"הדודה של לירי": אם אתם לא תשמיעו את קולנו, אנחנו נישכח לנצח

נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג ורעייתו מיכל הרצוג, אירחו הערב (רביעי) את חוג התנ"ך של מיזם 929 בראשות הרב בני לאו, זו השנה העשירית בבית הנשיא. מיזם 929 מציע קריאה קבועה בתנ"ך מזווית חברתית ישראלית. המפגש עסק בנושא "ותלבש אסתר מלכות" – על דמותה של אסתר המלכה מנקודות מבט שונות ברוח מלחמת "חרבות ברזל". נשאו באירוע דברים בין היתר מיכל הרצוג, הרב ד"ר בני לאו, פרופ' רוחמה אלבג, דודתה של החטופה לירי אלבג, ועוד נכחו באירוע כבוד נשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת אסתר חיות, וכבוד השופט בדימוס אלייקים רובינשטיין.

נשיא המדינה, יצחק (בוז'י) הרצוג: "לירושלים התווספה פנינה יקרה מאוד שנקראת הספרייה הלאומית, שנכסי הצאן וברזל של העם היהודי והאומות נמצאים שם, ועל כך מצאתי לנכון להוקיר תודה בפתח ערב זה".

הגב' מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה: "מאז ה-7.10 נשים בולטות בנוכחות בכל חזית. מובילות ברגישות, יצירתיות, חוכמה ואומץ. נשים שנלחמו כדי להחזיק את דלת הממד, כדי להשתיק את הילד הבוכה, רבש"ציות, תצפיתניות, רופאות, אחיות – שנלחמו והצילו אלפי אנשים. מורים ועו"סיות, נשות מילואימניקים ואימהות ועוד דוגמאות מפעימות ומעוררות השתאות של נשים שהחזיקו ראש של עם שלם מעל המים תוך כדי שהן מחזיקות גם את ביתן שלהן. הכוח והעצמה הנשית שגילינו במלחמה זו הם המסד שעליו נשן העם הזה, ואי אפשר לקבל יותר מצב בו נשים לא מהוות חלק משמעותי ומשפיע בכל פורום של קבלת החלטות, סביב כל שולחן. אין לי ספק כי ככל שנראה יותר נשים בתפקידי מפתח והשפעה, כך אנחנו כעם וכמדינה נהיה חזקים יותר. רגע לפני תענית אסתר, ומול נשים מפעימות כל כך, וגם גברים, זהו זמן זעקה ותפילה, בו הציבור כולו מוכרח להתכנס כקהילה אחת, וכפי שקראה אסתר המלכה למדרכי – לך קנוס את כל היהודים וצומו עליי – עלינו לעמוד בידיים שלובות ובלב אחד ולזעוק להשבת החטופות והחטופים ולהשמעת קולן של אלה שחוו אלימות מינית, ועוד חוות בימים אלה, ולזעוק לרפואת הגוף והנפש של אלו שעדיין נלחמים עבורנו. קולן של נשים מוכרח להישמע.".

