הפרקליטות מערערת על גזר דינו של חייל מג"ב שהורשע בהמתה של שוטר

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה היום (ראשון) ערעור לבית המשפט העליון, על הכרעת דינו של חייל מג"ב, אפיק טויבי, אשר הורשע בהמתה בקלות הדעת של השוטר נעים מאדי ז"ל ונידון ל-12 שנות מאסר. המדינה סבורה כי בית המשפט שגה בקביעתו כי המעשים נעשו בקלות דעת ולא באדישות וטוענת כי חומרת נסיבות המקרה, בהן כיוון ישיר של נשק דרוך לעבר פניו של אדם ממרחק קצר, מעידות על ההבדל שבין קלות דעת לאדישות, כפי שבא לידי ביטוי ברפורמה בעבירות המתה ואשר לשיטת הפרקליטות מתקיים במקרה הנדון.

כזכור, טויבי, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבות מקרה שאירע בפברואר 2021, עת שיחק טויבי עם נשקו האישי בחדר המגורים בבסיס מג"ב בעכו, כפי שנהג לעשות בהזדמנויות רבות. בעודו עומד סמוך מאוד לנעים ז"ל, חברו ליחידה ושותפו לחדר המגורים, הפנה את האקדח, כשהוא טעון, לעבר ראשו, אמר לו "תראה" ולחץ על ההדק. כתוצאה מכך נורה קליע אשר פגע ישירות בפניו של נעים ז"ל, פצע אותו אנושות והביא למותו. לאחר מכן ניסה טויבי לשבש את זירת האירוע כך שייחזה להתאבדות, ואף ניסה להפיץ שמועה בדבר התאבדותו של נעים ז"ל.

טויבי זוכה מעבירה של רצח והורשע בהמתה בקלות דעת ושיבוש מהלכי משפט. בנוסף, הורשע על בסיס הודאתו בעבירות שיוחסו לו באישום השני של כתב האישום המתוקן – איומים (ריבוי מקרים), מעשה פזיזות ורשלנות (ריבוי מקרים), ותקיפה סתם (ריבוי מקרים), בגין שורה ארוכה של מקרים בהם שיחק בנשק, איים באמצעותו על חבריו ואף תקף אותם פיזית. בגין אלה, גזר עליו בית המשפט 12 שנות מאסר.

פרקליטות המדינה, באמצעות מנהלת המחלקה הפלילית, עו"ד רחל מטר וסגנה, עו"ד איתמר גלבפיש, מבקשת לערער על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר קבעה כי טויבי ביצע את המעשים מתוך קלות דעת, ותטען כי יש לראות בהם מעשים שהתקיימו תוך אדישות, על המשתמע בכך הן מבחינת הגינוי החברתי והמוסרי מכך, והן מבחינת העונש המירבי – מאסר עולם.

הפרקליטות תטען כי העובדה לפיה טויבי נהג לשחק בנשק כדבר שבשגרה ולאיים באמצעותו על חבריו לפלוגה, תוך שהוא מסכן אותם שוב ושוב ואף תקף אותם פיסית כשנהגו להזהירו, מעידים על דפוס התנהגות של אדישות, וכי עוד טרם אירוע ההמתה, המשקל שנתן לערך חיי אדם ולאפשרות גרימת המוות, קטן הוא עד לא קיים.

העובדה כי כיוון נשק דרוך וטעון וכיוון אותו לעבר פניו של נעים ממרחק קצר, זו יוצרת רמת סיכון גבוהה ביותר, לה היה מודע טויבי, ואשר מקימה חזקת אדישות. לכך יש להוסיף גם את התנהגותו לאחר האירוע, ובכל זאת שיבוש הזירה, נטישת המנוח כשהוא מחרחר, הפצת השמועה בדבר התאבדותו והעובדה שניקה עצמו בחומר חיטוי – מעידים כולם על אדישותו לחיי המנוח, וכי כל עניינו בו עצמו.

הפרקליטות סבורה כי מדובר בערעור בעל חשיבות עקרונית ורוחבית בשני היבטים: הפועל היוצא מהכרעת דינו של בית המשפט הוא שתיקים הנוגעים לשימוש מסוכן בנשק, ובלשון העם "משחקים בנשק" לעולם יסווגו כקלות דעת, ולא תיתכן בהם הרשעה בעבירת הרצח, ביסוד נפשי של אדישות. בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו, כי תיק זה "חמור בהרבה" מתיקי משחק בנשק אחרים, ובוצע "בנסיבות ברף חומרה גבוה במיוחד". לטענת הפרקליטות, חומרה מיוחדת זו נעוצה גם ביחס השונה שהתלווה למעשה, שהוא אדישות ולא קלות דעת.

כמו כן, בהיבט המשפטי, עד הרפורמה בעבירות ההמתה, לא הייתה משמעות מעשית להבחנה בין אדישות וקלות הדעת. כעת, יש חשיבות להבחנה זו מעצם היותה הגבול המפריד בין עבירת הרצח לעבירה של המתה בקלות דעת. לכן, על בית המשפט לצלול לעומקם של שיקולים העומדים בבסיס האבחנה, ולצקת בה תוכן של ממש. לאור האמור, הפרקליטות סבורה כי המסקנה המתחייבת היא כי טויבי נהג באדישות ולא בקלות דעת, ומבקשת מבית המשפט לקבוע הלכה בעניין זה ולהתוות את הדרך בפני רשויות התביעה והערכאות הדיוניות, בכך שירשיע את המשיב בעבירה של רצח ויחזיר את עניינו לבית המשפט המחוזי לגזירת דינו.