צעדת ״מתאחדים לשחרור החטופים״ מעזה לירושלים יצאה לדרכה

צעדת ״מתאחדים לשחרור החטופים״ מעזה לירושלים – יצאה היום (רביעי) לדרכה. משפחות החטופים יצעדו במשך ארבעה ימים, כשלצדם עם ישראל המאוחד, על כל גווניו. לאורך הצעדה, ערים וקהילות רבות, יארחו את משפחות החטופים ומשתתפי הצעדה. חטופים ששוחררו יצעדו לצד משפחות החטופים שנותרו מאחור. שרון אלוני קוניו, שורדת השבי הזניקה את הצעדה ואמרה: ״הצעדה הקודמת נעשתה לפני השחרור שלנו, לא זכיתי לצעוד בה. כשאני חזרתי הראו לי תמונות והתרגשתי לראות כמה העם שלנו נרתם. מבקשת מכל עם ישראל לצעוד יחד איתי למען שחרור בעלי וכל החטופים

נקודת הסיום ליום זה היא אולם ספורט כרמים – קריית גת. בצהריים משפחות החטופים יקיימו טקס מיוחד בתחנת המשטרה בשדרות. שרון אלוני קוניו אמרה: "כל מי שנלחם בעזה הוא גיבור שאין לתאר ואני משתתפת בצער המשפחות. הצעדה הקודמת נעשתה לפני השחרור שלנו, לא זכיתי להיות. כשאני חזרתי הראו לי תמונות, כמה העם שלנו נרתם… יותר ממילים שיכולות להגיד. אני מבקשת ממכם, הפעם אני פה צועדת בשביל בעלי ובשביל כל החטופים, מבקשת שתצטרפו אלינו ותראו לנו את תמיכתכם במאבק החשוב שלנו."

דקל ליפשיץ, נכדם של החטוף עודד ליפשיץ ושל שורדת השבי יוכבד ליפשיץ, אמר: "145 יום של תהיות של איך יהיה היום שאחרי 145 של תקווה אשר לא התממשה עדיין אך לא דועכת כי אין לנו דרך אחרת, 145 יום של המתנה לתקומה אשר עדיין נמצאת בעזה. 134 אנשים מהמשפחה שלנו, אשר אנחנו מחכים לראותם, מחכים לחזור לחבק אותם. כל אחד ואחד מאתנו אשר חי כאן דורש את המובן מאליו – שאנחנו נוכיח לעצמנו שלא משנה מה, המדינה שלנו תמיד תהיה הגב שלנו, הגאווה שלנו והעוצמה שלנו."

ניב כהן, חברם הטוב של החטופים אביתר דוד וגיא גלבוע-דלאל, שורד מסיבת הנובה, הוסיף: "ממש כאן, איפה שאנחנו עומדים, ניצלתי מהשואה שעברנו ב7.10 במסיבת הנובה ובעוטף עזה. היינו פה חמישה חברים, עידן הרמתי ז״ל, ורון צרפתי ז״ל, נרצחו פה באכזריות, אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, נחטפו ומוחזקים בשבי כבר יותר מידי זמן, 145 ימים. ואני כאן… עומד. אבל הנפש נשארה מאחור, איפה שהוא בין העצים מסביבנו שהיו לי מסתור לכלכך הרבה שעות. אני לוחם לשעבר, ואני מעריץ ומודה לכל לוחם שעזב את הכול בשביל ה4 וחצי חודשי מלחמה שצה״ל הגיע להישגים ועכשיו הזמן שהם יחזרו… כדי שתהיה לנו תקומה, ולכל אחד באשר הוא תהיה אופציה להתחיל שיקום…"

רונן ואורנה נאוטרה, הוריו של החטוף עומר נאוטרה, אמרו: "אנחנו סופרים את הימים, 145 היום. ומי היה מאמין עומר, שעוד לא הצלחנו להחזיר אותך. ונגמרו המילים, ונגמר הכוח ואני רוצה לפרוש למקום אליו התקשורת לא תגיע ולהיעלם…עד שתהיה פריצת דרך , עד שיתקשרו אלינו ויגידו לנו ״היהלום שלכם, עומר נאוטרה, בידינו״…ואני מבינה שאין לאן לברוח מהסיוט הזה ובכלל שאין להשוות את הסיוט שלנו לזה שלך עומר, אותו בכלל אני לא יכולה לדמיין. אז אקים את עצמי שוב ושוב ושוב, אסע לקצוות עולם, אדבר בשמך, ילדי האהוב, המושתק, כבר 145 ימים. מאותן שעות קשות, אספנו את עצמינו העם היפה שלנו…ואנחנו כל כך יפים כשאנחנו מאוחדים וכל הכישרון והיכולות מכוונים למטרה משותפת…"