"קראו לתלות אותי על עמוד, אני עושה כמיטב יכולתי לתרום לביטחון המדינה"

מאז יום הטבח שאירע ביום שבת ה-7 באוקטובר של מחבלי חמאס-דאעש ביישובי עוטף ישראל, מתמודד ניר אבישי כהן, פעיל זכויות אדם ולשעבר דובר ארגון "שוברים שתיקה" עם תגובות רבות בגנותו בשל פעילותו כנגד "הכיבוש" ודעותיו הנחרצות כנגד המדיניות של ישראל כלפי הפלסטינים.

ניר, בן 42 רס"ן במילואים הוקפץ למילואים יומיים אחרי הטבח המזעזע ושיתף על כך בעמוד הטוויטר שלו: "תשע וחצי בערב עכשיו, לפני שעתיים חזרתי מחו"ל. אני כבר עם מדים ונשק, בדרך דרומה למילואים. אני הולך למלא את תפקידי כקצין אג"ם של החטיבה שאחראית על הגנת הגבול עם ירדן ומצרים. כמו כולם אין לי מושג כמה זמן אהיה מגוייס ומה יוליד יום. כמו בכל אינספור הפעמים בהם שירתי במילואים, גם הפעם, כל עוד אהיה על מדים לא אכתוב כאן את דעותיי האישיות. אבל רגע לפני שאני גוזר על עצמי שתיקה, אני מבקש לכתוב כאן כמה מהמחשבות שלי:

1. אין שום דבר בעולם שיכול להצדיק טבח של מאות בני אדם חפים מפשע. מאות הטובחים הם תתי אדם מהסוג הנחות ביותר. כך גם מי שתומך ומצדיק אותם.

2. עכשיו זה זמן מלחמה, הדבר הראשון כרגע הוא להגן על הבית, על המדינה. שלא נתבלבל, זו אינה "מלחמת אין ברירה", אפשר היה למנוע אותה, אבל כעת זה כבר מאוחר מידי. כעת אין ברירה אלא לאחוז בנשק ולהגן על אזרחי ישראל.

3. אני הולך להגן על המדינה שלי מפני אויבינו. האויבים שלנו הם ארגוני טרור רצחניים אשר נשלטים על ידי קיצוניים איסלאמיים. אסור שטבח של חפים מפשע ישראלים יענה בטבח של חפים מפשע פלסטינים.
חשוב לזכור, העם הפלסטיני הוא לא האויב שלנו. מיליוני פלסטינים אשר חיים כאן איתנו בין הים לירדן, הם לא האויב שלנו. בדיוק כמו רוב הישראלים כך גם רוב הפלסטינים, רק רוצים לחיות את חייהם בשלווה ובכבוד.
שני העמים שחיים פה, העם היהודי והעם הפלסטיני, שבויים כבר עשרות שנים בידי מיעוט דתי אלים. בשני הצדדים, מיעוט דתי אלים מושך את הסכסוך לאלימות מזעזעת. כן, אני משווה בין ראשי החמאס לבין ראשי הציונות הדתית. בשני הצדדים תפיסה דתית קיצונית מכתיבה התנהלות אלימה.

3.המלחמה הזו תסתיים במוקדם או במאוחר. בסיומה שני העמים יהיו חייבים לערוך חשבון נפש עם המנהיגים. עלינו להתעורר ולא לתת לקיצוניים לשלוט פה. הפלסטינים והישראלים יהיו חייבים להוקיע את הפונדמנטליסטים. הישראלים יהיו חייבים להעיף מהשלטון את בן גביר, סמוטריץ' וחבורתם, והפלסטינים יהיו חייבים להעיף מהשלטון את ראשי החמאס.

4. ברגע השבר הגדול ביותר של החברה הישראלית מתגלה האמת. מתגלים אוהבי המדינה האמיתיים, אלה שעושים. לעומתם נחשפת ערוותם של עלובי הטוויטר הטיקטוק, חבורה של אפסים שחוץ מלטנף ולהסית, לא תורמת דבר למדינת ישראל. זו שעתם של העושים, מגיני ישראל. בסוף המלחמה נבוא בחשבון עם האפסים גיבורי המקלדת.

