השרה אורית סטרוק (עוצמה יהודית) הגיבה בטור ארוך על פרסום ב"וול סטריט ג'ורנל" לפיו מוחמד דחלאן מועמד לקבל לידיו את השלטון על עזה. כך כתבה השרה: "מוחמד שו? לפי ה"וול סטריט גורנל", יש כבר מועמד לשלטון ברצועת עזה ב"יום שאחרי", מועמד שלא צריך בכלל לנהל מערכת בחירות, אלא הוא "נבחר" על ידי "גורמים ישראלים ופלסטינים" עלומי-שם, ש"דנים באפשרות" למסור לידיו את השלטון בחבל-הארץ הזה, שמאות מחיילינו נפלו למען שחרורו משלטון חמאס."
"המועמד – כך לפי העיתון-היודע-כל, הוא לא אחר מאשר מוחמד דחלאן, ארכי-מחבל בחליפה ועשיר מופלג, (שחלק ניכר מהונו נגזל מכספי התרומות שנועדו ל"עם הפלסטיני" האומלל, ואיכשהו מצאו את דרכן לחשבונות הבנק שלו), המוכר מהסיפור על "מוחמד שו?"
"נפתח בסיפור הזה, מראשית ימי אוסלו, שאולי הצעירים שבינינו אינם מכירים. דחלאן, איש אמונו של ערפאת, מונה אז לראש ה"בטחון המסכל" ברצועת עזה. "הבטחון המסכל" – כשמו כן הוא, הופקד על סיכול טרור ברצועה, בהתאם ל"חזון אוסלו", לפיו הרשות הפלסטינית הוקמה על מנת לטפל בטרור במקומנו, "בלי בג"צ ובלי בצלם". אלא שמשום-מה, הסיכול "לא הצליח", והפיגועים בתוך רצועת עזה, וממנה – ללב ערי ישראל, כבישיה וצמתיה – הפכו דווקא יותר רצחניים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
"לאחר סדרת פיגועי-תופת, בשלהי שנת 1995, התקיימה "פגישת-פסגה" בין שמעון פרס ז"ל ובין יאסר ערפאת ימ"ש, בנוכחותו של אותו מוחמד דחלאן, מי שאמור היה, כזכור, לסכל את הפיגועים הללו. "כולנו ידענו שמוחמד דף הוא האחראי לפיגועים הקשים" – סיפר לימים אבי דיכטר, שהשתתף בפגישה מתוקף תפקידו כראש מרחב דרום בשב"כ, "מקבילו" כביכול של דחלאן, ומי שנאלץ להתמודד עם ה"סיכול" ה"לא-מוצלח" של הטרור על-ידו.
"דיכטר התבקש להסביר את הנתון הבסיסי הזה לערפאת, ונתקל בשאלה המיתממת של "הראיס": "מוחמד שו?" – איזה מוחמד. בשלב הזה נחלץ דחלאן לעזרת "מקבילו" ואמר לראש הרשעות הפלסטינית: "זה מוחמד שסיפרתי לך עליו…"
"שני המוחמדים: דף ודחלאן, שניהם ימ"ש כמובן, חברים משחר נעוריהם. כך שהרעיון שמוחמד אחד "יסכל" את השני, היה מראשיתו הזוי וחסר-שחר. אבל דחלאן לא הסתפק באי-סיכול-פיגועים, הוא גם יזם אותם ופיקד עליהם בעצמו. בחשון תשס"א היה דחלאן המנוול האכזר שהורה לבצע פיגוע רצחני כלפי אוטובוס הילדים של כפר דרום, פיגוע בו נרצחו מרים אמיתי וגבריאל ביטון, ונפצעו ילדים רבים, חלקם פצעים קשים.
"שלושה מילדי משפחת כהן איבדו את רגליהם בפיגוע הדמים הזה, וקלטת המתעדת את דחלאן מורה לבצע את הפיגוע הועברה למודיעין הישראלי ע"י הסי.איי.איי. ביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע בפסק דין, שדחלאן אחראי לפיגוע. מספר חודשים לאחר מכן העביר צה"ל לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, רשימת פיגועים שבוצעו בפיקודו של דחלאן.
"ראש השב"כ אבי דיכטר הבהיר בישיבת הממשלה כי "מנגנון הביטחון המסכל ברצועה, בראשות מוחמד דחלאן, הפך לארגון טרור". ב 2003 התריע ראש השב"כ על הצורך הקריטי לאסוף את הנשק ברצועת עזה, והגדיר את "הצלחת" הרש"פ – קרי: דחלאן – במשימת איסוף הנשק, כתנאי ל"כל התקדמות". אבל דחלאן לא רצה "להצליח": לא רק שהנשק של החמאס לא נאסף, ב 2004 כלל המידע המודיעיני גם בתי מלאכה ליצור נשק שהוקמו על ידי המנגנונים של אותו דחלאן, ולא על מנת "לסכל" טרור, אלא על מנת לבצע אותו כלפינו.
"כל זה לא הפריע לממשלת ההתנתקות של אותו שרון, להפקיר את רצועת עזה בידי אותו מוחמד דחלאן, הפעם בתפקידו כ"מחזיק תיק ההתנתקות" ברש"פ. כן כן, אותו מוחמד דחלאן ניהל את פריסת השוטרים הפלסטינים ברצועה ואת מעבר רפיח, ערב נטישת כוחות צה"ל את האזורים האלה. הלאה? דחלאן הלך ועלה בסולם התפקידים, ומונה ל"ראש המטה לביטחון לאומי".
