שידור חי: עצרת 100 ימים של גיהנום! "את החטופים צריך להשיב עכשיו"

הבוקר (ראשון) מציינות משפחות החטופים 100 ימים שיקיריהם מוחזקים בשבי ברצועת עזה. עשרות אלפי אנשים הגיעו במזג האוויר הגשום לתמוך במשפחות ולקרוא להשבת החטופים.

עמוס תמם ושלום מיכאלשווילי הנחו את השעה השלישית והרביעית של העצרת. בין האמנים שהופיעו: עילי בוטנר, נועם קליינשטיין, רועי בר נתן, עינת בן חמו, היהודים, זהבה בן ואמיר דדון.

יעל אדר שבנה תמיר נרצח בשבי חמאס וגופתו עדיין מוחזקת שם אמרה: "תמיר, בני בכורי נרצח! נרצח בשל יהירות ואי לקיחת אחריות על המתרחש בגבולות המדינה ותחומיה. תמיר נרצח כשיצא להגן על היישוב – קיבוץ ניר עוז- בהיעדר הגנה. תמיר נפצע קשה ונחטף פצוע. תמיר נרצח בהיעדר טיפול רפואי מיידי! אין משימה דחופה יותר מהשבת החטופים- עכשיו, אתמול- לא מחר!"

מעיין אדם ששכלה את אחותה מפל ז״ל אמרה כי "ב- 7 באוקטובר אחותי האהובה מפל מתה אבל התקווה לחייהם של החטופים רק נולדה. צוואתה של מפל היא להבטיח שלא נפקיר איש כמו שהיא הופקרה. בואו ננער עכשיו את היקום עד שכולם יצאו".

גילי מנגיסטו בן משפחתו של אברה מנגיסטו שנמצא בשבי חמאס מעל 9 שנים: "תארו לעצמכם איך מרגישים אימו, אביו, אחיו ומשפחתו של אברה הנמצא בידי החמאס 3415 ימים? מעל ל9 שנים של לילות ללא שינה. המון שעות של דאגה, כאב וסבל. אולי רבים בחברה הישראלית ואולי גם בממשלה שכחו אותו, אך אנחנו בני המשפחה שלו חיים כבר מעל ל9 שנים בתופת שאתם מרגישים מה07.10".

זוכה פרס נובל פרופסור אהרון צ׳חנובר אמר כי "הזמן הזה מסכן את חייהם של החטופים סכנה של ממש. מדוע בנינו מדינה אם אין היא יכולה להבטיח את זכותם היסודית של תושביה? הסיסמה שהפכה ללוגו הצבאי ושחרוטה עדיין בחדר המטכ״ל ההיסטורי ״תדע כל אם עברייה…״ תתרוקן מתוכנה הרחב של האחריות לגורל בניה".

דבורה עידן עמר, אמו של צחי עידן שנמצא בשבי חמאס: "בני נחטף בשבת השחורה כשבתו נרצחה לו בידיים. 100 ימים וההפקרה רק הולכת ומעמיקה והסיוט הולך ונעשה קשה מרגע לרגע. כל יום אני שומעת את צחי אומר לי ״אמא המשיכי אל תשברי, אני אגיע והכל יהיה בסדר״ ואני עונה לו ״המשפחה כולה מגויסת עבורך צחי אהוב, אנחנו עושים הכל״. מיטוט החמאס יכול להיעשות עוד זמן, את החטופים צריך להשיב עכשיו".

שאבו א סייד אבא של הישאם א סייד שנמצא בשבי חמאס משנת 2015: "הבן שלנו פגוע נפשית, נכנס לעזה בצורה לא חוקית בשנת 2015 כשהוא לא יודע מה הוא עושה. החליטו להחזיק אותו ולהשתמש בו כקלף מיקוח מול מדינת ישראל. אנחנו קרוב ל9 שנים מחכים ומרגישים שהוזנחנו על ידי המדינה. אנחנו באנו היום לזעוק עם המשפחות שצריך להחזיר את החטופים קודם ואז למוטט את חמאס".

בשעה החמישית והשישית לעצרת שתימשך עד השעה 20:00 בערב, עלו להנחות דניאל ליטמן, אליאנה תדהר, קובי פרג' וירון ברובינסקי. בין האמנים שהופיעו: כנסיית השכל, אסף אמדורסקי, טדי נגוסה ואלי לולאי.

