עצרת בסימן "יכולתם להציל אותם" החלה לפני זמן קצר (שבת) בכיכר החטופים. בעקבות החזרת גופותיהם של שישה חטופים שנחטפו בחיים ונרצחו בשבי החמאס, משפחות החטופים קראו לציבור להגיע בהמוניו לעצרת, ברקע המאבק להשבת 109 החטופים, אשר עדיין נמצא על סדר היום.
במהלך העצרת, נשאה אילה מצגר, כלתו של יורם מצגר ז"ל, דברים: "אפשר היה להציל את יורם ואת שאר החבורה. יורם מת בגלל שהיה בן ערובה במצב שבו לחייו אין ערך, ושוביו יכלו לפגוע בו בכל רגע נתון. הוא מת בגלל שהסיכוי לשרוד במנהרות בזמן מלחמה, כשאתה בן 80, הוא קלוש. מצאו לו בכיס כדורים נגד כאבים, מה שמעיד על כך ששוביו ניסו להקל עליו איכשהו. אבל בתנאים של מלחמה תחת התקפות צה"ל ושיבושים באספקת מזון, הסיכוי לשרוד במצב כזה הוא נמוך מאוד. התרענו על התרחישים האלו מראש, דרשנו דרכי פעולה אחרות, אך נתקלנו בקירות אטומים."
.
"קשה להסביר את תחושת העלבון והבגידה" המשיכה מצגר, " לעולם לא היו לי ציפיות מסינוואר או מחמאס שישמרו עלינו, שיקשיבו לתחינות שלנו או ישמרו על האינטרסים שלנו. הציפיות שלי הופנו תמיד לממשלה שלי. כי זה תפקידה וזו אחריותה. תחושת הבגידה וההפקרה כל כך גדולות שאין יותר מה להגיד! אפשר היה להציל אותם ויש עוד רבים שחובה להציל! כל החטופים צריכים היו מזמן להיות בבית".
מצגר מוסיפה: "השבוע ראינו שוב איך נתניהו עושה את זה: בשלב ראשון הוא מאשר, מעביר לאישור החמאס ואז מוסיף שינויים מרחוק וזורק הערות שמשכנעות את הצד השני שהוא לא באמת רוצה בעסקה ואז גם הצד השני נסוג. כל כך קל! וכל זה על חשבון חייהם של יקירנו.
אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולפנות לשרים ולחברי הקואליציה השפויים: נתניהו כשל ב7/10 וגם בהחזרת החטופים. הזיזו אותו מתפקידו ומנו אדם שמסוגל להחזירם. קדמו עסקה! מה שקורה עכשיו הוא פשע וכל עוד אתם יושבים מהצד אתם שותפים לפשע. דמם יהיה על הידיים שלכם!יורם, סליחה שלא הצלחנו!".
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
אייל מור, אחיינו של של אברהם מונדר ז״ל: ״כשמונדר השתחרר מהצבא, הוא נענה לקריאתו של דוד בן גוריון והתיישב בקיבוץ ניר עוז שרק הוקם – היה למונדר ברור לגמרי שהמדינה ששולחת אותו לשם, היא גם ערבה לביטחונו האישי. ב-15 שנה האחרונות המצב הביטחוני לא היטיב עם מונדר וחבריו בעוטף – ה-"סבבים" הרבים והטפטופים שביניהם, שינו את המציאות להיות בלתי נסבלת ותלויה בחסדי "השכנים". אלה מצדם המטירו על ניר עוז קסאמים, פצמ"רים, עפיפוני נפץ ובלוני תבערה כל מתי שהתחשק להם, יחד עם זאת לרגע לא חלפה המחשבה לעזוב את הבית, אפילו לרגע! כשהביעו התושבים את חששם, הרגיעו אותם אנשי הצבא שיש גדר ויש מכשול, ויש טכנולוגיה, ויש מצלמות ויחידות ועתודות ומה לא".
"המוות, כך מסרו הקצינים התרחש כנראה בחודש מרץ, כלומר במשך למעלה מ- 5 חודשים יושבים דוד שלי וחבריו המבוגרים במנהרה, בתנאים בלתי אנושיים, ומצליחים לשרוד – ״איך״ אתם שואלים? בלי אוויר נקי, בלי אור יום, בלי תרופות, בלי תנאים סניטרים, בלי קשר לעולם החיצון ועם מעט מזון ומים? התשובה היא בזכות החוסן הפנימי של אותו זן מיוחד של מלח הארץ, ואותו כוח הביחד שנובע מערך הרעות שטבוע בהם כל כך חזק. לשרוד בשבי זה תנאי הכרחי, אבל לא מספיק דיו כדי להשתחרר. השחרור זה כבר התפקיד של המדינה, השחרור זו אחריות הנובעת מהחוזה הבלתי כתוב אך הברור, שבין המדינה לאזרחיה. אותה הנהגת המדינה שנכשלה לשמור עליהם בביתם שבעוטף, הזניחה אותם שוב ושוב, כשהתעקשה לפספס כל הזדמנות להחזירם בעסקה, ואנחנו יודעים בוודאות שהיו כאלה. לעולם לא נדע מה עבר בראשם של חיים, אלכס, יורם, נדב, יגב ואברהם באותם חודשים של עינויי גוף ונפש, אך נראה לי שכל ניחוש שמכיל את המילים הפקרה או בגידה – פוגע בול"
.
אייל מוסיף לסיום: " אני משוכנע שאילו מונדר היה שומע שראש הממשלה שלו רואה בציר פילדלפי ומסדרון נצרים נכסים אסטרטגים שאסור לוותר עליהם, גם במחיר ויתור על החטופים, היה בוודאי עונה:
אדוני ראש הממשלה, הנכסים האסטרטגים של מדינת ישראל היו מאז הקמתה הערכים שלה. בניגוד לצירים ומסדרונות, ערכים כמו "פדיון שבויים", "ערבות הדדית" ומחויבות המדינה לאזרחיה – אינם ניתנים להשתלטות מחדש תוך מספר ימים. אובדן שלהם הוא הרבה יותר אסטרטגי –הוא עלול להוביל לקץ"
