היום (שלישי), למחרת יום ציון השנה לאירועי ה-07.10, התקיים ערב ״שרים יחד לשובם״ בכיכר החטופים, בתפילה להשבת החטופים ולהצלחת חיילי צה״ל. באירוע נשאו דברים בני משפחות חטופים שיקיריהם מוחזקים כבר 368 ימים בעזה. לצד זאת התקיימו מעגלי שיח עם משפחות החטופים בהם לקחו חלק עשרות משתתפים ששמעו את הסיפורים הבלתי נתפסים של בני המשפחות.
עינב צנגאוקר, אמו של מתן צנגאוקר: "לא קל להיות אמא חד הורית בישראל, אני רוצה לספר לכם על מתן שלי. על מתן שהלך לעבוד כבר בגיל 16 כדי לעזור ולתמוך. מתן שהיה לי למשענת לא פחות משהייתי אני עבורו. והיום, כאשר 101 משפחות זועקות לעזרה, מתחננות להחזיר את יקיריהן, אנחנו מרגישים שלפעמים אנחנו מקבלים כתף קרה אבל יודעים שאתם הציבור איתנו, הלב שלכם עם החטופים."
"אני רוצה להגיד שחורבן הבית לא קורה ברגע אחד", הוסיפה צנגאוקר, "זה קורה בתהליך איטי שבו מתפרקת התחושה שעם ישראל ביחד. היום אנחנו כבר יודעים וכואבים את מה שקורה לחטופות שלנו בשבי ואנו נושאים עינינו אל ההנהגה שנדמה לעיתים שעוסקת רק בפוליטיקה״.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
שיר סיגל, בתו של קית' סיגל: "עברה שנה. שנה מאז שההורים שלי קמו בבהלה מהמיטה ורצו לממ״ד. שנה מההודעה שחדרו מחבלים לקיבוץ. שנה מתחושת חוסר האונים ופחד המוות שאיש זר לא יבין. עברה שנה מהרגע שבו 15 מחבלים נכנסו לממ״ד הקטן בבית של ההורים שלי וירו לכל עבר. שנה מהירייה שפגעה באבא שלי."
"עברה שנה מההודעה האחרונה שקיבלתי מאבא שלי שאמר שהכל בסדר ושלא נדאג", הוסיפה סיגל, "שנה מהרגע שבו ההורים שלי הובלו לרכב שלהם עם רובים שמכוונים לצווארם, כשבגדיהם מרוחים בדם. אבל בעצם עבר יום אחד ארוך שמרגיש כמו נצח. אבא שלי עדיין ב-7.10.23, והוא עדיין מתפלל שיבואו להציל אותו, שהסיוט שלו יגמר, ושהוא יוכל לחזור הביתה למשפחה, להרגיש סוף סוף בטוח״.
מישל אילוז, אביו של גיא אילוז: "מי היה יכול להאמין, שנעמוד פה היום, כאשר חלפה לה שנה ועדיין ישנם עוד מאה חטופים מלבד גיא שלנו, אשר עדיין נמצאים בעזה. אני חי בתחושה, שלא נעשה מספיק במהלך השנה על מנת להחזיר את ילדינו הביתה."
"אני מבקש לנצל את הבמה הזאת לשקף את הפחד שלי על הלוחמים שלנו שחלילה עלולים להיפגע בפעולה הרואית כזו או אחרת", ציין אילוז, " והדרך היחידה שיכולה להחזיר את כל החטופים החיים לשיקום והחללים לקבורה בבטחה הינה עסקה, ועל מקבלי ההחלטות ועלינו מוטלת החובה לחתור אליה במהירות האפשרית״.
ניבה ונקרט, אמו של עומר ונקרט: "ניצחנו את כולם. לאורך הדורות, תמיד שרדנו, תמיד קמנו מחדש. אבל הפעם, איך אפשר לומר שניצחנו, אם עומר, אם כל החטופים, עדיין לא כאן? הניצחון לא יושלם עד שנחזיר את כולם הביתה. אין דבר שיכול להתקיים מבלי שנחזיר אותם. לא משנה כמה נדבר על אחדות או הצלחות, כל עוד החטופים שלנו שם – אנחנו לא שם, לא שלמים״.