יחיא מחמיר, ישראלי מוסלמי, הפועל למען הסברה במסגרת ארגון Standwithus, טס יחיא למדינות רבות ונלחם בארגון הBDS באמצעות חוויותיו האישיות שחווה כערבי בישראל. "הטיל שפגע בכל אחד מאיתנו לא שאל אותנו אם אנחנו ערבים או יהודים. למרות שזה קשה, אני מבקש מכן משפחות יקרות: תסתכלו ימינה ושמאלה ותראו איזה תמיכה יש לכם מכולם. אני גאה להיות ישראלי וגאה לייצג את הדגל, המדינה והצבא בכל העולם, ולספר איך מוחקים שנאה!"

העיתונאי איתי אנגל אמר כי "ב-23 שנים האחרונות תיעדתי את כל הזוועות בעולם. אונס שיטתי באפגניסטן, מלחמה בעיראק, מלחמה בסוריה ואוקראינה. אבל תמיד כשחזרתי הביתה הרגשתי שאין סיכוי שדברים כאלה יתרחשו כאן בבית שלי. חייתי במחשבה הזו עד ה7 באוקטובר ואז בשעה אחת הכל השתנה. הכל היה שם – הוצאה להורג של משפחות, שריפה של משפחות בעודן בחיים, אונס נשים לפני הילדים. והכל כאן בבית. אין כאן מאבק בינינו על מי שרוצה לשחרר את החטופים ומי שלא, כולנו רוצים אותם בחזרה איתנו. אם זה לא יקרה זה ילווה אותנו לכל החיים."

מנדנה דייני, פעילת זכויות אדם, מהגרת מאיראן וכיום חיה בלוס אנג'לס. חסידה למען ישראל והעם היהודי אמרה: "לאי צדק אין שני צדדים או גבולות ברורים וכל ניסיון למסגר הוא מעליב באופן עמוק. אין דבר אחד או פעולה אחת שננקטת על ידי חמאס שצריכה הקשר מאז ה7 באוקטובר. הפעולות האלו של חמאס נועדו לייצר סבל ככל האפשר. כל אחד מהחטופים הם אנשים עם חלומות, תקוות ושאיפות שהגיע הזמן שייראו אור יום. אנו כאן לחבק אתכם ולהיות איתכם ולהמשיך להקים ארגונים למען שחרורם. ישראל אומה של תקווה עם ערכים מודרניים, היא עומדת לצד זכויות נשים ולהט״ב, וזכויות שוות לכולם. זו זכות לעמוד ולהמשיך להראות את האנושיות שלנו."

מירב סבירסקי אחותו של איתי סבירסקי שנחטף מביתו בקיבוץ בארי אחרי שאימו נרצחה אל מול עיניו: "כשהודיעו לי שהוריי נרצחו הודיעו לי גם שאיתי נחטף, היה לי ברור שהדבר הראשון שהמדינה תעשה זה להחזיר אותו. אז איך יכול להיות ש100 ימים עברו ואיתי עדיין לא פה?
היום אנחנו כבר יודעים שיש רק אפשרות אחת להחזיר אותם בחיים- רק עסקה תחזיר אותם. אני מבקשת שלא ננרמל את המצב הזה. דברו על זה בבית, בעבודה, במכולת עם חברים ודברו עם אנשי ציבור שאיתם אתם בקשר ותמשיכו לעשות רעש. המשיכו לפעול, לזעוק ולהיות איתנו כי החטופים הם בסופו של דבר של כולנו."

איתי רגב, שנחטף מפסטיבל המוזיקה ברעים ושוחרר משבי חמאס: "עמדתי כאן מולכם לפני חודש בערך וקיוויתי שדברים ישתנו וייראו אחרת. לצערי אני עומד מולכם כאן חודש אחרי ועדיין יש 136 חטופים שמוחזקים בתנאים נוראים בשבי חמאס בלי אוכל אוויר ואור שמש.
בשבי, הייתי ביחד עם עומר שם טוב והגעגוע אליו רודף אותי יום-יום. יום אחד שם, שרתי לו ״הכאב גדול ואין לאן לברוח, עשה שייגמר כי לא נותר בי כוח״. כשסיימתי לשיר, עומר אמר שלא ייגמר לנו הכוח ואנחנו נצא מכאן. עוד שבוע, הזמן של עומר בשבי מכפיל את הזמן שאני הייתי.
חייבים להתעורר! כל דקה ושנייה קריטית ומחייבת עסקה עכשיו!"

