משרד הבריאות מעדכן כי עד כה דווח על 125 חולים מאומתים לקדחת מערב הנילוס, מתוכם 73 אושפזו ושמונה נפטרו מהמחלה.
קדחת מערב הנילוס היא מחלה נגיפית הנגרמת על ידי עקיצות יתושים ונפוצה בישראל מזה עשרות שנים. המחלה אינה מדבקת מאדם לאדם, אלא מועברת אך ורק באמצעות עקיצות יתושים נגועים. רוב האנשים הנדבקים בנגיף אינם מפתחים תסמינים כלל, ורק מיעוטם חווים סימפטומים קלים המזכירים שפעת. התסמינים כוללים חום, כאבי ראש, חולשה, כאבי מפרקים ושרירים, ולעיתים גם פריחה, בחילות ושלשולים. במקרים נדירים מאוד, פחות מ-1% מהנדבקים, עלולים להופיע סיבוכים חמורים כגון דלקת המוח או דלקת קרום המוח, העשויים להוביל לאשפוז ואף למוות, בעיקר אצל קשישים ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת.
קבוצות הסיכון העיקריות כוללות אנשים מעל גיל 60, חולי סוכרת, חולים אונקולוגיים ומושתלי איברים. למרות זאת, ילדים ונשים הרות אינם נחשבים לקבוצות סיכון מיוחדות, אך מומלץ לכולם לנקוט באמצעי זהירות כדי להימנע מעקיצות יתושים. כדי למנוע הידבקות, מומלץ להתקין רשתות יתושים בחלונות כדי למנוע כניסת יתושים לבית, להשתמש במאווררים ומזגנים כי יתושים מתקשים לעוף מול רוח חזקה, ולייבש מקווי מים עומדים כגון מים בתחתית עציצים, בריכות שחייה ומרזבים. בנוסף, כשנמצאים בחוץ, מומלץ ללבוש בגדים ארוכים כדי להקטין את שטח העור החשוף לעקיצות, וכן להשתמש בתכשירים דוחי יתושים שניתן למרוח על העור לפני יציאה החוצה או לפני השינה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
במקרה של עקיצה, חשוב לשטוף את האזור במים וסבון ולהימנע מגירוד. ניתן למרוח תכשירים אנטי-היסטמינים כדי להרגיע את הגירוד, אך יש לוודא שהם מתאימים לשימוש. אם מופיעים סימנים חמורים כמו חום או תסמינים דמויי שפעת לאחר עקיצה, יש לפנות לרופא המטפל.
תקופת הדגירה של הנגיף היא בין יומיים ל-14 ימים, ובדרך כלל נמשכת כ-6 ימים. למרות שקיימות עדויות על הדבקה חוזרת בנגיף, אין ודאות מוחלטת בנושא זה. הבדיקות לזיהוי הנגיף מתבצעות במרכזים רפואיים מיוחדים בארץ, וזמינותן בהתאם לשיקול דעת הרופא המטפל. נכון להיום, לא קיים חיסון נגד קדחת מערב הנילוס, והטיפול במחלה מתמקד בעיקר בתמיכה רפואית במסגרת אשפוזית במקרים חמורים.
קדחת מערב הנילוס היא מחלה עונתית המתרחשת בעיקר בסוף הקיץ ועד סוף הסתיו, כאשר תקופת שיא פעילות הנגיף בארץ היא בין אמצע אוגוסט לאמצע אוקטובר. במהלך השנה, נדיר למצוא מקרים של המחלה. הנגיף מועבר בעיקר על ידי יתושים מהסוג Culex, אך גם יתוש היום הטיגריסי יכול להעביר את הנגיף, אם כי הוא לא נחשב למעביר העיקרי של המחלה. נקבות היתושים נדבקות בנגיף כאשר הן ניזונות על בעלי חיים נגועים, בעיקר עופות, ומעבירות את הנגיף לאדם ולבעלי חיים אחרים במהלך עקיצות נוספות.
אין עדות לכך שחתולים או כלבים שנדבקו בנגיף מסוגלים להעביר אותו הלאה לאדם. גם אין עדות להעברה מחיה לבני אדם, והנגיף מועבר בטבע על ידי יתושים נגועים בלבד. מקרים של הדבקה מעירויי דם נדירים, וכיום כל מנות הדם נבדקות לנוכחות הנגיף ומנות נגועות מושמדות. אין ודאות כי מי שחלה פעם אחת לא יחלה שנית, וקיימות עדויות על הדבקה חוזרת בנגיף. כדי להימנע מהידבקות, יש לנקוט באמצעי זהירות בשעות בין הערביים והחשיכה, שהן שעות הפעילות העיקריות של היתושים. מניעת מפגעי יתושים וצמצום הסיכון להיעקץ הם אבני היסוד להתגוננות יעילה.
המניעה כוללת שימוש בבגדים ארוכים, התקנת רשתות בחלונות, שימוש במאווררים, וכן שימוש בתכשירים דוחי יתושים למריחה על הגוף, מלכודות משיכה ופיזור תכשירים בחלל. יש להקפיד על הוראות השימוש ואמצעי הזהירות המפורטים בתוויות התכשירים. כמו כן, יש לחפש מקורות מים עומדים ולמנוע היקוות מים על כיסויי פלסטיק ובמערכות ניקוז, לדאוג לנוכחות דגים בבריכות נוי, לרוקן תחתיות עציצים ואדניות, צלחות מזון ושתייה לחיות מחמד לפחות פעם בשבוע. הטיפול במחלה אינו ספציפי, וברוב המקרים המחלה קלה וחולפת ללא טיפול. במקרים קשים יותר, דרוש טיפול תומך במסגרת אשפוזית, הכולל עירוי נוזלים, תמיכה נשימתית, מניעת זיהומים משניים וטיפול סיעודי.
