נשיא המדינה יצחק הרצוג פרסם היום (שבת) טור מיוחד ב"ניו יורק קטיימס".
אני כותב את המילים האלו מירושלים, אחרי מפגש עם משפחותיהם של חלק מ-241 האנשים שנחטפו על ידי מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר. בעזה, יש כעת בני ערובה יהודים ישראלים, מוסלמים ישראלים, ואזרחים זרים בני עדות שונות.
הפגישות עם המשפחות הללו היו הקשות והעמוסות ביותר שקיימתי בכל שנות חיי בשירות הציבורי. שוחחתי גם עם חלק ממשפחות של יותר מ-1,400 איש מבני עמי שנהרגו באותו יום, רבים מהם נרצחו בחדרי השינה ובמטבחים שלהם, או כשרק רקדו בפסטיבל מוזיקה. כשחזרתי מאחד הקיבוצים שנהרס באותו פיגוע נאלצתי לשטוף את הדם מהנעליים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
טרגדיה היא חלק מהחיים בישראל, וידעתי שזה יהיה חלק מכהונתי כנשיא. אבל אף אחד לא דמיין טרגדיה כזו.
בניגוד לרצוננו, בישראל, אנחנו מוצאים את עצמנו בנקודת מפנה עבור המזרח התיכון ועבור העולם כולו, ובמרכזו של מה שהוא לא פחות ממאבק ציוויליזציה. זה לא קרב בין יהודים למוסלמים. וזה לא רק בין ישראל לחמאס. זה בין אלה שדבקים במוסר האנושי, לבין אלו התומכים בברבריות שאין לה מקום בעולם המודרני.
בדיוק כמו דאעש ואל-קאעידה, גם למחבלים של חמאס שתקפו בתים ומשפחות ישראליות לא הייתה שום התלבטות לגבי שריפת תינוקות. הם עינו ילדים, אנסו נשים והרסו קהילות חפצות שלום. הם היו כל כך גאים במעשיהם שהם דאגו לתעד אותם בסרטוני וידאו ואף לשדר אותם בשידור חי. הסרטונים הללו יישארו לנצח כתם על אותם פלסטינים ותומכיהם שחגגו את היום הזה, והוכחה לקלקלתם של הטרוריסטים ולרעיונות שהעניקו להם השראה.
אבל מה שמטרידה אותי כמעט באותה מידה, היא ההבנה שרבים בעולם, כולל בעולם המערבי, מוכנים לתרץ את הפעולות הללו או אפילו לתמוך בהן באופן מוחלט. בבירות אירופה ראינו עצרות תמיכה להשמדה מוחלטת של ישראל "מהנהר ועד הים". פרופסורים וסטודנטים באוניברסיטאות אמריקאיות נושאים נאומים וחותמים על הצהרות המצדיקות טרור, אפילו מהללות אותו.
שמענו ממשלות מסוימות שלא מגנות את חמאס, אלא מגנות את תגובת ישראל ואף מבקשות להצדיק את הזוועות של חמאס. לא היה עולה על הדעת לשמוע בלבול מוסרי שכזה לאחר פיגועי 11 בספטמבר, או לאחר ההתקפות בלונדון, ברצלונה, ובגדד. כפי שציינתי בנאומי בפני שני בתי הקונגרס האמריקאים השנה, הטרור "סותר את עקרונות השלום הבסיסיים ביותר של האנושות". מסתבר שלא כולם מסכימים עם האמירה הזו.
כל זה מראה שהתנגשות הערכים הזו מתרחשת לא רק כאן בישראל, אלא בכל מקום – וכי אידיאולוגיית הטרור מאיימת על כל האנשים ההגונים בעולם ולא רק על היהודים. ההיסטוריה לימדה אותנו כי אידיאולוגיות מרושעות לרוב מכוונות קודם כל אל העם היהודי – אך נוטות לא לעצור שם. אנו מוצאים את עצמנו בחזית הקרב הזה, אבל כל העמים מתמודדים עם אותו האיום, והם חייבים להבין שהם עלולים להיות הבאים בתור.
מאז שחמאס כפה עלינו את המלחמה הזו, הצבא שלנו פועל כדי לחסל לצמיתות את האיום הבלתי נסבל הזה, ולאפשר את החזרת בני הערובה שלנו. המשמעות היא לחימה בשדה קרב שחמאס יצר בעזה במשך שנים רבות- שדה שבו מסתתרים מחבלים מאחורי ובתוך אוכלוסייה אזרחית. זהו שדה קרב עם מנהרות טרור מתחת לרחובות של אזרחים, שדה שבו לא מונעים מקורבנות אזרחים חפים מפשע למות בכל מחיר. הקורבנות הללו מעודדים על ידי חמאס כדי למשוך אהדה עולמית, ולהקהות את תגובתה ישראל. לא רק שחמאס מאחסן רקטות מתחת לבתי ספר ובתים, המודיעין שלנו והודאות של מחבלים שנעצרו מראים שמרכז הפיקוד של חמאס מוסתר מתחת לבית החולים המרכזי של עזה.
התוצאה של הטקטיקות המחליאות הללו היא הסבל האזרחי שכולנו צופים בו. דיווחים רבים על הקשיים ההומניטריים בחלקים מעזה אינם ניתנים לאימות, אבל יש סבל אמיתי, וזה מעסיק גם אותנו. אלה הם שכנינו, ונסיגתנו המלאה מעזה ב-2005 נועדה לתת להם חיים חופשיים ולפתוח את הדלת לשלום. לחרדתנו, חמאס ותומכיו הפלסטינים הרבים בחרו אחרת.
גם בזמן שחמאס יורה מאות רקטות לעבר הערים שלנו והחיילים שלנו נופלים בקרב, אנחנו נותנים אזהרה מוקדמת לאזרחים בעזה באמצעות עלונים ושיחות טלפון, כדי שיצאו מאזורי הקרבות הראשיים ועל מנת שנוכל לאפשר סיוע הומניטרי דרך גבול עזה עם מצרים. מאות משאיות סיוע כבר הגיעו, כאשר כל יום צפויות להגיע משאיות נוספות.
אבל מי שחושב שניצול ציני של סבל אזרחי יכבול את ידינו ויציל את חמאס הפעם, טועה. עבורנו ועבור הפלסטינים הסבל יסתיים רק על ידי סילוק חמאס. כל מי שמנסה לקשור את ידינו, פוגע, בכוונה או שלא, לא רק בהגנה של ישראל אלא בכל תקווה לעולם שהזוועות הללו לא יתרחשו שוב.
בחודשים ובשנים שלפני הטבח של החמאס, התחלנו לראות סימנים להופעתו של מזרח תיכון טוב יותר, מהמפרץ הפרסי ועד צפון אפריקה – כזה עם השראת קידמה ושותפות, כזה שבו מדינת ישראל יכולה סוף סוף להרגיש בבית בקרב שכניה במזרח התיכון.
האם כך יראה העולם בסיום המשבר הזה? או האם זה יהיה העולם הרצוי על ידי הפונדמנטליסטים הרצחניים של חמאס?
שאלות אלו יהיו מפתח בין הנושאים האסטרטגיים שעל סדר היום בדיון עם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן במהלך ביקורו באזור החל מיום שישי – כפי שאותן שאלות עלו במהלך ביקורו של הנשיא ביידן לפני מספר שבועות.
הרבה עומד על כף המאזניים ברגעים אלו, לא רק עתידה של ישראל.
ב-7 באוקטובר כולנו התעוררנו לאתגר מזעזע המאיים על התקווה ועל המוסר שלנו. האופן שבו נעמוד באתגר יעצב את העתיד שלנו.
