שוב בבית: משפחות מהצפון ניצלות את הפסקת האש לחזרה מרגשת לאחר חודשים ארוכים
לאחר יותר משנה של לחימה בצפון הארץ, הפסקת האש הנוכחית מציעה למשפחות רבות מיישובי קו הגבול, שפונו בתחילת המלחמה, את האפשרות לשוב לביקור ראשון בבתיהן. עבור רבים מהם, זו הפעם הראשונה מאז שהחלה המלחמה שבהם אל המקום שבו בילו את חייהם, ורבים מגלים כמה המצב השתנה.
הפינוי המתמשך הפך לשגרה יומיומית עבור רבים, והשאיר בתים ריקים, נטושים ולעיתים גם הרוסים. משפחות רבות חוו את ביקורן בביתן כמפגש מרגש וכואב, עם ההתמודדות עם ההרס, האבק והזיכרונות שנותרו מאחור. יחד עם זאת, לא כל אחד ממהר לשוב באופן קבוע; החשש מהמצב הביטחוני והתחושה שהשקט עשוי להיות זמני גורמים לרבים להשאר במאבק פנימי בין רצונם לשוב לבין פחדם מהעתיד.
מיטל בהעם, תושבת קיבוץ מצובה, ניצלה את ההפסקה בלחימה כדי לבקר בביתה לאחר מעל 200 ימים. הפינוי הארוך והפחדים מהמצב הביטחוני מנעו ממנה לשוב, וביקורה עורר בה רגשות מעורבים. היא מתארת תחושה של קשר לבית, אך באותו זמן היא חשה שכולם היו במצב זר ומנוכר. כל פינה בבית מלאה אבק, והשביל בכניסה נרקב. היא מספרת על מצבו הקשה של הבית, ומדגישה שהמטבח מתפורר, מה שגורם לה לתחושת זרות. למרות הביקור, היא חזרה למלון המרוחק עשרים דקות מהבית.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כשהיא מבטאת את חששותיה, מיטל טוענת שהשקט הנוכחי אינו מבטיח ביטחון אמיתי. היא חשה שהקצב הנפיץ עלול לשוב בכל רגע, ומדובר בסכנה עבור ילדיה. לאור ההתרעות הלקויות במצובה, היא מרגישה שהיא לא יכולה לקחת סיכון ולשוב לבית. בנוסף לקשיים הנפשיים, יש לה דילמה כלכלית; המדינה מספקת מימון רק לשהות במלון עד סוף דצמבר, ומכאן שעליה לשוב, אך תחושת הביטחון שלה נשארת רופפת.
רותם, תושבת קריית שמונה, חוותה תחושות דומות בביקורה הראשון בבית לאחר שנה של פינוי. היא מתארת את התחושה המוזרה של חזרה למקום שהיה עבורה עוגן במשך שנים, אך ברגע הכניסה היא הרגישה שהבית הפך למקום זר, עד שנראה כאילו הזמן נעצר. נזקי הפגיעה ניכרים בכל המקומות, עם חלונות שבורים וריהוט שהתבלה. החזרת החדר של הילדים רק מחמירה את התחושות הקשות.
רותם הגיעה לביתה לבדה, מתוך חשש שהילדים לא יעמדו במראה ההרס. היא הבינה שהעיר, בה גדלה וגם ילדיה, היא חלק ממנה, והיא שואפת לשוב אליה אך לא עד שתרגיש ביטחון. למרות הפחד שהיא חשה, היא רואה את הביקור כצעד חיוני להיאחזות במציאות שלה.
בנוסף, גם תושבי גבול הצפון האחרים מנסים להתחבר מחדש לחיים אחרי חוויות ההרס והפחד, כאשר הפסקת האש מהווה הזדמנות לשוב לביקור אך הדרך לחיים בטוחים ושקטים בגבול נראית עדיין רחוקה.