ארכיון המדינה התיר היום (שלישי) לפרסום לראשונה אחרי 30 שנה את פרוטוקול ישיבת הממשלה שאישרה את הסכם אוסלו ב-30 באוגוסט 1993.
הפרוטוקול סווג "סודי ביותר" והתפרס על כ-80 עמודים. חלקים מהתמלול עדיין אסורים לפרסום מפאת ביטחון המדינה וחלק מן החומרים יותרו לפרסום רק בעוד 20 ו-60 שנה.
באותה ישיבה אודות אישור "טיוטת הצהרת עקרונות עם הפלסטינים" שייהפך להסכם אוסלו הראשון, מבין 18 חברי הממשלה, 16 הצביעו בעד אישור הסכמי אוסלו ושניים נמנעו – אריה דרעי מש"ס ושמעון שטרית מהעבודה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל פתח את הישיבה ואמר: "זה הסכם לא פשוט. כל הסכם אוטונומיה היה מורכב בתוקף הנסיבות, לא במלל שלו, אלא איך מתרגמים אותו בשטח, במציאות סבוכה […] ברור שלו אנחנו היינו מנהלים את המשא ומתן עם עצמנו הניסוחים היו הרבה יותר טובים. […] יש גם ניסוחים לא סימפטיים. אבל מוכרחים לראות את כל המרכיבים השונים בראייה הרבה יותר כוללת".
בהמשך דנו על התחזקות החמאס ורבין אמר: "עזה בשבילי היא טסט קייס ליכולת הגורמים התומכים בשלום התומכים באשף להתמודד עם חמאס. האם זה ילך בכיוון הזה או בכיוונים אחרים? אני מעריך שבעיקרו בכיוון הזה, אבל אין ודאות. אבל צה"ל קיים. יש סגירה של עזה מכל הכיוונים".
שר החוץ דאז שמעון פרס ז"ל הגיב: "יש התחייבות מפורשת שעם החתימה על הצהרת העקרונות תהיה הודעה של עראפת על הפסקת הטרור". הוא הוסיף כי בירדן המלך התגבר על חמאס וכי פואד בן אליעזר צופה שגם אש"ף יתגבר על חמאס. לאחר מכן הוא הזהיר: "אני חייב לומר שיש אפשרות שכל העסק של אש"ף יתפרק ותהיה כאן מין איראן חמאסית". עוד אמר: "גם אני חושב. אז תן לו נשק, תן לו משטרה. תראה איזה מצב אבסורדי – מאש"ף אתה לוקח את המשטרה. לחמאס אפילו אתה משאיר כמה אקדחים […] נניח אש"ף יעלם, עם מי נדבר? על מה ננהל משא ומתן?"
באופן מפתיע פרס התנגד לפינוי התנחלויות: "הם הסכימו שההתנחלויות ישרקו כפי שהן, גם ברצועת בעזה […] אין הורדת התנחלויות. […] לא ויתרנו על אף שטח, לא הורדנו אף התנחלות, שמרנו על אחדות ירושלים, הקפדנו על ביטחון ישראל […] זו הזדמנות חשובה וטובה וצריך לאשר אותה".
הרמטכ"ל דאז אהוד ברק נכנס לשיחה ואמר: "מקריאה ראשונה אני מבחין בבעיות קשות ביותר בישום רכיב הביטחון, הן בשלב של עזה ויריחו והן בשלב הרחוק יותר. יש הנחה לגבי רצונה הטוב והיעילות של המשטרה פלסטינית […] לגבי השב"כ שיקימו הפלסטינים, הוא צופה שיתוף פעולה מוגבל מאד איתם. הוא גם צופה אלמנטים קיצוניים אצל הפלסטינים שינסו לטרפד את ההסכם".
רבין השיב לו: "כולל בחברה הישראלית, אבל זה לא עניינך".
פרס אמר: "בואו ניתן לרוב את המשטרה כדי להגן על עצמו. אחרת, גם אין שום סיכוי לבחירות. החמאס ימעך אותך ליד הקלפיות. לנו יש תפקיד אידיוטי, להגיד שיש רוב, שאנחנו לא מכירים בו, ולשתק את המיעוט בכוח הזרוע".
השר דרעי אמר: "כולם יודעים מה חשיבותו של השלום בשביל הרב עובדיה יוסף. אצל ש"ס, להבדיל ממפלגות חרדיות אחרות, השלום הוא דבר מרכזי. לצד זאת מזכיר שציבור המצביעים של המפלגה די ימני בשל ההיסטוריה, האתרים הקדושים ו-'שטיפת מוח שעשו לו כל השנים'. יהיה לו קשה לקבל את ההסכם. לכוחו המוסרי וההלכתי של הרב עובדיה יוסף תהיה השפעה גדולה. נצטרך להסביר לציבור איזה פיקוח נפש היה כאן. צריך עדיין להתעמק בהסכם מבחינה הלכתית. כל הנושא עדיין לא ניתן לעיכול. זה לא דומה לביקורו של סאדאת בירושלים, כשהאויב הכי גדול שלנו מגיע ולמרות הנאום הקשה שלו, הוא בא וישב בכנסת ישראל. פה עדיין לא רואים שום דבר. ערפאת הוא נעלם. המשלחת הפלשתינית לא ברורה. לא יודעים מה יהיה בשבוע הבא. בינתיים, הכל אלו דברים עלומים, עם הרבה חששות. עדיין, פסיכולוגית, הציבור לא עיכל שהולכים לתהליך שלום".
