הערב (ראשון), נערך בכיכר החטופים ״סלון עוטף״ – פאנל לציון שנה של מציאות קשה מנשוא, בה שיתפו בגילוי לב שורדת השבי ספיר כהן ונציגות משפחות חטופים זיו עבוד, נעם פרי וחגית חן, את סיפוריהן האישיים והכואבים מהשנה הקשה בחייהן, על המציאות הבלתי אפשרית אותה הן חיות כבר שנה שלמה והגעגועים הבלתי נגמרים ליקיריהן שנמצאים בשבי החמאס כבר שנה.
ספיר כהן, שורדת השבי ששוחררה לאחר 55 ימים, כשבן זוגה סשה טרופנוב עדיין חטוף: ״חצי שנה בערך לפני השבעה באוקטובר התחלתי להרגיש חרדות. בחיים לא הרגשתי דבר כזה. התחלתי להימנע מלעשות דברים שיש בהם סיכון, הייתי בטוחה שמשהו רע עומד לקרות לי. כשראיתי ששום דבר לא קורה הייתי בטוחה שאני חולה במשהו, החלטתי לראשונה בחיי להתפלל.
"יום אחד במקרה הופיע לי באינסטגרם פרק בתהילים, תפילה לרפואה שלמה, ״תקראי את זה 30 יום ותהיי בריאה״. קראתי את זה 30 יום. היום ה-30 היה השבעה באוקטובר. בשבוע של החטיפה בפעם ראשונה שמתי לב על מה התפילה מדברת. היא לא קשורה למחלה היא קשורה למלחמה. המילה חמאס אפילו הופיעה שם. אלוהים מאיזו מלחמה אני מתפללת להינצל? בשבעה באוקטובר הבנתי את משמעות התפילה שלי."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
"בשבעה באוקטובר חוטפים אותי ואת סשה בנפרד. אני זוכרת שאני רואה אותו על הרצפה, ידיים מאחורי הראש, פנים מדממות וזה נראה היה כמו הסוף. מעלים אותי על אופנוע, מסיעים אותי לעזה, אני עוברת דרך ארוכה כשהמון אנשים מגיעים לחבוט בי. אני מגיעה לשם יחסית במצב בסדר, עוברת תקופה קשה בדירות, במנהרות, בתנאים מאוד קשים. מה שעבר לי בראש זה שאם הייתי מתחבאת במקום אחר אולי הייתי ניצלת. שאם הייתי מקשיבה לסשה זה לא היה קורה לי."
"שם ראיתי בחורה סביבי יושבת כמו עובר רועדת, גבר שיושב בעיניים עצומות שעות, לא מוכן לפקוח אותן, לא מוכן להיות חלק מהסיטואציה הזאת. באותו רגע אני מבינה שאלוהים שלח אותי למקום שבו אני יכולה לעשות את הדבר הכי משמעותי, אני יכולה לעזור לחטופים. מאותו רגע שאני מחליטה שזו המשימה שלי כבר לא אכפת לי אם אני אמשיך לחיות, או מה יקרה לי. אני פשוט שמה את כל הבעיות שלי בצד ואני הופך להיות בן אדם חזק עם ביטחון, מבן אדם פחדן עם המון חרדות.״
זיו עבוד, שורדת ״מיגונית המוות״. בן זוגה אליה כהן עדיין חטוף בעזה: "אנחנו נכנסים למיגונית, בלי דלת, בלי משהו שסוגר. משהו שמספיק אולי ל10 אנשים, היינו 29 אנשים בתוך המיגונית. האחרון שנכנס למיגונית היה ענר שפירא. הוא הגיבור של הסיפור שלי. וכשהוא נכנס למיגונית הוא הסביר לנו שיש אלפי מחבלים בשטחי ישראל ושזה תכף מגיע אלינו."
