ד"ר תמר יהודה כהן, מדענית ישראלית ומומחית בינלאומית לעניין ליווי פגועי ראש ועמוד שדרה בדרך לחיים מקסימליים, שבה מתאילנד שם פעלה למען עשרות משותקים צעירים ועכשיו היא מתכוונת לסייע לאלפי הנכים, מהמלחמה בעזה.
ד"ר תמר יהודה כהן, מדענית פורצת דרך, מלווה משתקמים מפגיעות ראש ועמוד שדרה לחיים מלאים. בנוסף, היא מכשירה באופן מקצועי את מלווי המשתקמים כדי שיוכלו לתת להם סיוע מקסימלי.
בשבוע האחרון שבה המדענית מבנקוק שם פעלה במסגרת בינלאומית כדי להגיש סיוע לצעירים ששותקו מתאונה קשה בשנות ה-20 וה-30 לחייהם.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
תמר יהודה כהן מספרת : "מדובר באנשים צעירים, בריאים, חזקים ואמיצים. עד לפני זמן קצר הם היו מלאי כוח רצון וחתרו להצלחה. הם נפצעו, נפגעו, נשברו, שותקו – אך הם עדיין חזקים ואמיצים ומלאי כוח רצון וחתירה להצלחה. האויב שלהם כעת הוא השיתוק, אובדן השליטה בגפיים, בגוף. כעת המטרה שלהם היא לא להיות תלויים באחרים ולבצע פעולות יום יומיות קיומיות פשוטות".
המדענית הישראלית הבינלאומית ניהלה שיחות עם עשרות צעירים מרחבי העולם על מנת לברר איתם את המטרה הראשונה אליה הם חותרים. רובם ענו: "ללכת".
מומחית השיקום, שבעצמה התמודדה עם שיתוק ופגיעה מוחית מספרת: "אני מסתכלת עליהם, שוכבים במיטה, משותקים מהצוואר ומטה, ושואלת את עצמי, למה רק ההליכה חשובה להם? ומה עם לאכול לבד? לנגב את האף? אחרים, יושבים בכיסא הגלגלים, עם רגליים שהפכו להיות גושי בשר דוממים, ויודעת, שהם יודעים, שהדרך להליכה היא ארוכה, ולעיתים בלתי אפשרית.
במצב של פגיעה קשה בחוט השדרה וכדי לחזור ללכת, מסלול השיקום הרגיל עוצר בניידות בכיסא גלגלים. יש כאלה שזה המקום הנכון להם לעצור, לעבור מפצוע-משתקם לנכה שמשמר את היכולות שהצליח לבנות, ומשם לאדם בוגר שלומד לחיות עם נכותו באופן הטוב ביותר. יש כאלה שלא מוכנים לוותר. הם רוצים ללכת, והם מוכנים לעשות הכל בשביל זה".
תמר יהודה כהן משלבת בטיפול שלה כלים חדשניים ופורצי דרך, חלקם מגיעים מתוך סיפורה האישי – כאשר מרבית הרופאים אמרו לה שלא תצליח ללכת לעולם.
מהמקום הכי נמוך היא משתפת: "מה עושים כשנתקלים בקיר? במחסום בלתי עביר לכאורה? יש שמוותרים, יש שעוקפים אותו כשהם נעים לאורכו, ויש יחפשו דרך לפתוח פתח בקיר. ככה בדיוק החיילים שלנו נכנסו לבתים חסומים או ממולכדים. לא דרך הדלת, לא דרך החלון, אלא דרך החור שפרצו בקיר. ככה הם רוצים להגיע גם אל ההליכה".
כחלק מעבודתה בליווי שיקומי של פגועי ראש ועמוד שדרה, היא מחפשת פתרונות מחוץ לקופסה. גם המשתקמים ובני משפחותיהם מחפשים רעיון שיכול להביא אור ותקווה למצב הקשה בו הם ויקיריהם נמצאים.
אחד המקרים שבו טיפלה תמר ואשר זכה לחשיפה בינלאומית רחבה, זהו סיפורו של צעיר בשנות ה-20 לחייו, ניקיטה. הוא נפצע קשה מרכב שפגע בו כהולך רגל במעבר חציה. תמר הכירה אותו לפני שנתיים כששכב משותק מהצוואר ומטה, במחלקת שיקום נוירולוגי. הוא, ובת זוגתו קארינה, בחרו שלא להתייאש ולא לוותר על הרצון לחזור וללכת. ניקיטה רצה לחזור להתאגרף.
