עדות מטלטלת: שרים ביקשו ממנהלי חמ"ל אזרחי לסייע לצה"ל לאחר ה-7.10

גפן ימין ואייר חלב, שהקימו חמ״ל אזרחי בשבעה באוקטובר, במסגרתו סייעו בשינוע מילואמניקים לאזורי לחימה וכן איתור ושינוע ציוד שהיה חסר ללוחמים, חשפו הבוקר (חמישי) בפני ועדת החקירה האזרחית לאסון השבעה באוקטובר פרטים חדשים על כישלון משרדי הממשלה במתן מענה בימים לאחר השבת השחורה.

אייר חלב סיפרה בעדותה: "בשעה 11:00 בשבת ה-7.10. ראינו שהמדינה בשוק ושאף אחד לא פועל ואין תפקוד, שיש פניות של חיילים ויש צורך, לכן פשוט עשינו את זה. אני מגיעה מניהול פרויקטים, וגפן מניהול אופרציה. אני חושבת שהיה לנו מאוד טבעי להתחיל את המערך הזה ולהפעיל אותו".

"יועצים בכנסת רצו שנעבוד רק בשעות עסקים, בן 8 בבוקר עד 20:00 בערב, בלי שבתות, בזמן מלחמה" . המשיכה אייר, "לא פנינו לשום גורם, הכנסת פנתה אלינו. ב-8.10, יום אחרי פרוץ המלחמה, שרים וחברי כנסת פנו אלינו שנסייע בשינוע של חיילים, בהמשך הם רצו לקחת את המערך שבנינו ולהטמיע אותו ולעשות ממנו חמ״ל כנסת. בשבוע השני הם עשו כבר חמ״ל כנסת שלהם ואז פנו אלינו כדי שנטמיע את המערך שלנו בתוך חמ״ל הכנסת. אבל יש כוכבית מאוד גדולה, הם רצו שנעבוד רק בשעות עסקים, 8-20, בלי שבתות, בזמן מלחמה. ועל זה לא הסכמנו. בשבועיים הראשונים נשארנו שם שעתיים, עבדנו מסביב השעון גם אנחנו וגם המתנדבים שלנו, ככה שזה היה מצחיק. אני יכולה לומר שרוב השינועים היו גם לאחר 20:00-21:00, עד לפנות בוקר. יש לנו נהגים שהיו חוזרים בשעה 3:00 בבוקר ובשעה 4:30 כבר יוצאים לעוד נסיעה. מיותר לציין שאין שעות במלחמה. כולם נלחמים וכולם נרתמים, לא משנה באיזו שעה. הכנסת פשוט החליטה שהיא עובדת עד 20:00. מבחינתנו ידענו שאנחנו ממש לא מוכנות לבטל את המערך בצורה כזו. מבחינתנו זה היה ביטול לגמרי, כי שוב, עבדנו מסביב לשעון, ראינו את כל המאמצים של החיילים, של המתנדבים, של כל הארץ. זהו, ככה באמת סירבנו להצעה."

"לא הייתה תחבורה ציבורית בימי שבת במהלך הלחימה, ובאמת חודש-חודש וחצי לתוך הלחימה בימי שבת עדיין לא הייתה תחבורה ציבורית. אחרי חודש וחצי מירי רגב כן שמה תחבורה ציבורית, הם לא פרסמו את זה בשום מקום ובקושי הייתה היענות, ואז הם ביטלו את זה בטענה שאין היענות. אני חייבת להגיד שזו הייתה נקודה מאוד כואבת, כי היו חיילים שקיבלו אפטרים, שממש סגרו 30 ימי לחימה רצופים, וקיבלו אפטרים של כמה שעות ללכת הביתה, לחבק את אימא ולחזור הביתה, ולא שחררו את אותם חיילים כי לא ידעו איך יחזרו, ולא יכלו לערוב לזה. אז ימי שבתות היה אצלנו מאוד עמוס, חיילים שפשוט היה צריך רק להוציא ולהחזיר."

"אני יכולה לשתף בשני מקרים אחרים שהייתי אחראית עליהם. התקשר אליי מפקד בדרגה מאוד בכירה ואמר לי, אחרי שבאמת שסייענו לשנע מאות חיילים לבסיס צאלים, ״תקשיבו אנחנו נמצאים כאן במצב חירום. אני לא מדבר על זה שלחיילים אין איפה לישון, אין לנו מים״. היה מחסור מים חמור בבסיס צאלים, לרמה שהוא אמר לי ״בסיס שלם על ארבעה צינורות מים״, אין להם מים לשתייה. הוא מצא איזה מרלו״ג אזרחי שמוכן לתרום להם 2,500 ליטר מים, בקריית שמונה. המרלו״ג הסכים לתרום להם את הכמות הזאת, והוא ביקש שנעזור לו לשנע את זה. מהרגע הזה הרמתי טלפון לאט״ל לשאול אם הם מכירים את הפנייה הזאת, הם אישרו לי שזה אמיתי, יש מחסור חמור במים. שאלתי אם אתם מטפלים בזה, אמרו לי כן. אמרתי מתי? עוד ארבעה ימים. זו הייתה התשובה שלהם. זה היה בשבוע הראשון למלחמה. אמרתי להם: תקשיבו, אין להם עכשיו מים. אנחנו ממשיכים להזרים לשם כוחות, צריך להביא לשם מים. התשובה שלהם הייתה ״אנחנו צריכים את האזרחים״."