אלימות, לא רק דפוסים אלימים

שבע בערב, על הצג, טלפון מבית המעצר "הדרים". אורי על הקו, מבקש להתייעץ.

"שלום, הוגש נגדי כתב אישום בגלל שהרמתי יד על אשתי, אבל לא התכוונתי". למחרת היום, אימו יצרה עימי קשר והעבירה אלי את כתב האישום.

מקריאה ועיון בכתב האישום, קיבלתי את הרושם כי מדובר באדם זועם, אדם כועס, יכולתי לחוש את התסכול מבעד למילים המתארות את האירועים.

לא יוחס לאורי טענה כי סטר לאשתו. כתב האישום גם לא ייחס לו כי נתן מכות אגרוף או חלילה השתמש בחפץ על מנת להכותה. כתב האישום סיפר על אדם אשר תקף בצורה מכוערת את הצד השני, אלו היו תקיפות "תסכול".

מהן תקיפות "תסכול"? אין ממש הגדרה לכך, זוהי תובנה שמתגבשת עם השנים, הניסיון. אך אם ננסה לזקק או לצייר, אלו הן תקיפות אשר לכאורה יכולות להצביע על אדם ה"רוקע ברגליו", ממש כעס אגור שאינו נותן מנוח לצד הפוגע כשמבחינתו, הדרך לפורקן התסכול הוא, תקיפה.

למעשה, כתב האישום גולל שני אירועים נקודתיים: באירוע הראשון, בעת מריבה בין בני הזוג, אורי "סתם" את פיה של אשתו לפרקים כשלטענתו, עשה זאת על מנת שלא תוכל לצעוק ותוך כך, גרם לחבלה בפיה.

באירוע השני, אורי דחף את אשתו לכיוון הקיר, מנע ממנה לצאת מהבית ע"י נעילת הדלת ופיזר את בגדיה על הרצפה תוך שהוא צועק עליה ומאיים.

נשמע רע מאוד, אף אחד לא היה רוצה להיות במקומה.

את אורי פגשתי בבית המעצר. בחור צעיר, בן 27, מהנדס בנייה אשר גולל את מסכת חייו בצורה טכנית. אורי גדל במשפחה נורמטיבית אוהבת וחמה, משפחה מתפקדת ועוטפת. אולם, ככל שצללנו לנסיבות חייו, אורי "נפתח" וסיפר כי בילדותו, בעודו בן 9, שהה בערב פסח, במתחם הפיגוע במלון "פארק" בנתניה. להזכירכם, שם נהרגו ישראלים רבים. לדבריו הוא חווה במשך השנים ועד היום, את ה'בומים', הצרחות, הבזקי האור והריחות מאותו האירוע.

התקדמנו בשיחה, ולשאלתי, היכן שירת ומה עשה בשירותו הצבאי, אורי השיב כי היה לוחם בסיירת "אגוז". ככל שהעמקנו, אורי שיתף כי במהלך שירותו הצבאי, נתקל במחבלים והיתקלויות אלו, גרמו לו לקשיים רבים, זיכרונות כואבים.

ביקשנו מבית המשפט הנכבד תסקיר, על מנת שנוכל לקבל תמונת מצב הבוחנת את מצבו הנפשי ומידת מסוכנותו.

שירות מבחן, הגוף האמון על אבחונו מטעם מדינת ישראל, פגש את אורי בין כותלי הכלא ולאחר בחינה מעמיקה, המליץ על שחרורו למעצר בית. לאחר דיונים אינטנסיביים, ההמלצה אומצה ע"י ביהמ"ש.

במהלך ניהול התיק ביקשתי כי אורי יעבור אבחון מקיף ואכן, לאחר תקופה של טיפול משמעותי תחת חסות שירות המבחן, טיפול נפשי אשר אורי ביקש לעצמו על מנת לברר כיצד הסלימו הדברים עד כדי פגיעה באחר, נמצא כי אורי סובל מהפרעת דחק בתר חבלתית, ) PTSDפוסט טראומה) אשר לא טופלה ולא עובדה עוד מימי הפיגוע במלון פארק. עוד נקבע כי אורי אינו בעל דפוסים אלימים.

שאלתי, כיצד יתכן שאורי נמצא כי אינו בעל דפוסים אלימים? הרי הוא היכה את אשתו. המתלוננת בסיפור לא נושאת באחריות למצבו הנפשי של אורי, היא ודאי לא הייתה צריכה להיפגע לא בנפשה ולא בגופה, אולם, אכן זוהי האבחנה.
בסופם של דברים, אורי לקח אחריות מוחלטת על מעשיו מול אשתו, הביע חרטה עמוקה וביקש שלא לנהל הוכחות. יצוין, כי לימים, הזוג נפרד.

במהלך ניהול התיק, דאגנו לשלב את אורי במספר קבוצות טיפול בהם עיבד את פוסט הטראומה ממנה סבל. הוא אף טופל ב"בית נועם" – המעניק טיפול לגברים מכים.

אורי כיום, מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי, מכה על חטא, מאובחן ומטופל.

ליווי נכון, מציל חיים.
איזבל פוקס, עו"ד פלילי – https://www.ifvlaw.co.il