לפני כחודשיים יצאה נורית מוזס (58) מעבודתה בסביון, נכנסה לרכב והחלה בנסיעה שגרתית לביתה שבנתניה לאחר יום עבודה עמוס. נורית הספיקה לנסוע לאורך מספר רחובות עד שנעמדה ברמזור בקרית אונו ולפתע – לקתה בליבה ואיבדה את הכרתה. רכבה החל להדרדר לתוך הצומת בין הרכבים החולפים עד שלבסוף התנגש בקיר ונבלם.
דניס, עובר אורח, התקשר מיד למוקד החירום 101 של מד"א על מנת לדווח על מה שנראה תחילה כמו תאונה רגילה. במוקד החירום הדריכו את דניס כיצד לסייע באופן ראשוני והזניקו למקום צוות טיפול נמרץ ובמקביל גם את כונן מד״א חובש בכיר נעם דהן. נעם, שהיה בסמוך לזירת האירוע הגיע תוך רגעים סופרים וזיהה כי לא מדובר בתאונה שגרתית; הוא הבין כי נורית לקתה בדום לב, התחיל בפעולות החייאה וחיבר את המפעם (דפיברילטור) במהירות – המפעם הורה להתרחק ונתן לנורית שוק חשמלי אחד.
תוך רגעים ספורים נורית חזרה להכרה, מבולבלת ממה שאירע. צוות הניידת לטיפול נמרץ בראשות פראמדיק מד״א דור צברי וחובש רפואת חירום נתנאל דודקביץ׳ הגיעו למקום, העניקו לנורית טיפול רפואי תרופתי מתקדם ויחד עם נעם – החלו בפינוי לבית החולים בלינסון, כשנורית בהכרה ומתקשרת עם הצוות.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כשבועיים לאחר האירוע, השתחררה נורית מבית החולים ופגשה בנתניה את צוות מד"א שהציל את חייה יחד עם דניס שחייג למוקד 101 של מד״א, או כפי שהיא מכנה אותם: ״הנס הפרטי שלי״:
נורית מוזס: ״באותו יום סיימתי לעבוד בעשר וחצי בלילה, בזמן העבודה התחלתי להרגיש כאבים בחזה אבל הם הלכו ובאו. נכנסתי לרכב וישבתי עד שזה חלף. התחלתי לנסוע והגעתי לצומת, פתאום הרגשתי כאב חד מאוד. זה לא היה דומה לשום דבר שהרגשתי לפני. אמרתי שאחצה את הצומת, אגיע לתחנת אוטובוס ואז אראה מה עושים. הדבר הבא שאני זוכרת זה את הפנים של צוות מד״א. בתוך הניידת לטיפול נמרץ כבר חזרתי להכרה, חזרתי לחיים. זה משהו שהוא לא רגיל. התבדחנו ושרנו כל הדרך לבית החולים. אני כל כך מודה לכם, אני מרגישה שהיה שם נס, אתם הנס שלי.״
דניס סרילאן, עובר אורח שחייג למוקד 101 של מד״א: "עברתי במקרה עם האוטו וראית אותך, ניגשתי אלייך ושמתי לב שאת לא בסדר. ישר התקשרתי למוקד 101 של מד״א והם הסבירו לי ישר מה לעשות. הוצאנו אותך החוצה ואחרי 3 דקות ועשרים שניות בדיוק צוות מד״א הגיע ולשמחתנו כל השאר היסטוריה."
חובש בכיר במד״א נעם דהן: "את הקריאה קיבלתי כשהייתי בבית – דיווח על תאונה קשה ובמהירות הגעתי לאירוע. זיהיתי שאת מחוסרת הכרה. הבאתי את המפעם מהאמבולנס, חיברתי אותו וישר הוא זיהה שאת סובלת מהפרעת קצב מסכנת חיים. קיבלת שוק, והתחלתי להנשים אותך, הרגשתי שצובטים אותי ואחרי 10-20 שניות את אומרת ׳כואב לי תעצרו׳ וזה היה מדהים. אמרתי לבחור שהיה לידי שיעצור את העיסויים כי את חוזרת אלינו. צוות הניידת לטיפול נמרץ הגיע, הם התחילו בטיפול מתקדם יותר התלוויתי אליהם לפינוי ועד לבית החולים. לראות אותך עכשיו שבועיים אחרי עומדת על הרגלים עם המשפחה שלך זה ממלא ומספק ונותן לנו הרבה מאוד כוח להמשיך ולהציל חיים."