בתהליך שיקומי עם עבודה אינטנסיבית, ותמיכה מדהימה ורציפה של בת זוגו, הוא הצליח להגיע למעט תנועה בכף יד אחת, ולהוכיח שהנתק ה"מוחלט/שלם" של חוט השדרה, איננו באמת מאה אחוז מנותק. זאת היתה הבשורה שהובילה לפריצת הדרך.
תמר פנתה למרפאת "מיו-קליניק" בארה"ב וביקשה שניקיטה ינותח במטרה להכניס סטימולטור לחוט השדרה, מה שיאפשר העברת סיגנלים להנעת הגפיים עד כדי הליכה ושימוש בידיים. המערכת, היתה עדיין בשלבי מחקר קליני, איטית וכבדה. נמצאה אופציה חלופית לניתוח ולשיקום, בבנגקוק בתאילנד.
היום, פחות משנה לאחר השתלת הסטימולטור ומערך השיקום האינטנסיבי, ניקיטה מבצע תנועות בידיים וברגליים, יכול ללכת על רגליו, בעזרת הליכון.
נער בשם בניה, הוא נפגע טרור, שכדור חדר לצווארו וחרך את חוט השדרה. תמר החלה ללוותו כשהיה משותק לגמרי מהצוואר ומטה. גם הוא עבד קשה, בעזרת מעטפת תומכת ואוהבת, וגם הוא הצליח להגיע למעט תנועות בגפיים, שהוכיחה שאין נתק פיזיולוגי מוחלט. גם בניה, אחרי תשעה חודשים, הולך על רגליו עם הליכון גבוה, ויכול לאכול בכוחות עצמו בידו הימנית.
מומחית השיקום מספרת: "מאז המלחמה, אני משקיעה בהתנדבות, בליווי שיקומי של חיילים פגועי ראש וחיילים פגועי עמוד שדרה. אני מכשירה את המלווים, בני משפחותיהם, כיצד לתת להם שירות שישלים את הכוחות, הרצון והמאמץ שהם משקיעים. העקשנות שלהם שלא לוותר על החלומות והשאיפות, היא כוח מניע עצום.
בצעתי מחקר לגבי המערך הניתוחי והתכנותי שיוכל לאפשר להם להחזיר לעצמם תנועה בגפיים, אחרי שיתוק עקב פגיעה בעמוד השדרה. לחיילים הפצועים שלנו מגיע שנחשוב כולנו מחוץ לקופסה. שנהיה מוכנים לפרוץ חור בקיר כדי להגיע למטרה.
כדי לבחון את אפשרות השיקום בבנגקוק, למקרים קשים של פצועי צה"ל וכוחות הבטחון, היה צורך להיפגש עם הצוות המקצועי והניהולי בבית החולים התאילנדי. זאת על מנת לבחון את האפשרות והנכונות להעברת מירב תהליך השיקום לארץ.
הפגישות עם הצוות ב"וריטה נוירו" נקבעו מראש, בעזרת קארינה, בת זוגו של אחד המשתקמים שאני מלווה שם. נפגשתי עם חנה צ'ארלס, מנהלת "וריטה נוירו" ועם המנהל הרפואי – ד"ר נאסיר מאג'יד.
"וירטה נוירו" ממוקם בתוך בית חולים של רשת רפואה פרטית בתאילנד. הפגישות כללו את הצדדים הרפואיים ואת המערך השיקומי הנדרש לאחר הניתוח. הבהרתי להם שבעוד את הניתוח אפשר לעשות אצלם, את כל מערך השיקום שלאחריו חשוב שנוכל לבצע בישראל. שוחחנו על הצרכים במיקום ובכוח אדם ועל היקפי האימון או ההכשרה שידרשו כדי לאמן כמה אנשי צוות מהארץ".
תמר יהודה כהן מחזיקה בבשורה חשובה לפגועי ראש ועמוד שדרה: "המשתקמים האופטימליים הם אלו שבאים מרקע צבאי או ספורטיבי. הם יודעים שכדי להגיע למטרה צריך לעבוד קשה ומבינים שההתקדמות היא איטית ודורשת התמדה ומשמעת עצמית. המערך הניתוחי-שיקומי החדשני הזה, תומך בכוחות ההתחדשות של המערך המוטורי ושל המוח. לאחר אימונים רבים של הגוף, יחד עם המערכת, אפשר להוריד באופן משמעותי את רמת התלות בסיגנלים מהסטימולטור. הרצון של המשתקם הוא כוח מוביל הן בשיקום והן ביכולת לנוע באופן עצמאי".
בימים אלה עובדת תמר על תוכנית מפורטת שתוגש למערכת הביטחון, אגף הפצועים והמשתקמים.
