הרצחת וגם ירשת בכנסת – הצעת חוק אושרה לקריאה ראשונה

ועדת החוקה אישרה היום (שלישי) לקריאה ראשונה את הצעת החוק לשלילת זכות הירושה ממי שגרם במתכוון או באדישות למות המוריש, שיזמו היו"ר ח"כ שמחה רוטמן וח"כ דבי ביטון.
עוד אישרה הוועדה לקריאה ראשונה את הצעת החוק להגנה על זכויות ילדים בדירת המגורים כשאחד מהוריהם רצח את ההורה השני, שיזמו ח"כ עאידה תומא סלימאן וח"כ פנינה תמנו שטה.

לפי הצ"ח של היו"ר, ח"כ רוטמן, והצ"ח של ח"כ דבי ביטון, מי שגרם במתכוון או באדישות למותו של המוריש או, יהיה פסול מלרשת אותו, וזאת ללא תלות בשאלה האם הורשע ברצח בדין הפלילי בעניינו. בימ"ש יוכל במקרים חריגים בהם השתכנע כי זה היה רצון המוריש, לסייג את פסלות הירושה. עוד לפי הצ"ח, אם מי שנפסל לרשת הוא ילדו של המוריש ילדיו יוכלו לרשת את חלקו במקומו. עם זאת, ילדי קרוב משפחתו של מי שרצח או ניסה לרצוח לא יוכלו לרשת, אלא אם קבע בית המשפט אחרת.
עוד מוצע לקבוע כי מי שהוגש נגדו כתב אישום, לא יוכל לפעול לשינוי מצב הזכויות בנכסים ולא יוכל להשתמש בחלקו בירושה עד לסיום ההליך הפלילי או עד להחלטה של בית המשפט לעניין פסלות לרשת.

לפי הצעת החוק של ח"כ עאידה תומא סלימאן, והצ"ח של ח"כ פנינה תמנו שטה, מי שהורשע בעבירת רצח של בן זוגו, ילדי הנרצח/נרצחת יעשו שימוש בדירת המגורים המשותפת ללא צורך בהסכמת הרוצח ובמקרה של החלטה למכור את הדירה זו תאושר על ידי בימ"ש. אם הוגש כתב אישום, יעשו בה שימוש ילדי הנרצח/ת גם ללא הסכמתו אך ללא אפשרות למכור את הדירה למתן פס"ד חלוט.
במקרה בו הילדים יחליטו להשכיר או למכור את הדירה, יקבל את חלקו היחסי בדמי השכירות וכך גם במקרה של מכירה.

עו"ד איגי פז, משרד המשפטים: "בדיון הקודם דיברנו על התכליות שאנו מבקשים לייצר בהצעת החוק ביחס למי שגרם למותו של המוריש ולא הורשע מסיבות שונות, למשל, שלא היה כשיר לעמוד לדין. בתכלית המוסרית של הרצחת וגם ירשת כשיקול מוסרי אנחנו לא מעוניינים שהאדם ירש". ח"כ טלי גוטליב הגיבה: "מה שמפריע לי בהצעת החוק הזו הוא שיהיה תואר רוצח לבן אדם שעומדת לו טענת האי-שפיות".

עו"ד ציפי סולומון דרמר, מנהלת מערך הרשם לענייני ירושה באפוטרופוס הכללי: "בשבועות האחרונים פורסמה תופעה של זיוף צוואות של אנשים עריריים. אנו מכירים תופעות אלו גם בתוך משפחות. לצערנו משטרת ישראל פחות פנויה לטפל במקרים אלו. יש כלים לפסול את הצוואה שזויפה אך אם רוצים להתוות מדיניות ולהזהיר את הציבור ובכך לצמצם את התופעה, צריכים לדאוג לשלול את הזכות לרשת גם לאחר פסילת הצוואה לטובתם. אחרת הם עלולים להיכנס בדלת האחורית בהיותם קרובים".

עו"ד דורית נחמני אלבק, סנגורית מחוזית: "מי שזוכה מחמת אי-שפיות הדעת לא צריך להיכלל בחוק. אם מבחינה משפטית פלילית המדינה מגישה כתב אישום ואומרת כי אדם או בכוונה או באדישות רצח את אביו, כדי לזכות אותו מחמת אי שפיות הדעת, על בית המשפט לקבוע כי הוא ביצע את העבירה בכוונה או באדישות ולכן אני מבקשת שזה יוחרג ולא יישאר". ח"כ דבי ביטון: "אם בן אדם רצח ובית משפט קבע אי-שפיות איך הוא יתנהל עם ירושה? אנו מנסים לתת משהו לא ראוי. כמה נשים נרצחו והבעלים טענו לאי-שפיות. מגיע להם פרסים על הרצח?"