5. בתוך הכאב המחריד והשבר העצום, אני מנסה לחפש רסיסי תקווה. זמן קצר לאחר מלחמת יום כיפור הנוראית, נחתם הסכם השלום בין ישראל ומצרים. עלינו להפנים כי אין נכס ביטחוני גדול יותר מהשלום. גם הצבא החזק ביותר לא יכול להגן על המדינה כמו ששלום מגן. לעולם דרך השלום תהיה עדיפה על דרך המלחמה, זו שאנחנו צועדים בה כבר יותר מידי זמן.

בסוף המלחמה, אחרי שיקברו אלפי הרוגים ישראלים ופלסטינים, אחרי שנסיים לשטוף את נהרות הדם, נהיה חייבים להבין כי אין ברירה אלא ללכת בדרך השלום, שם טמון הניצחון האמיתי.

לסיום כתב: "זהו, עכשיו שקט, אני עוזב את המרחב הוירטואלי. תיכף אגיע לבסיס ואתרום את תרומתי להגנה על אזרחי מדינת ישראל. הלב הקרוע עם משפחות הנרצחים והנעדרים. ניפגש כאן או על בירה צוננת בשש אחרי המלחמה, נעשה הכל כדי שזו תהיה המלחמה האחרונה."

לאחר הפוסט, ניר הוצף בתגובות, חלק חיזקו וחלק תקפו אותו. "פוסט עלוב כמו שכתבת זו יריקה בפרצופה של המדינה, ויריקה גדולה עוד יותר במשפחות האבלות והכואבות, ובמשפחות שעדיין לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהם, תעשה טובה לעצמך למדינה ולכולנו, ופשוט תפשוט את מדי הזית ואת הדרגות מהכתפיים אתה לא ראוי להן ותלך מאיתנו, אבוי לנו אם היה לנו צורך שאחד כמוך "יגן" עלינו!! " כתבה בעמוד הפייסבוק שלה בתגובה שקמה סבג יונה כהן.

ניר גם קיבל המון תגובות חיוביות וביניהם את תגובתה של ענתי גובר שכתבה: "אין נכס ביטחוני גדול יותר מאשר שלום" כותב ניר אבישי כהן. וזו צריכה להיות ההפנמה בעקבות המציאות הקיצונית שאנחנו חווים כרגע. וזו תקוותי."

התגובות כאמור היו לכאן ולכאן אך ניר החליט הלילה לפרסם פוסט נוסף בעקות איומים שקיבל ובו כתב: "עד עכשיו התעלמתי מכל מיני הזויים שהסיתו ופירסמו עליי שקרים, חלקם אפילו קראו לתלות אותי על עמוד. אבל בעקבות עשרות הודעות שקיבלתי היום על הפוסט שבתמונה, החלטתי להגיב. הפוסט הזה קיבל תוך כמה שעות מעל 4000 שיתופים. הקדמתי את חזרתי מחו"ל כדי להתגייס בצו 8, נסעתי משדה התעופה ישר לצבא, ומאז אני פה. בינתיים לא הצלחתי אפילו לצאת להתרעננות בביתי. בשעה הקשה הזו, בדיוק כמו מאות אלפי מילואימניקים אחרים, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, אני עושה כמיטב יכולתי לתרום לביטחון המדינה שלנו. אני לא מבקש תודה מאף אחד, אני לא צריך הערכה מאף אחת. אני מגן על המדינה הזו מתוך אמונה אמיתית שזה הבית של כולנו, יהודים וערבים, מתוך אמונה שאין לי ארץ אחרת. המינימום שנדרש כעת הוא לא להסית, זה המינימום. שיהיה ברור, גל ההסתה והשנאה הזה לא מרפה את ידי, אני נחוש בדעתי להמשיך למלא את תפקידי הצבאי בצורה הטובה ביותר. בתקווה לימים שקטים וטובים יותר, ימים של שלום."