"שתי דקות אחרי כבר שמענו אותם. כשהם הגיעו עם הקללות, האטרף, המוזיקה בערבית התחלתי להיפרד מעצמי. לחשוב על המשפחה, על הבית. הכנסתי את הראש בין האנשים הרועדים, מחבקת את אליה חזק, כשאז מתחילה תקיפה. הם זורקים שמונה רימונים לתוך המיגונית ובשלב הזה אני לא מצליחה להבין למה אני לא נפגעת. רק מרגישה את האדים של הפיצוצים."
"הרימון התשיעי מתפוצץ בתוך המיגונית, אותו אנחנו מצליחים להרגיש. המיגונית פשוט זזה, כולם עפים עליי, אני מרגישה חום, כובד, מרגישה את אליה תופס לי ביד ואליה צועק שהוא נפצע. אני שואלת אותו אם הוא יהיה בסדר, הוא אומר שנפצע ברגל ושהוא מאמין שיהיה בסדר. כמה דקות אחרי, המחבלים במיגונית. הידיים שלי ושל אליה משתחררות לחלוטין ואני לא מבינה מה קורה."
"אחר כך אני מתחילה להרגיש את הגוף שלי נרדם לאט לאט לאט אני חושבת שאני לא בחיים, שככה מרגיש המוות. הפעם הבאה שאני מרימה את הראש זה ב-11 בבוקר, כשאני מבינה שאני בבור של גופות. אני עם עוד שישה ניצולים בתוך המיגונית, מתוך 29 אנשים. אחיין שלי ובת הזוג שלו לא בין החיים ואני מתחילה להרים חלקי גופות כדי להבין איפה הבן זוג שלי".
"אחרי שש שעות אנחנו מחולצים מהמיגונית ובדרך לבית חולים כאוס. מכוניות שרופות, גופות בכל מקום, שריפות… הייתי בהלם. כשהגעתי לבית החולים, אני פותחת את הטלפון ורואה תמונה בטלגרם של חמאס, תמונה של אליה בחיים כשהוא בתוך עזה. פה לראשונה אני מבינה שאליה נחטף. כבר ב-9 בבוקר הוא היה בשטח הרצועה ומשם אני במלחמה 24/7 שנה שלמה.״
חגית חן, אמו של החייל איתי חן הי״ד, שחטוף עדיין בעזה: "איתי היחיד שבחר להיות לוחם. סיים בהצטיינות בכיתת המחוננים. לאיתי היה מסלול של מה הוא הולך לעשות עד שיהיה רמטכ״ל. בגלל שאחיו היה קצין גם הוא יהיה קצין. ממש אחרי שהוא מסיים את כיתה י״ב הוא מתגייס. הוא בא לבקו״ם ושם קרה לו משהו שלא קרה מעולם: לא היה מקום בשריון. הוא לא הסכים להיות במקום אחר חוץ משריון ולכן התנהגו אליו כמו שמתנהגים לסרבנים. בסוף אמרו לו בבוקר ״סע לשיזפון.״
"כך כל שבוע במשך שנה נוסעים לשיזפון. הבית שלנו היה כולו סביבו. לקראת השביעי באוקטובר אחיו אלון היה צריך לחגוג בר מצווה. אלון נולד בערב סוכות ראשון, ואמרנו שנדחה טיפה את הבר מצווה כדי שנאפשר ליותר אנשים להגיע לבר מצווה. בחרנו את התאריך ה-14 באוקטובר. איתי עשה את השבת של ה-7 באוקטובר כדי שב-14 באוקטובר הוא ייצא."
חגית חן הוסיפה: "ואמרתי לו 'מה יקרה אם לא ישחררו אותך או שלא תצא?' אז ענה לי 'אל תדאגי זו שבת מטכ״לית אני בטוח יוצא'״. את האירוע הנחה הרב בני לאו. הזמר והיוצר אהוד בנאי ביצע שלושה שירים: "אל תפחד", "בלוז כנעני" ו"יוצא לאור".