פרופ' חגי לוין, ראש הציר הרפואי במטה המשפחות להחזרת החטופים: השבוע פרסמנו דו"ח חמור על הסיכונים לבריאות החטופים, כולל 38 מקרים ספציפיים שהמשפחות ביקשו לפרסם. על בסיס מידע רפואי ועדויות של גיבורים וגיבורות ששרדו תיארנו את הסיכונים הבריאותיים של החטופים: הרעבה ותזונה לקויה, היעדר מים ראויים לשתייה ואוויר נקי, היגיינה ירודה, חושך, בידוד והיעדר תנועה. החוטפים עוקבים אחריהם כל הזמן ואין להם כלל פרטיות. החטופות והחטופים סובלים מהתעללות פיזית, נפשית ומינית. כולם בסכנת חיים מידית. את כולם צריך לשחרר – עכשיו! העובדה שהצלב האדום טרם ביקר אותם היא חרפה לאנושות. אנו מקווים שיקבלו השבוע תרופות, אבל אסור להסתפק בכך. אם יש חטופות בהריון מאונס, הן צריכות לקבל טיפול, עכשיו!"

אביבית יבלונקה, אחות של חנן יבלונקה שנחטף ממסיבת המוזיקה ברעים: "בשביעי לאוקטובר חנן הפתיע אותנו. לא ידענו שהוא במסיבה עד שעות הערב כשהתברר שהלך לבלות עם חברים. חנן נעלם במשך 90 יום, הוגדר נעדר ואנחנו עליו ובעקבותיו, לא מפסיקים לחפש אותו ולהתחקות אחריו עד שהתקבל מידע חדש והסטטוס שונה לחטוף. אני מאמינה ומתפללת שחנן יחזור ויזכה ליהנות מילדיו ויראה את כל הטוב שבהם בדיוק כמו כל הטוב שיש בו, מהלב הזהב שלו והחיוך הכובש."

דביר קופרשטיין, אחיו של בר קופרשטיין שנחטף מפסטיבל המוזיקה ברעים אמר כי "ב-7 באוקטובר בר עבד כמאבטח במסיבה. בר לא ברח. הוא נשאר בשטח, טיפל בפצועים, הוא פתח את השער האחורי של המסיבה ואיפשר לאנשים לברוח מהמקום, פתח נתיב מילוט ותפעל את הסיטואציה בצורה מושלמת. בגלל היותו חובש קרבי הוא הגיש עזרה בלתי פוסקת תחת אש ועשה 4 נגלות של פצועים עם הג’יפ שהיה במסיבה לכיוון ישוב פטיש ואז חזר למסיבה. כשדיברנו איתו הוא אמר לנו שהוא מפנה את האנשים ויוצא לכיוון הבית. עד שנחטף. בסרטון ששיחררו חמאס באותו בוקר נורא ראו את בר עם עוד ארבעה בחורים שלנו, כשהוא שוכב אזוק עם הפנים לרצפה, מרים את הראש וצועק. בהתחלה הוא צעק "בר, בר", כנראה שאלו אותו איך קוראים לו. ואז שמעו אותו צועק: "תטפלו בו! תטפלו בו!" גם ברגע הכי משפיל, הכי מפחיד שיכול להיות, בר דואג למי שנמצא לידו. זה בר שלנו."

בשעה השביעית והשמינית של העצרת, בהנחייתה של לינוי בר גפן, מקיימים צעירי המשפחות שיח פתוח עם הקהל אשר מציפים בפניהם שאלות רגישות, מאתגרות, וכל זאת במטרה לקיים שיח עמוק ונוקב על תחושותיהם, על המשך המאבק לשחרור החטופים ועל הפעולות שיש להמשיך לנקוט.

שעות אלו מלוות מוזיקלית על ידי אמנים רבים שהגיעו מהעוטף, שעד השבת השחורה, התקיימה בו סצנה מוזיקלית פעילה ובועטת. ביניהם: לינור עין גדי, יוצרת וזמרת מקיבוץ מפלסים, סיגל אמסלם, זמרת ויוצרת משדרות, ההרכב המוזיקלי "נסיעה דרומה" של שי נמני וצור גולן. להקת פונג'ה (Fungua): איתי וגיא גולן מקיבוץ דורות, שביט נוי מכפר עזה, צור גולן מקיבוץ סעד, דן עובד מרוחמה, אמיתי מן מכרמיה ושי נמני מקלחים. אבי ועקנין, מוזיקאי ויוצר משדרות שבשנים האחרונות עשה סבב הופעות בחו"ל בזכות הסרט שלו Rock in the Red Zone.

