועל (24 חודשי מאסר בגין עבירות הסחיטה ו-12 חודש בגין עבירות הנהיגה).

במסגרת הערעור צוין כי מדובר בתיק המייצג תופעה ארצית של סחיטת דמי חסות באתרי בניה על פי חלוקה טריטוריאלית במסווה של "שירותי שמירה", שכבר זכתה לתואר "מכת מדינה". החמרת הענישה בגין תופעת סחיטת דמי החסות נדרשת וחיונית לצורכי הרתעה ומיגור התופעה. מכת המדינה זו השתרשה כל כך עד כי די באיומים מרומזים, מבלי להסתכן בשימוש באיומים מפורשים, כדי להטיל אימה על קבלני הבניה ולגרום להם לשלם את דמי החסות. קבלנים רבים ואורגנים מטעמם נאלצים לשלם סכומי עתק לגורמים דוגמת סוכר. כמו כן, מדובר בתופעה החותרת תחת עקרונות היסוד של מדינת חוק, לפיהן לכל אדם שמורה הזכות לפעול מתוך רצון חופשי מבלי חשש שבחירותיו הכלכליות יובילו לפגיעה בשלומו, חירותו ורכושו.

לאור האמור, נטען במסגרת הערעור כי טעה בית המשפט השלום הנכבד בכך שלא הסיק את המסקנות העונשיות המתבקשות מקביעותיו שלו בדבר הצורך בהחמרה במדיניות הענישה ובדבר נימוקים שונים שאותם מנה בגזר דינו, המלמדים על צורך בעונש מאסר בפועל ממושך ומרתיע לצד רכיבים עונשיים נוספים מחמירים. בהתחשב בהיקף העבירות, משכן וחומרתן, היות עבירות הסחיטה באיומים בלב מכת מדינה מתמשכת, והשילוב של עבירות הנהיגה בפסילה. העונש שהוטל על סוכר בגזר הדין לא מהווה החמרה במדיניות הענישה, ואף לא החמרה הדרגתית.

כמו כן, מתבקש בית המשפט המחוזי להגדיל את עונש הקנס שהוטל על סוכר, שכן אינו תואם את עקרון ההלימה ביחס למניע הכלכלי שעומד מאחורי העבירות נשוא כתב האישום ואינו יוצר הרתעה אישית או הרתעת הרבים, ומאחר שאינו שולל את המניע הכלכלי לביצוע עבירות הסחיטה באיומים. כן התבקש בית המשפט המחוזי להגדיל את הפיצוי לנפגע העבירה, שאינו תואם את הנזק הנפשי ותחושת האיום שחיו לצידה הקורבנות בתיק זה.