הרב ד"ר בני לאו, ראש מיזם 929: "אחד מרגעי השיא של מגילת אסתר הוא רגע ההכרעה של המלכה להתייצב ללא הזמנה ולעמוד לפני המלך. על פי הפרוטוקול היא הייתה אמורה להמתין לקריאה אבל השעה דחקה והיא לבשה מלכות ובסכנת חיים העיזה לפרוץ את כללי הטכס. העמידה הזו שלה מתוארת במגילה בשלש מילים: "ותלבש אסתר מלכות". זה לא הבגד שעשה אותה למלכה אלא התודעה הפנימית שמילאה את ההכרה ואת תודעת השליחות. מכוח ההכרה הזו היא ידעה שזו שעת שליחות הציבור שלה ומכוח הציבור יכולה הייתה לעמוד במשימה. אני מתבונן פנימה, לכוחות החיים שמתגלים לנו כאן בישראל. יותר מדי אנשים פועלים מכוח סקטוריאלי ומבקשים להנהיג בכל כוחם ולהשפיע על הכלל מכוח הקבוצה הסקטוריאלית שלהם. מעטים רואים את הכלל לפני הקבוצה הפרטית שלהם ומוכנים להיות שליחי ציבור של ממש. לשליחי ציבור יש אחריות כוללת במגוון תפקידים ואירועים ואני מבקש להצביע על אירוע שמתקרב אלינו. ימי הפורים כבר כאן ועוד מעט יגיעו ימי ההוד שבין פסח לעצמאות. אלה ימים שמחייבים קשב עמוק לכל חלקי העם, מצדדיו השונים. טכסי יום הזיכרון ויום העצמאות השנה יהיו כל כך רגישים והם מוכרחים להיות מעוצבים השנה בהסכמה רחבה ולא בהחלטות המתקבלות מכוח שררה. יש לממשלה הנבחרת בישראל יכולת להחליט על אופי הטכסים באופן חוקי ומתוך שיקולים צרים של סקטוריאליות. אבל יש לאנשיה גם את חופש הבחירה להתעלות אל מחוזות הממלכתיות ולייצר בצוותים משותפים של כל חלקי החברה את אופי הימים האלה, שיהיו לנו לימי קוממיות ונחמה".

פרופ' רוחמה אלבג, דודה של החטופה לירי אלבג שנמצאת בעזה כבר 165 ימים: "אני נושאת בתואר המפוקפק "דודה של לירי". הייתי רוצה לוותר עליו. אני פונה לכבוד הנשיא, ולכל מי שיש לו קול כאן – אם אתם לא תשמיעו את קולנו, אנחנו נישכח לנצח. לירי שלנו תצפיתנית, חיילת, מנחל עוז. היא לא ידעה לאן לברוח. היא נחטפה בעשר בבוקר ביום שישי, והיא הפכה לסינדרלה של משפחה ערבית. אנחנו לא יודעים מה איתה עכשיו. אנחנו לא יודעים איך נראתה אסתר המלכה. העולם התרבותי-אמנותי ניסה לתאר ולהנציח את דמותה של אסתר בכל מיני ציורים ויצירות אמנות, הגם שנראית מעט שונה בכל אחד מהם – כולם ניסו להנציח אותה כפי שדמיינו אותה.

ספיר בלוזר, ממקימות פורום נשות המילואימניקים: "אסתר מגיעה לארמון כנערה שמוצאת חן בעיניי נושאיה, ולאורך הזמן הופכת לבעלת חשיבות ותפקיד בארמון, עד היום בו עליה להציל את עמה, גם במחיר של סכנת חייה האישיים. זהו רגע שמכנס אליו כמה שיאים רגשיים. אסתר מתכוננת ליום הזה ומבקשת מהעם היהודי לצום עליה. ביום השלישי היא מגיעה ונעמדת מול המלך כאשר היא "לובשת מלכות", אך נדרשה להביא את המלכה שבה מבפנים החוצה ולא להיפך. לא התואר נתן לה את הכוח לשנות את דעת המלך, את היא עצמה בכוחה תשנה את ההיסטוריה. בחודשים האחרונים עם ישראל זוכה להכיר נשים רבות שנקראו לרגע הזה – להוביל אחריהם אלפים אחרים כדי להתמודד עם המכה שנפלה עלינו. כל כך הרבה נשים לבשו מלכות ונקראו להגן על העם – נפשית ופיסית. ראינו נשים בכל זירה, פרט לאחת – קבינט המלחמה. זירת קבלת ההחלטות האסטרטגית. מגילת אסתר מזכירה לנו שנשים יכולות וצריכות להיות במעמדות כאלה, החל מושתי ועד אסתר. במציאות המודרנית נשים שרצו להגן על הבית נאלצו להתאגד כדי להישמע. במלחמה הזו הבנו שעלינו לייצר פתרונות שישמרו עלינו – כאימהות, כמשפחה, וגם כחלק מהעם כולו. עזרנו לממשלה לבנות תוכנית סיוע כלכלית, לקדם חקיקה שתגן על משפחות המילואימניקים. אני זוכרת איך בימים הראשונים שאלנו את עצמינו איך בין כל חברי הכנסת אין אחד שמעלה על דעתו שגם המשפחות בעורף מתפרקות נוכח אבות ובנים שנשלחים לחזית. איך יכול להיות שאף אחד לא חשב על זה? התשובה היא מכיוון שלא היו מספיק נשים בקרב מקבלי ההחלטות. את המציאות הזו צריך לשנות".

