מדוע הוארכה תקופת ההתיישנות בעבירות מין?

"שלום איזבל, מצאתי את המספר שלך ב"גוגל". קוראים לי אלונה (שם בדוי) ואני בת 48. כשהייתי בת 12, בן הדוד שלי שהיה בן 21, פגע בי מינית. הכאב זכור לי עד היום. אני זוכרת את טיפות הדם שנטפו ממני, אני זוכרת את הצריבה, הבושה וההלם. שנים שאני מסתגרת, מבחינה אישית לא התקדמתי, אני אמנם בתפקיד בכיר במערכת הביטחון אבל לא הצלחתי להקים משפחה, הכעס וחוסר האמונה מלווים אותי עד היום.", הסברתי לאלונה את המכשול שעומד בפנינו, ההתיישנות.

בשנת 2019, תוקן החוק אשר מסדיר את הסייג להתיישנות עבירות מין בקטין. כך למשל, על עבירת אונס בתוך המשפחה כאשר המתלונן הינו קטין, ההתיישנות הינה עד גיל 43.

אם כן, מי אשם? הקרובים שאולי ידעו והעלימו עין? המחוקק שאינו עושה "חסד" עם הקורבנות? אולי אנחנו כחברה?

בעניינה של הילה צור והנשים האמיצות שסוחפת עמה אשר חושפות את סיפורן האישי הקשה מנשוא, כל אחד מהאבות והאחים שאנס ופגע מינית בבנות המשפחה והאימהות שהעלימו עין מי במחדל ומי במעשה – היו צריכים לתת את הדין. אחרי תכנית "המקור" השלישית על האונס בתוך המשפחה, למעשה היינו רוצים לשמוע, שהמדינה מעמידה לדין את עברייני המין שריסקו את הנפש וחיללו את גופן של הקרובות להם ביותר. של מי שהם בחרו להביא לעולם, במקרה של האבות והאימהות; של מי שהיה עליהם להיות המגנים הגדולים שלהם, העוגן, במקרה של האחים הגדולים האנסים. אבל לא משנה איך הפרשות הללו יסתיימו – את עונשם לצערי, לא יקבלו.

דו שיח קצרצר שהתנהל בתכנית "המקור" אתמול בין ענת גורן לחגית כהן, אחות של סא"ל יהונתן רובין, לא נותן לי מנוח.

"יש לי שריטות בנפש, תמונות שלא יוצאות לי מהראש". אמרה חגית. "שכביכול את משתפת פעולה או אפילו יוזמת את הדבר?", תהתה גורן. התשובה הייתה מילה אחת, שתי אותיות שחדרו כמו סכין בלב: "כן". ומתי קרה כל הדבר הזה? לפי חגית כשהייתה בת 12-13 ואחיה בן 19-20. וכך נהרסו לה החיים.

הסיפורים המחרידים שנחשפו בשלוש התכניות הם קצה של קרחון ענק של עבירות מין בתוך המשפחה. לרבות מהן אני נחשפת כעורכת דין המתמחה בתחום הפלילי. הקורבנות נושאים את הכאב, את הטראומה, את התחושות הבלתי נסבלות, את המראות המזעזעים, לכל אשר יפנו. עבורם זה לא היה "רק" פגיעה מינית. עבורם זוהי פגיעה בנפש. לעיתים גם בלי דרך חזרה.

יחד עם זאת, ננסה להבין מה עומד בבסיס חוק ההתיישנות, מדוע הוארכה תקופת ההתיישנות ומנגד, מדוע מונעים מקורבן את יומו, מדוע מונעים מקורבן עבירות מין לזעוק את זעקתו "ביום שאחרי"?

