הנשיא הרצוג באירוע הסליחות: אני מבקש להכות על חטא בשם הציבור כולו
נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים באירוע הסליחות המסורתי שמתקיים כעת (שלישי) בבית הנשיא: ״נדמה שהשנה אין צורך להסביר מדוע אנו אומרים את הווידוי בלשון רבים. ראשית, משום שכולנו כואבים את המצב בו הגענו לשבעה באוקטובר – כשאנו מפורדים, מפולגים ומקוטבים."
"ועל כך, אני מבקש ראשית להכות על חטא, לעניות דעתי – בשם הציבור כולו; בהשראת מילות הווידוי – בלשון רבים כמובן: על חטא שחטאנו באטימות לב, ועל חטא שחטאנו בבלבול בין אחים לאויבים. על חטא שחטאנו בגסות לב כלפי מי שכאבו מונח לפניו, כלפי אחינו ואחיותינו. על חטא שחטאנו בדעות קדומות ובהכללות. על חטא שחטאנו בהפקרת גבולותינו."
"על חטא שחטאנו בווכחנות ובמדון בינינו. על חטא שחטאנו בזלזול בקולן של אחיותינו – התצפיתניות הגיבורות, ובזעקת המרתיעים והמתריעות. על חטא שחטאנו בחירשות לב, שלא הקשבנו זה לזה. על חטא שחטאנו בטוקבקים אלימים ובגסות ברשתות. על חטא שחטאנו ביוהרה, ועל חטא שחטאנו בכהות חושים ועל חטא שחטאנו בליבוי השנאה והריב בינינו."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
"על חטא שחטאנו במהירות בה שכחנו, בקלות בה אנחנו מתרגלים. על חטא שחטאנו בניכור כלפי האחר וכלפי קבוצות שונות בתוכנו. על חטא שחטאנו בסגירות איש ואישה בד' אמותיהם. על חטא שחטאנו בעצימת עיניים ארוכת שנים כלפי אתגרינו מבפנים ומבחוץ. על חטא שחטאנו בפילוג ובפלגנות ועל חטא שחטאנו בצדקנות ובצקצקנות."
"על חטא שחטאנו בקונספציות עיוורות ובקריעת חוטי האחווה המחברים בינינו. על חטא שחטאנו בראיית הרע, ובהסטת המבט מהטוב. על חטא שחטאנו בשכחת צדקת דרכנו, ועל חטא שחטאנו בתעייה בדרך. אחיותיי ואחיי, אמירת הווידוי ברבים, משמעה לא רק הנכחת השותפות ברגעי השבר והחטא, אלא גם תחילתו של התיקון המשותף."
"הווידוי בלשון רבים הוא הביטוי העליון של הערבות ההדדית; והתפילה והזעקה שלנו, השנה, בוקעת בו זמנית ממיליוני לבבות – בכל רחבי תבל: להשיב אלינו, סופסוף, את אחינו ואחיותינו החטופים מגיא צלמוות אל הבית; כצו עליון ומחייב של מדינה לאזרחיה. להשיב את רבבות העקורים לנוף מולדתם בביטחון. להקים מחדש ישובים חרבים, להצמיח חיים בשדות הקטל. לקום ולהתנער מעפר ואפר לרפא ולתקן את שברנו, לבנות, לזרוע, לטעת ולקבוע מזוזות."
הנשיא הוסיף: "השנה, יחד עם השבר העצום וחשבון הנפש העמוק שאנחנו נתבעים לו, יש כל כך הרבה במה להתגאות. את התקווה העמוקה אנחנו שואבים מכאן, ממלוא יופיו וגבורתו של העם הזה.״