נטלי מרכוס, מיוצרי הסדרה "היהודים באים": "אני אוהבת את התנ"ך. לקרוא בו, לעניין בו, וגם לצחוק עליו. ביצירות שלי כתסריטאית אני בוחרת נקודות מבט לסיפורים שאני בוחרת לספר. התנ"ך מסופר מנקודת מבט של מספר כל יודע. כשאני רוצה לכתוב תסריט על סיפור תנ"כי אני קודם כל צריכה לבחור נקודת מבט אחרת, שהיא לא המספר הכל יודע. קחו לדוגמה את סיפור עקידת יצחק, מנוקדת המבט של יצחק – מפחיד. במגילת אסתר – מה יקרה אם נבחר בנקודת המבט של אסתר? יום אחד באים לקחת את אסתר כשהיא לוקחת מאחור את מרדכי השבור, שברגע האחרון אומר לה להסתיר את זהותה. היא מתפללת שלא יעשו לה שום דבר בארמון, יחד עם שאר הנערות המבוהלות שלא יודעות מה יעלה בגורלן. יום אחד השומרים לוקחים אותה לפגוש את המלך. היא מנסה להתרגל למציאות, עד שיום אחד נערותיה מגיעות לספר לה על דודה מרדכי ועל מצבו הנפשי. כך, היא מגלה על גזרות המן דרך מרדכי, ומפציר בה להתחנן אל המלך. כעת היא נושאת על כתפיה אחריות עצומה ויודעת שאסור לה להופיע מול המלך אם לא קרא לה. מרדכי אומר לה שאולי בשביל הרגע הזה היא הגיעה למלכות, וכך היא אומרת "באשר אבדתי, אבדתי". וכך היא לובשת מלכות ומגיעה לחצר המלך, זקופת קומה וגאה. היא מתקרבת לאט, בחשש איימים. כאשר המלך מושיט לה את השרביט היא מבינה שניצלה, והחל מאותו רגע מתחילה לרקום את המזימה שלה נגד המן. ברגע האמת בוחר לספר למלך על מזימת המן, ומשם ההמשך ידוע. נקודת מבט מייצרת הזדהות עם הגיבורה שמנקודת המבט שלה אנחנו למדים על הסיפור. נקודה כזו אין במספר כל יודע. הסיפור של אסתר הוא סיפור של הקרבה – של הגוף, והנפש. אחד המערכונים המפורסמים שלנו ב"יהודים באים" עוסק באסתר המלכה. כמו אסתר, יש עוד חטופות רבות, שלא נמצאות בארמון, אלא מתחת לאדמה בעזה. ומשפחות רבות שמחכות לשמוע מה עלה בגורל יקיריהן. הסיפורים האישיים הפכו לסיפורים לאומיים בחודשים האחרונים, אך אסור לנו לשכוח את נקודת המבט של אלו ששילמו ועדיין משלמים את המחיר הנורא ביותר".

הדברים נאמרו במסגרת חוג התנ"ך של מיזם 929, שהתקיים היום (ד') בבית הנשיא בירושלים זו השנה העשירית, ועסק בחג הפורים ובמציאות הישראלית בצל מלחמת "חרבות ברזל".