מדוע ההסכם עם איראן, לבנון וחמאס אינו מותנה בהחזרת החטופים אם הם פועלים כיד אחת?

לאחר שחרורה מהשבי, אביבה סיגל התקשתה לעכל את העובדה כי ישראל נראית בדיוק כפי שזכרה, עם אנשים המסתובבים ברחובות והמדינה מתפקדת. בתה, אילן, מספרת כי אביבה הייתה המומה לגלות שיש עדיין בניינים בעיר לאחר שהמחבלים סיפרו להם שמפגיזים את ישראל מכל כיוון. היא מקווה שהחטופים יוכלו לשמוע על תום המלחמה בלבנון וירגישו מעט הקלה.

אחד החטופים שנותרו בעזה הוא קית', בן זוגה של אביבה. אילן, כמו שאר בני משפחות החטופים, אינה פוליטיקאית ואינה יועצת צבאית, ולכן קשה לה להעריך את המשמעות של הפסקת האש המסתמנת בלבנון. עם זאת, היא למדה דבר אחד מהשנה האחרונה: מלחמות אינן פתרון. אילן מציינת כי אמה סיפרה שהמחבלים קיוו שישראל תילחם בכל החזיתות, ומקווה שהמחבלים ירגישו לבד במערכה.

יוסי שניידר, בן דודה של שירי ביבס, מרגיש מחולק בין שמחתו על החזרת החטופים לבין זעמו כאשר הוא צופה בחדשות. הוא תוהה מדוע ההסכם הנוכחי אינו כולל את החזרת החטופים, ולמה זה לא תנאי להפסיק את הלחימה. הוא מדגיש כי כאשר חיסלו את סינוואר, לא רצו לדבר איתו, אבל עכשיו לא נשאר עם מי לדבר.

שניידר, שמפגשיו עם פוליטיקאים לא הביאו להבנה ברורה לגבי האסטרטגיה של הממשלה, חושש שהמוקד הנוכחי הוא יישוב עזה. הוא טוען שבעבר הייתה פלטפורמת לחץ מול איראן, כאשר השקט מלבנון הזרים אפשרות להחזרת החטופים, וכעת המצב השתנה.

בעוד שהמחאות למען החזרת החטופים גוברות, יפעת קלדרון, בת דודתו של עופר החטוף, תוהה כיצד לשמור על התלהבות אנשי הציבור בעד הקמפיינים למען השחרור. היא מספרת שבימים האחרונים היא חשה שהמאמצים שלה עשויים להיות לשווא, ושלא ברור מהי הדרך לשוב ולהניע את המאבק הציבורי.

אילן, לעומת זאת, מתעקשת על אופטימיות ומאמינה שהתמיכה הציבורית בהחזרת החטופים חוצה מגזרים. היא משוכנעת שחובת הציבור היא להחזיר את החטופים, גם במחירים כואבים, וטוענת כי לא ניתן לראות במלחמה את הפתרון לבעיות.

בנוגע לאירועים הצפויים היום, מתוכנן להפגין בצומת בגין בתל אביב, לקיים "משמרת 101" בירושלים ולצעוד ממוזיאון ישראל כלפי מעון ראש הממשלה.