יו"ר הוועדה, ח"כ שמחה רוטמן: "יכול להיות שהייתה אי-שפיות באותו רגע והיום הוא כשיר או מטופל, העובדה שאדם זוכה מחמת א- שפיות, אין בה כשלעצמה לקבוע אם ביצע או לא ביצע. לעניין ההרשעה במישור הפלילי הוא הצליח לייצר ספק סביר אך במישור האזרחי הוא תישלל זכותו בהתאם לנסיבות המקרה".

ד"ר איגי פז, משרד המשפטים, ביקש להוסיף לסעיף שיקול הדעת גם את נסיבות ההמתה. לתכליות הקלאסיות של דיני הירושה- דעת המוריש והשיקול המוסרי של הרצחת וגם ירשת, יש להוסיף מקרים בהם בית המשפט הגיע למסקנה כי יש נסיבות שבשלהן המוריש היה מוחל לו כמו מצבים שבהם לא היה כשיר מבחינה נפשית, או סיטואציה של המתות חסד. נסיבות נוספות הן שיקולים מוסריים כמו של כרמלה בוחבוט שם הייתה התעללות מתמשכת".

היו"ר, ח"כ רוטמן: "יש שני שיקולים בסיסיים, יש את הרציונל המוסרי של הרצחת וגם ירשת ואת הרציונל של רצון המוריש. הנחת המוצא היא כי שניהם מתקיימים. יש מקרים שבהם תהיה סתירה והתנגשות ביניהם ולאותם מקרים הסעיף הזה נותן מענה.למקרים בהם אנו מערערים תחת היסוד המוסרי אני לא רוצה לתת מענה כי הרעיון של החוק הוא לתת מענה ליסוד המוסרי. כשאין סתירה ביניהם אני לא רוצה מעורבות ולא רוצה לפתוח את הדיון, רצח הוא רצח. אני רוצה שאם בית המשפט קבע שאדם רצח במתכוון או באדישות שם ייגמר העניין."

עוד אמר רוטמן: "לשאלה מה יעלה בחלקו של היורש הפסול ביחס לילדיו, אמר כי יש הבחנה בין ילדיו לבין יורשים אחרים. לדוגמא במצב בו ילד רוצח את אביו, העובדה כי הרצח פוסל את הילד לא אומרת בהכרח כי הנכד אמור להיפסל גם הוא מלרשת. ברירת המחדל היא כי הנכדים לא מוצאים אוטומטית מהמערכת בגלל אשם אביהם, אלא בשיקול דעת במקרים כמו נתק ארוך שנים ועוד. זאת לעומת היורשים האחרים, אחים, בן או בת הזוג וכדומה, שם הנחת המוצא היא שהם לא נכללים, אלא אם כן תהיה סתירה ביחס לרצון המוריש".

ח"כ תמנו שטה התייחסה לסעיף בהצ"ח שלה, הקובע את זכות הילדים לשימוש בדירה: "היה נכון לקחת מהרוצח את חלקו בדירה בשל שיקול טובת הילדים ועצם זה שרצח את ההורה השני שעליו הסתמכו מבחינה כלכלית ועל כן נפגעים בצורה אנושה. בנוסף, הרבה פעמים ילדים לא חוזרים לבית כי זה מציף את הטראומה. הרבה מהנרצחות מחתך סוציו-אקונומי מסוים והרוצח היה עושה משא ומתן על גב הילדים המסכנים, לרוב קטינים. לאור כל אלה, המדינה צריכה להיכנס לנעליהם ולנהל את העניין."

עוד אמרה: "יש להוסיף סעיף חוות דעת מומחה שתאמוד את הפגיעה הכלכלית בילדים שתקוזז מהתשלומים הישירים של הדירה. אין לכם אומץ לקחת דירה משותפת ולפגוע בזכות הקניין שלו, כאילו זכות הקניין של הילדים לא נפגעה. יש ילדים יתומים שאין להם שום קורת גג והסתובבו ממשפחה אומנת אחת לשנייה. אם הם מוכרים את הדירה הוא מקבל את החלק שלו, במצב השוק הקיים הם לא יוכלו לקנות בית כמו שצריך."

ח"כ שטה סיימה: "את דירת המגורים היה ראוי להפקיע מהרוצח. נוסף על ההיבט הכלכלי, זה כלי מרתיע. גם בחוק הירושה הסתפקתם רק בחלקים שהוא אמור לרשת ממנה, הייתי הולכת על כל הרכוש המשותף ומפקיעה ממנו. לאור המגיפה של אלימות כלפי נשים שכל שנה נרצחות למעלה מ-20 נשים הוא לא אמור לקבל שקל מהרכוש המשותף. כשאנשים ידעו שהם מאבדים את הבית הם יחשבו לפני, לא כולם לוקים בנפשם"