בהליך פלילי שהתקיים בשנת 2010 (ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל) קבע בית המשפט כי, "יש ק"ן טעמים בגינם קורבן העבירה בוחר לכבוש את עדותו, לעיתים למשך שנים רבות. זאת, הן בשל סיבות חיצוניות כמו פחד ולחץ סביבתי, חשש מפני היחשפות לציבור וחשש מפני הקושי הכרוך בהליכי החקירה והמשפט… והן בשל סיבות פנימיות כמו תחושות אשמה, קלון, בושה, מבוכה, עלבון, דחייה, רתיעה פנימית ולעיתים, אף אי הבנה של הקורבן כי נעשו בו דברים אסורים… התנהגותם של נפגעי עבירות מין אינה ניתנת תמיד להימדד באמות מידה רציונאליות למתבונן מן החוץ".

ומכאן, תיקון החוק כאמור בשנת 2019, הביא "להארכת" המועד בו ניתן להעמיד לדין את הנאשם.

בדברי הסבר לחוק, הובאו הסיבות להארכת המועד, בין היתר, "בשל אופיין המיוחד של עבירות מין במשפחה, או במערכת יחסים בין קטין לאחראי עליו, מוגשות תלונות על ידי קרבנות העבירה, בחלק ניכר מן המקרים, לאחר שחלפו יותר מעשר שנים מיום ביצוע העבירה. מניסיונם של מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית בארץ ובעולם עולה כי רבים מקרבנות עבירות אלו חושפים את מעשי העבירה שנעברו בהם בילדותם רק אחרי שעברו תהליך של התנתקות מההורה או מהאדם האחראי עליהם שפגע בהם… הסיבות המרכזיות לכך שקרבנות עבירות אלו מסוגלים במקרים רבים לדווח על העבירות שנעברו בהם רק כעבור שנים רבות הן: תלותו של הקרבן בפוגע שנמשכת לעתים גם לאחר שהפך בגיר על פי החוק, ותופעות אופייניות במקרים אלו של מגננה נפשית בדרך של הדחקה."

מנגד, המחוקק למעשה, מבקש לעצמו את תפקיד "המבוגר האחראי" וקבע, שעון חול. יש קורבן, יש מתלונן, יש נפגע ויש חשוד ואולי בעתיד, נאשם. כאשר העבירות "הלכאוריות" בוצעו לפני למעלה מ-20 שנה, כואב ככל שישמע, לא תמיד אנחנו יודעים לדייק את מה שאירע לנו, הזיכרון לא תמיד חד משמעי וכאשר אנו מצויים במשפט פלילי, החובה לדייק, להביא ראיות אינו דבר של מה בכך ולכן, המחוקק חושש מלפגוע בחירותו של אדם שאולי רק אולי, הינו חף מפשע.

מעבר לכך, בחלוף שנים כה רבות מעת ביצוע העבירה, אין ספק שיכולתו של הנאשם להתגונן במשפטו, נפגעת.

בהנחיית פרקליט המדינה "שיקולי העמדה לדין וענישה בעבירות מין בקטין שנקבעה לגביהן תקופת התיישנות מיוחדת", צוינו מספר שיקולים ל"תחימת המועד בהתיישנות המיוחדת" בין היתר: "כי מתוך תפיסה חברתית / ערכית כללית התקופה כמעט ביחס לכל העבירות הפליליות, ולפיה ההצדקה למיצוי הדין עם אדם על עבירה שביצע, פוחתת בחלוף שנים רבות מעת ביצוע העבירה. ואכן, בשל כל אלו, המשפט הפלילי מייחס משמעות רבה לחלוף הזמן בהיבטים רבים ומגוונים כדוגמת קביעת תקופת התיישנות חלוטה לרוב רובן של העבירות הפליליות, הטלת חובה לקבל את אישורו של גורם תביעתי בכיר להגשת כתב אישום במקרים מסוימים, במחיקת הרישום הפלילי עם חלוף הזמן".

במילים פשוטות, הרצון להביא לוודאות, לסופיות עבור הצדדים. יחד עם זאת, קולם של הנפגעים חייב להישמע, זוהי אחריותנו כחברה. במקרה של אלונה, עם הליווי הנכון, אלונה עשתה צעד ובן דודה הודה בפניה ואף התנצל על מעשיו. אלונה תיעדה את הדברים, דבר אשר הוביל לעצירת תקופת ההתיישנות ותביעתה האזרחית, התקבלה.