דרעי אמר לשרי מרצ: "ברור שבשבילכם זה הישג. סוף-סוף הצדקתם את הישארותכם בממשלה. אבל אתם יודעים ששלום לא עושים רק בין שני צדדים, צריך שגם העם יהיה איתך".
השרה שולמית אלוני השיבה: "יש לי הערה אחת שאני מרגישה צורך לומר אותה – האם המצב הביטחוני היום הוא מאה אחוז? האם האלטרנטיבה, בלי לעשות את ההסכם הזה, תבטיח מצב בטחוני טוב יותר, כאשר העם שנתון תחת השלטון שלנו, תאבד לו כל תקוה והחמאס יעלה שוב ואנו נמשיך בסגר, ונמשיך בחוסר התקווה שם? לנושא הביטחוני ניתנו תשובות מקסימליות בהסכם, כפי שהוא מובא פה, ואני חושבת שהוא מכוסה מכל צד ומכל זווית מקסימלית ואינו צריך לעורר הרגשה, שאנו מסכנים פה יותר מאשר האלטרנטיבה, אלמלא היה ההסכם הזה. אנו יודעים, שאי אפשר לצפות שלא יהיה מה שאנו קוראים 'טרור', אם לאנשים החיים זה 20 וכמה שנים תחת השלטון שלנו, לאחר כל התקוות שהיו, לא תינתן תקווה לאיזו שהיא מסגרת משלהם – אותה אוטונומיה".
היא המשיכה: "על כן, כשאנו בודקים את האלטרנטיבה מצד אחד, ומצד שני, את התקוות, את ההבטחות שלנו ואת הרצון שלנו לפריצת דרך, נדמה לי, שמה שצריך לעשות היום או מחר בבוקר, זה להפשיל שרוולים, לקבוע את הועדות ולהתחיל ללכת לפתרון, משעה שתהיה חתימה, ואני מקווה שתהיה חתימה בשעה טובה בהקדם. תוך כדי עבודה יעלו בעיות לאין ערוך, הדרך היא ארוכה, ויהיו עליות ומורדות, ואף אחד מאתנו, לפחות מאלה שאמרו שצריך לדבר עם אש"ף וללכת קדימה, איננו אומרים: 'אמרנו' ושזה פחות מדי. כל מה שאנו אומרים, שההסכם הזה הוא טוב. הוא יפתח בפנינו קשיים, אנו נוכל להתמודד אתם, אבל הוא נותן תקוה לשני העמים באזור הזה, לחיות זה בצד זה ולהתחיל להביא את בשורת השלום לכלל הציבור. מבחינת הביטחון, אני חושבת שיש פה מספיק ערבויות והאלטרנטיבה אינה מבטיחה יותר בטחון, מאשר ההצעה שהובאה לכאן".
רבין סיכם: "ברור שבעיות הביטחון בנסיבות האלה הן בעיות קשות ונצטרך לתת להן תשובה. יש כאן צורך לחלק שותפות עם הפלסטינים, כשאינך יודע בוודאות איך הם ינהגו בהסדר. אם ניקח את עזה תחילה, נניח שאנחנו יוצאים מעזה – אני מניח שנעשה את הכול בשלבים, איני בטוח שעזה העיר תהיה דוקוא ראשונה. אולי שני מחנות הפליטים. נצטרך לעשות זאת בשלבים כדי לראות אם הם משתלטים שם או לא, מי המשתלט, איזה כוח, להכיר אותו, לדבר איתו. לא נעשה את זה בשיטה שהולכים הביתה – נקודה".
רבין הוסיף: "הבעיות תהיינה קשות ואני מוכרח לומר, בכל אוטונומיה הן תהיינה יותר קשות מהיום. כי היום אתה בשליטה טוטאלית ואילו באוטונומיה, אתה בשותפות והמבחן יהיה על שותפות. אני לא מציע לטשטש את זה. אם יש מציאות של שותפות עם עוד גורם אחד, הסיפור שונה. לכן, יש בעיות קשות. ביהודה ושומרון זו בעיה יותר קשה, לכן הדירוג פה הוא חשוב, כדי לנסות את המבחן בעזה. היום אתה נוסע לדולב, אני לא יודע אילו וואדיות אתה עובר, כמה כפרים יש בדרך. היום בשביל להגיע לאלון-מורה ולכל מיני מקומות כאלה, צריך לעבור דרך שכם. אני לא רוצה להכניס אתכם לכל הפרטים, אבל הרמטכ"ל מכיר את העניין, תפקידו להכיר והוא בא והציג את הדברים, לא בהקשר של הנייר הזה".
עוד דובר באותה פגישה על הגדרת "עקורי 67'" – שברחו ממזרח ירושלים במלחמת ששת הימים, סיכון לעלייה בפשיעה בשל שיתופי פעולה בין עבריינים ישראלים ופלסטינים והצורך להגיע להסדר בין המשטרות, היחסים עם סוריה ועל היחס להפגנות הימין.