תשובות הצעירים על השאלה שנשאלה על ידי חניך במכינת "חביבה רייק", כיצד כבני נוער בני 18 ניתן לעזור למשפחות במאבק:

מור, נכדתה של ברכה לוינסון שנרצחה בביתה בקיבוץ ניר עוז אמרה: "כמשפחה שכולה אני חושבת שהדבר שהכי יעזור לנו זה להמשיך לחבק, לעטוף ולרצות לשמוע עוד. לרצות לדעת מי הבן אדם מאחורי הסיפור. לא לשכוח גם אחרי 100 ימים את מה שקרה באותה השבת, כולנו היינו רוצים שלא ישכחו את יקירינו."

דריה גונן, אחותה של רומי גונן שנחטפה מפסטיבל המוזיקה ברעים: "אני ממש מתרגשת לראות שיש פה אנשים שמקדישים מהזמן שלהם, שנשארים ערים כל הלילה רק בשביל להיות איתנו. אני קוראת לכם להשאיר את המאבק על סדר היום הציבורי, אני מזמינה אתכם להזכיר את היקירים שלנו בכל מקום."

תשובות הצעירים על שאלה שעלתה מחניכה בתנועת הנוער "מחנות העולים", מה נותן להם כוח להמשיך במאבק ולאגור כוחות:

שירה מטלון, אחיינית של יוסי ואלי שרעבי אשר נחטפו כל אחד מביתו בקיבוץ בארי. אשתו ובנותיו של אלי נרצחו: "איבדנו 3 בנות משפחה בבארי ואני חושבת שמה שמחזק אותי בתקופה הזאת זה להמשיך להילחם עד שכולם חוזרים. העברתי את כל החיים שלי לתל אביב ואני נמצאת פה במטה משפחות החטופים ובכיכר החטופים עם אנשים אהובים, שיצא לי להכיר אותם בתקופה הזו. ביחד פועלים ומחזקים זה את זה כל הזמן. החברות הזו שנוצרה בינינו, היא אחד הדברים המנחמים שיש, הידיעה שיש לנו זה את זו ואני לא לבד."

דריה גונן, אחותה של רומי גונן שנחטפה מפסטיבל המוזיקה ברעים: "מה שנותן לי את הכוחות, ואני מתנצלת על האמירה הקשה, זו המחשבה על כך שאין לי חיים בלי אחותי ואם היא לא חוזרת אני לא יודעת איך אוכל להמשיך. אם לא אעשה כל מה שאני יכולה בשביל להחזיר אותה אני לא אוכל לחיות כרגיל. זה מה שנותן לי את הכוחות כל יום מחדש."

תשובות הצעירים בנוגע למה מכעיס ומקומם אותם בימים אלה, על אוכלוסייה שמתנגדת לשחרור בעד כל מחיר ועל הקולות שקוראים להם להיות בשקט:

מור, נכדתה של ברכה לוינסון: "אני מבינה את הצורך של הציבור לחזור לשגרה ולרפא את הנפש, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון לקיחת חלק אקטיבי במאבק שלנו לשחרור החטופים. עד שאחרון החטופים יחזור, כל העם וכל מדינת ישראל לא יכולים ולא צריכים להזניח את המאבק והצעקה של הנרצחים, החטופים, של האנשים ששרדו את ה7 באוקטובר כי גם זו התמודדות לא פשוטה."

רוני, אחותו של תמיר אדר שנחטף מקיבוץ ניר עוז ונרצח בשבי וגופתו עדיין מוחזקת בעזה, ונכדתה של יפה אדר שחזרה משבי חמאס: "המדינה צריכה להחזיר אותם בכל מחיר ולא משנה מה. מי שיש לו דעה אחרת יכול לסתום את הפה, כי אני בטוחה שאם זה היה בן משפחה שלו, הוא היה נלחם בכל מחיר כדי להחזיר אותו."

בשלב זה הרימו הנוכחים על הבמה והקהל כולו, כוסית לזכרו של תמיר אדר ז"ל.

צפו – שידור חי מעצרת 100 הימים