"בעודו מכהן בתפקיד רב-חשיבות זה, ביצע החמאס את ההשתלטות על רצועת עזה, תוך חיסול מאסיבי, אכזרי ובשידור-חי של אנשי המנגנונים של דחלאן. ומוחמד? הוא שהה באותה עת בחו"ל, ולא נשרט אפילו…
"למקרא הידיעה על מועמדותו של מוחמד דחלאן לקבל שוב, בשלישית, את האחריות השלטונית על רצועת עזה, אחרי שתי ההצלחות המסחררות הקודמות, לא נותר לי אלא לשאול: "מוחמד שו?!" זה האיש שיוודא ש"רצועת עזה לא תהיה עוד איום על ישראל?" – אותה מטרה נעלה שלמענה שלחנו מאות אלפי חיילים לקרב?
"הרי אם ניתן עוד איכשהו להבין את הטעות של הוגי ומיישמי אוסלו א', הרי שהפעם מדובר באוסלו ג' במובן המבעית ביותר של הרעיון. כיצד בכלל ניתן להכיל מצב בו תושבי כפר דרום מגורשים מיישובם, שהפך לתל-חורבות, ואילו מי שביצע את פיגוע-הדמים נגדם מקבל את השליטה באותו חבל-ארץ?!
"ואולי, שמא, מוחמד דחלאן עשה תשובה? חזר בו והוא עכשיו אוהב ישראל, או לפחות מתנגד נחוש לטרור? ובכן, עשרות התבטאויות תומכות-טרור שלו לאורך השנים, מעידות שלא כך הדבר. עשרות כתבות (שעדין לא הספיקו להימחק מהאינטרנט) מעידות שהוא השתמש בהונו הרב כדי להקים תאי-טרור במחנות הפליטים ביו"ש, ושלמעשה חלק מ"גדודי חללי אל-אקצה" במחנות אלה משוייכים אליו.
"למעשה, ה"יתרון היחיד של דחלאן, הוא הסכסוך בינו ובין אבו מאזן. אבל עם כל הכבוד, מה אכפת לנו ששני רבי-מחבלים-בחליפה מסוכסכים ביניהם? לאחרונה פורסם, שדחלאן זנח את "רעיון שתי המדינות". "תכנית שתי המדינות מתה" – אמר. לכאורה, בשורה משמחת. אבל אז התברר, שהוא ויתר על הרעיון לטובת רעיון חדש: מדינה דו-לאומית.
"על ה"זכות" ל"התנגדות" כלומר לשימוש בנשק כדי להשיג את "המטרות הלאומיות של הפלסטינים" הוא לא ויתר, חלילה. אז בואו, ניתן לו חבל ארץ כנקודת אחיזה ממנה יוכל לקדם מחדש את מטרותיו… אינני יודעת מיהם אותם גורמים ישראלים עלומי שם, המעזים להשתעשע ברעיון האימים הזה. אני בטוחה, שראש הממשלה נתניהו, שאמר בנאומו בקונגרס "כדי להבטיח שעזה לא תחזור להוות איום על ישראל, צריכה לקום ממשלה אזרחית שלא רוצה להשמיד את ישראל" חייב להבין שדחלאן אינו מתאים לתפקיד הזה.
"צרור את המדיינים והכיתם אותם" – מצוה הקב"ה את משה בפרשתנו, ורש"י מפרש: "צרור – כמו זכור, שמור, לשון הווה, עליכם לאיוב אותם" – נראה שעם ישראל, כאז כן היום, זקוק לתזכורת תקיפה כדי לזכור ולא לשכוח מיהם צורריו, ולא להתפתות אחר "נכליהם". השורות האלה נכתבות רגע לפני צאתי ללוויתו של רב"ט מוטי רווה הי"ד. לא מוטי, ולא מאות החיילים שנפלו במלחמה בעזה, לא הקריבו את חייהם כדי להמליך שם רב-מחבלים בחליפה ובעניבה.
"לפני שבוע בלבד הבהירו לנו "שופטי" בית הדין בהאג שמבחינתם מעמדנו בעזה אינו שונה בכהוא-זה ממעמדנו ביו"ש. שגם לאחר שהפקרנו את שטח הרצועה, עקרנו וגרשנו את תושביו היהודים, והחרבנו עד היסוד את הישובים – גם אז אנחנו מוגדרים כ"כובשים" בעזה. כל המטרות שלשמן ביצענו את תכנית ההתנתקות "לשפר את המצב הביטחוני, המדיני והדמוגרפי" – כולן לא רק שלא הושגו, אלא בדיוק להפך.
"העברת השליטה בחבל עזה לדחלאן, או לכל גורם ערבי אחר, לא תיתן לנו שום תועלת מדינית, ואין בה אלא צעד מביש, משפיל ומסוכן מאין כמותו. תם עידן אוסלו עלינו להתפכח מאשליית-קבלני-המשנה-לבטחון: אף אחד לא יעשה במקומנו את תפקידנו להגן על עצמנו ולשמור על בטחוננו. בטח לא האויבים שלנו, ובטח לא בחבל עזה. לא חוזרים על טעות פעמיים, בטח לא שלוש פעמים. שבת שלום!"
